הרגע סיימתי לקרוא את הספר.
ישבתי היום לקרוא אותו- 11:05- 16:50, עם הפסקה של בערך שעתיים במצטבר.
הספר הזה כל כך מתוק.
בדרך כלל לא הייתי מתחברת לצורת כתיבה כזו, כתיבה שהיא פשוט שפת הדיבור. אבל זה בדיוק העניין. מים לא מספרת את הסיפור שלה דרך הספר- הספר הוא מים. וכל מילה היא- היא.
הספר עורר בי כל כך הרבה רגשות שונים. צער, שמחה, כאב, צחוק, עליזות. הוא מקסים.
לא באמת ציפיתי שהנער עם הפנס בעין יחזו

טוב, בהתחלה לא תכננתי לכתוב ביקורת, אבל כשראיתי שהספר הזה ריק מדעה כל שהיא, שיניתי את דעתי.
אז, הדבר הכי בולט שראיתי בספר הזה, קצת כבר באמצע הספר ככה, זה שהוא בין הספרים הריאליסטיים שקראתי.
כן, אולי באותו הזמן כדאי לי להסתכל מחדש על אלו ספרים קראתי, אבל שמתי לב שיש פה הרבה פרטים, אבל ממש ממש הרבה, שבספרים אחרים זה היה נראה עמוס מידי.
נגיד יש פה הרבה דמויות. אם הייתי צריכה לתאר כל דמות קטנה ואיז

גילוי נאות - זאת הביקורת הראשונה שאני כותבת אז ככל הנראה היא לא תהיה טובה.
בכל מקרה, ממש אהבתי את הספר.
עוד גילוי נאות - אני לא אוהבת לדעת יותר מדי על ספרים לפני שאני קוראת אותם אלא לחוות הכל עם הספר. אני מזדעזעת כשמבקשים ממני ספויילרים ויום אחד הסתובבתי במשך קרוב לשעה עם אצבעות באוזניים כי חברה שלי חשבה שזה מצחיק לנסות לגלות לי את הסוף של ספר כלשהו. לפעמים אני אפילו לא קוראת תקצירים ולוקחת ספר