הביקורת נכתבה ביום שלישי, 22 באוקטובר, 2019
ע"י קוראת מגיל צעיר
ע"י קוראת מגיל צעיר
התחלתי את הסדרה הזאת לפני שנים רבות. לפני, כך נדמה, התקופה שאני בכלל זוכרת.
קראתי את הספר הראשון, ולא סיימתי אותו. שנתיים אחר כך, התחלתי אותו שוב, סיימתי אותו. הוא היה נפלא, הוא היה מצחיק, הוא היה חכם.
הוא כתוב בצורה משעשעת וקלילה, ובאופן גאוני כלשהו מצליח לתאר אירועים איומים בלשון צינית שהופכת הכול לבהיר וקל. כוכב לכת מתפוצץ? לא ביג דיל. שבעה מיליארד אנשים מתים? ניחא. הוא כתוב בצורה גאונית.
השגתי את הספר השני, אחריו את השלישי, ואת הרביעי לא מצאתי.
כמה זמן אחר כך הגעתי לתיכון, שהיה בנוי מאוד קרוב לספריה מקומית. שם מצאתי את הרביעי, ולמען קדושת הרצף, קראתי שוב את הספר הראשון, השני והשלישי לפני הספר הרביעי. נהניתי מכל רגע, צחקתי שוב מכל החלקים שכבר הספקתי לשכוח, והערכתי כלפי דאגלס אדמס המנוח גדלה עם כל פסקה. אין הרבה סופרים ששומרים על רמה לאורך כל כך הרבה זמן.
את הספר החמישי השגתי רק לפני שבוע. הייתי בכנס אייקון, ומשמיים הופיע דוכן עצום של ספרים, שהציע לי את שלושת הספרים החסרים באוסף (השני, הרביעי והחמישי) במחיר של שלושים וחמישה שקלים כל אחד.
בתחושה של נחת ודחיפות מוסווית, כראוי לתקופת החגים הארוכה והמייגעת, קראתי שוב את הסדרה. שוב, למען קדושת הרצף.
נהניתי. צחקתי. זכרתי יותר דברים מציפיתי ואולי זה גרע קצת מהחוויה, אבל לא הצטערתי על המסע הארוך שעברתי כדי להגיע אל הספר האחרון של הסופר, ינוח בשלום על משכבו.
התחלתי את הספר החמישי.
הוא היה גאוני. הוא היה בנוי בצורה רציפה הרבה יור. הוא היה מלא הרבה יותר- עלילתית, בין השאר. הדמויות היו מורכבות יותר. זה לא הוריד מערכם של הספרים האחרים, זה רק העלה את ערך עצמו.
שלא כבדרך כלל, המשכתי לקרוא גם בימי החול האפורים. ולפני חצי שעה בדיוק, בשעה שלוש ורבע, 22.10.19, סיימתי את הסדרה המופלאה הידועה תחת הכותרת "מדריך הטרמפיסט לגלקסיה".
והסוף.
הסוף.
...הסוף.
הו, אלוקיי, הסוף.
הלב שלי התנפץ כשהפכתי את הדף המודפס ומצדו השני הופיעו פניו האדישים של אחיו הלבן.
קראתי שוב את העמוד האחרון.
קראתי שוב את העמוד האחרון.
ושוב.
משמעות המלים חילחלה, לאט מאוד, אל ההכרה שלי.
בחיי.
הסוף.
אני לא רוצה לעשות שום ספוילרים.
הוא היה מושלם.
ואיום.
ונורא.
וסוגר מעגל בצורה מדויקת כל כך שאני רוצה לבכות רק מלחשוב עליו.
דאגלס אדמס, יברך אותך האל, ארור תהיה.
אני לא יודעת איך להתמודד עם כל העסק. אני לא מכירה אף אחד שקרא את זה.
סדרה מומלצת מאוד.
הסוף...
Ugh.
הסוף.
10 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
אתל
(לפני 5 שנים ו-10 חודשים)
כיף לקרוא ביקורת נלהבת שכזאת.
לא יודעת למה אבל אני לא מצליחה להביא את עצמי לקרוא את הסדרה הזאת... עכשיו עשית לי קצת חשק. אולי יום אחד :) |
|
|
גלית
(לפני 5 שנים ו-10 חודשים)
הסימניה היא בדיוק המקום לדבר עם מי שקרא את זה
רובנו לא "מחשבות"
|
|
|
מורי
(לפני 5 שנים ו-10 חודשים)
דאגלס אדמס ממש לא מצחיק אותי.
|
10 הקוראים שאהבו את הביקורת
