ביקורת ספרותית על צ-817831 - בחזית הדרום במלחמת יום הכיפורים מאת יאיר ליטביץ
ספר טוב

---

מלחמת יום הכיפורים פרצה ביום שבת ה 6 לאוקטובר 1973, לפני 44 שנים בדיוק.
המלחמה אשר פרצה בתיאום מושלם בשתי החזיתות , תפסה את ישראל בהפתעה , למרות שכל הסימנים הראו שהיא מתקרבת בצעדי ענק.
זהו סיפורו העצוב של גדוד הסיור 87 של אוגדה 143 .
הגדוד אשר גוייס כבר ביום שבת, לוחמיו הגיעו לימ״ח, בסביבות באר שבע, וירד על שרשראות לסיני.
כאשר הגיעו לוחמי הגדוד לימח הם גילו טנקים ׳ערומים׳ ללא זיווד, כאשר מחסני החרום היו מרוקנים מהציוד הבסיסי והאלמנטרי ליחידה לוחמת.
מחסור בכלי ירי אישיים ( שתי עוזים לטנק), מקלעים ותחמושת לטנקים, משקפות למפקדים, מחסור שפגע במוכנות למלחמה ואשר גרם לנפגעים רבים
בקרב הכוחות רק מסיבה אבסורדית זאת.
הגורם החיובי היחידי היה הגורם האנושי- חיילים מסורים ואמיצים אשר היו גם מאומנים ובעלי כושר קרבי למופת, והם אכן הצילו את עם ישראל.
טנק 817831 היה טנק חדש מהדגם שהגיע חודשים ספורים לפני המלחמה. ה M-60 היה טנק פטון מהדגם החדש עם מנוע דיזל עוצמתי , נוח ובעל
קיבולת עצומה . הטנק הזה היה אולי נקודת האור השניה לאחר הגורם האנושי המעולה.

יאיר ליטוויץ היה מפקד מחלקה בגדוד הסיור 87 והוא נילחם במסגרתו עד למחיקתו של הגדוד מסד״כ הכוחות של צהל
ב 16/10 בקרב החווה הסינית הידוע לשימצה.
הגדוד איבד רבים מלוחמיו, שתי מגד״ים יואב ברום ובנצי כרמלי, את רוב הטנקים חוץ מ-5 , ואת רוב הנגמשים.
יש לזכור שקרבות החווה הסינית נמשכו שלושה ימים, והשתתפו בו כוחות רבים- גדוד הצנחנים 890, גד, הסיור 87, גד׳ הטנקים של כוח שמוליק מחטיבה 14
וגד שיריון 100 של אהוד ברק.
רק גד׳ הסיור הצליח לחסל את הכוחות המצריים שהיו מחופרים על ציר לכסיקון- טרטור, כאשר הטנק של ליטוויץ מחסל את ההתנגדות המצרית וגורם לנסיגתם
מהצומת. אולם אפילו גד׳ הסיור לא הצליח להגיע לחלץ את הצנחנים ששכבו מרוסקים כשתי ק״מ מהם.
שרידי גד הסיור השתתפו בחיסול החטיבה המצרית 25 תוך שיתוף פעולה מדהים של חטיבה 14 עם כוחות מאוגדה 163.
מח״ט חטיבה 14 השתתף בלחימה תוך שהוא נלחם מהטנק שלו לצידם של טנקי גד׳ הסיור, תוך הבעת אמון שלמה בפיקוד של סגן ליטביץ.

זהו ספר זיכרון אישי של יאיר ליטביץ על קורותיו במלחמת יום הכיפור, זה איננו ספר של שירת הלל לצה״ל וליטביץ שואל במהלך הספר שאלות קשות על התנהגות הדרג המדיני והדרג הפיקודי הגבוהה של צהל.
לעומת זאת פיו מהלל ומשבח את דרג הלוחמים והמפקדים הנמוך וזאת בצדק גמור, הוא גם איננו מחסיר דברי שבח מתפקודו של המח״ט אמנון רשף, כמו גם דברי שבח לאריאל שרון.
ליטביץ מעלה בספרו תובנות רבות בנוגע לחשיבות של פיקוד ישיר ודואג לכוחות, לשיתוף פעולה עמוק וצמוד של חיילות היבשה , חי״ר, שיריון וארטילריה. הוא איננו תוקף את חיסרון הסיוע האווירי ומבין את פשר
העלמותו של החיל משמי סיני.
ליטוביץ הוא בעל ראיה היסורית מפוקחת תוך הבנת תובנות רבות ולא רק בתחום הצבאי,
גורל הלוחמים הפשוטים קרוב לליבו תוך עמידה על אופי המלחמה וקשיי השרידות והאכזריות של אופיה.
ספר מומלץ, במיוחד בימים אלה של ימי כיפורים, סליחות וקבלת האחר.
גמר חתימה טובה לכולם,
טוביה

» ביקורות נוספות של tuvia
» ביקורות נוספות על צ-817831 - בחזית הדרום במלחמת יום הכיפורים