ביקורת ספרותית על השעות מאת מייקל קנינגהם
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום רביעי, 27 בספטמבר, 2017
ע"י רץ


תמונה בנאלית, כהשתקפות חיים

אריה שריד, המורה שלי לספרות בתיכון, האמין בכוחה של הספרות לשנות ולעדן את נפשם של תלמידיו. אריה התחנך באירופה בשנות השלושים, והושפע מהספרות הרומנטית של המאות ה -18, וה-19. בכדי לשכנע אותנו באמיתות הטעון שלו, הוא שלח אותנו לקרוא את ייסורי ורתר הצעיר, של גתה, ספר מופת שהשפיע בזמנו על צעירים. להמחשת השפעת הרומן על צעירי התקופה, טען אריה כי רבים מאלה שקראו אותו, התאבדו. האמנתי לאריה, למרות שהטיעון נשמע מופרך והחלטתי לקרוא את הספר. נסעתי לחיפה לחנות ספרים משומשים, דחוסה בערמות של ספרים מאובקים. כשבקשתי מהמוכר את הספר, הוא הביט בי בפליאה משונה, נטל את סולמו בשתיקה וטיפס למקום גבוה סמוך לפינה המרוחקת. מאז הספר מונח בספרייתי, אך עדיין לא בחנתי את טענתו של אריה.

מייקל קנינגהם במקום לשלוח אותנו לקרוא ספר מופת ששינה את עולם הספרות, ואולי גם את המחשבה האנושית, מביא אתו לתוך סיפרו השעות בצורה מתוחכמת. השעות הוא מחווה לווירג'יניה וולף, לספרה, "מרת דאלווי", אותו היא כתבה באמצע שנות העשרים של המאה הקודמת, ספר שנחשב לנועז ומרגש מבין ספריה.

קנינגהם מציג התאבדות, כמסקנה לייאוש קיומי, בפרולוג הפותח את השעות, בתיאור התאבדות ווירג'יניה וולף והמכתב אותו היא השאירה לבעלה. למרות שלא קראתי אף אחד מספריה, הפתיחה הזאת הייתה כאגרוף ישר לבטן חשופה. וולף הזכיריה לי את ייסורי הנפש של סילביה פלאת, שגם היא שמה קץ לחייה.

"מרת דאלווי" של וולף, מספר, על יום אחד בחיי אישה בריטית, בת 52, החייה לאחר מלחמת העולם הראשונה, המתכוננת לקראת מסיבה, האמורה להתקיים בביתה בערבו של יום.

השעות מספר שלושה סיפורים מקבילים, על יום אחד בחיי שלוש נשים, החיות בזמנים ובעולמות שונים. החוט המקשר בין שלושתן, הוא הספר "מרת דאלווי", של ווללף. כל אחת מהנשים מקיימת אתו דיאלוג לעולמן הפנימי על בעיותיהן הקיומיות וחיבוטי נפשן.

קלריסה, היא עורכת ספרים מצליחה, דו מינית בעברה ולסבית בהווה. בסוף שנות ה- 90 היא עורכת מסיבת הוקרה לחברה המשורר, הומוסקסואל חולה איידס וגוסס, זוכה פרס ספרותי יוקרתי, בעבר היא הייתה אהובת המשורר שכינה אותה בשם החיבה, "מרת דאלווי".

ווירג'יניה וולף, מתעוררת בבוקר אחד, בתחילת שנות ה-20, ומחליטה לכתוב את הרומן שלה, "מרת דאלווי", תוך כדי מאבק עם מחלת הנפש והשיגעון המשתלטים עליה.

לורה בראון, קמה לבוקר בראשית שנות ה-50 בו היא אמורה לחגוג את יום הולדתו של בעלה, על ידי אפיית עוגה שתבטא את הצלחתה להיות, אם לילד, עקרת בית ורעיה מסורה לבעלה, אך יחד עם תחושת השלווה וההשלמה, רוחשת בה תחושת כישלון, היא יוצאת להפוגה, או בריחה למלון לא רחוק, בכדי לקרוא בשקט את הרומן של וולף "מרת דאלווי".

בנעורי הבטתי לתמונתו של מארק שאגאל, הזמן הוא נהר ללא גדות, המפרש את הזמן כגורם סובייקטיבי ואסוציאטיבי, בו לינאריות הזמן מאבדת משמעות, מאז אני מחפש ספרים העוסקים במשמעות הזמן ותפיסת הזיכרון האנושי. השעות, הוא אחד מהטובים שבהם, הוא מפרק את הזמן ליחידותיו הקטנות והבסיסיות, מרגיש ומנגיש את עצמתן.

העלילה מתחוללת מסגרת זמן מצומצמת, יום אחד, מספר שעות, ושלוש דמויות ראשיות, מה כבר אפשר לספר בה, אבל זאת גדולתו של הרומן, האופן בו הדברים הקטנים המאפיינים את היממה הופכים למשמעותיים בחיים, האופן בו הזמן מהדהד בין הדמיות ומעניק להן משמעות גדולה.

למרות שמדובר בזמנים ובמקומות שונים, קנינגהם, מבקש להראות אוניברסליות, ועל זמניות בקיומן של הנשים הנאבקות כל אחת, בין מה שהיא מבקשת להיות, לבין הלחצים החברתיים האופייניים לכל תקופה. מה הן באמת, לעומת האופן שבו דמותן מייצגת את עצמה כלפי העולם?

קנינגהם, שואל שאלה אנושית גדולה, מהו הזמן ומשמעותו לבני האדם, לכאורה קניית פרחים, או אפיית עוגה, קריאת ספר, הן פעולות בנאליות, או השקמה לבוקר חדש מלא תקוות, אירועים המענקים ליום יופי ועומק משל עצמו. האם ניתן לבחון את חיי האדם בפריזמה של יום אחד, החובר לזיכרונות חיינו שגם הם לעתים נראים בנאליים, כמו הנשיקה הראשונה, שלא מרפה מאתנו, או הנשיקה שכעת נשקנו, חבר חברה, ועוררה בנו תשוקות רדומות. הזמן צובר זיכרונות, לעתים הם שבורים ורדומים, וצצים באופן לא נשלט בזמנים לא צפויים. מול וודאות חיינו שאנו מנסים לגזור באמצעות מסגרות הזמן, תמיד תתקיים חוסר הוודאות. חיינו ינועו במאבק בין תיקווה לייאוש, בין התרסה לפיוס, בין גאווה לאכזבה, אך תמיד נצפה לדבר טוב, או שנכנע ונבקש לעצור את הזמן.

כשסיימתי את סיפרו של מייקל קנינגהם, נזכרתי באריה המורה שלי. השעות, הוא ספר שגרם לי להשתכנע, ביכולתם של ספרים טובים לגעת בנפשי. הוא גרם לי לחושב, על חיי, והמחירים ששילמתי בכדי לחיות אותם. האם הספרים שאני קורא יכולים להדהד לתוך חיי? הספר הזה שואל את אותן שאלות, אך בדרך מדויקת וצלולה, יפה ונוגעת שמעולם לא הצלחתי לנסח.
34 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
רץ (לפני 9 חודשים)
מחשבות - נסה את השעות, גם כפרספקטיבה להתבוננות על ספרות, הוא לדעתי יותר זורם ומענג בשפתו. כעת אני קורא את וולף, ובהחלט מעניין ומענג
רץ (לפני 9 חודשים)
לי,גבינה צפתית, Pulp_Fiction- תודה.
מחשבות (לפני 9 חודשים)
ניסיתי את ה-ספר של זרם התודעה: בעקבות הזמן האבוד. הזמן באמת הלך לאיבוד.
רץ (לפני 9 חודשים)
חני תודה - זמן הוא דבר כל כך יחסי ומרתק, התפיסה שלנו לגביו כמובן משתנה כפועל יוצא של מידת המעורבות שלנו בחוויה המייצגת את הזמן.
רץ (לפני 9 חודשים)
שאולי - תודה- ראתי את הסרט לאחרונה והוא נפלא באופן שבו הוא מפרש את הספר באמצעות משחק נפלא של ניקול קידמן ומריל סטריפ.
רץ (לפני 9 חודשים)
לי - תודה, ספר טוב מהווה השראה לכתיבה מעניינת ומרגשת, כזהו הספר הזה.
רץ (לפני 9 חודשים)
בת - יה -תודה תודה להמלצה
Pulp_Fiction (לפני 9 חודשים)
סקירה מרהיבה.
גבינה צפתית (לפני 9 חודשים)
ביקורת מרתקת, רץ. אני לא קראתי את הספר, אלא ראיתי את הסרט.
ואני זוכרת שהרושם שהשאיר עליי הסרט היה ברמה הרגשית בעיקר.
אין ספק שסרט, גם אם התסריט שלו צמוד למקור ככל האפשר,
לא יכול להעביר את כל הדקויות שטקסט ספרותי מעביר.
הארת נקודות מבט שלא באו לידי ביטוי בסרט.
תודה.
חני (לפני 9 חודשים)
כתבת נפלא רץ. גם אני תוהה רבות על המשמעות, הפירוש והכוונות כשאנו מפרשים את הזמן.
מה שכן, הזמן עובר אחרת כשאתה נוכח בו כולך בגוף ובנפש. כשאתה נוכח כולך
בדבר שאתה עושה אין ממש זמן, הוא נעלם.
shauil (לפני 9 חודשים)
סקירה מעולה. הסרט המבוסס על הספר הוא אחד הטובים שראיתי בחיי. בנוגע לסופר - קראתי שני ספרים אחרים שלו והתאכזבתי קשות. בספר של "השעות" לא רציתי לגעת, כדי שלא יהרוס לי את הסרט
רץ (לפני 9 חודשים)
יעל - תודה, הספר הזה ממש מופלא, ההתכתבות עם וולף.
רץ (לפני 9 חודשים)
דינה - תודה
רץ (לפני 9 חודשים)
מחשבות - אתה חייב לנסות ספר אחד מזרם התודעה.
לי יניני (לפני 9 חודשים)
כמו תמיד כיף לקרוא את הסקירות שלך. לגבי הסרט מסכימה עם אירית לגמרי. חבר יקר, גמר חתימה טובה לך ולכל המשפחה
בת-יה (לפני 9 חודשים)
רץ, לאוהבי "זמן" (כמוני) אני ממליצה לקרוא את הספר "הזמן האמיתי" שכתבה ניצה אייל.
ספר נחמד שבוחן לעומק את הנושא בצורה משעשעת אבל מחכימה. כדאי.
yaelhar (לפני 9 חודשים)
לא קראתי את הספר הזה, הכי נחשב שלו.
קראתי את "מלכת השלג" ולא התפעלתי.
dina (לפני 9 חודשים)
סקירה הפלאה רץ.
מחשבות (לפני 9 חודשים)
אופס, אמרת זרם התודעה? מוקש רב עוצמה.
מחשבות (לפני 9 חודשים)
יופי של סקירה. יש לי את הספר.
רץ (לפני 9 חודשים)
אפרתי - תודה - אכן ספר מקסים, בעיקר ככזה שחושף ספרות ועולם נשי שאני כגבר מוצא בו קסם גדול.
רץ (לפני 9 חודשים)
אירית - תודה, גם אני שמעתי שהסרט טוב
אפרתי (לפני 9 חודשים)
מקסים.
רץ (לפני 9 חודשים)
מחשבות תודה לך - על המחמאה הבלתי צפויה שלך לספר שנחשב לאבא ולאמא של ספרי התודעה.
רץ (לפני 9 חודשים)
זשלב - תודה, הספר הזה נוגע בנו.
רץ (לפני 9 חודשים)
פפריקה - תודה בוודאי שהמורה שלי צדק, אלא מה תארי לך מורה שמעודד אותנו לקרוא ספרים משום שגרמו לצעירים להתאבד, אני בטוח שאם זה היה היום, היו הורים שהיו מוצאים דרך להרחיק אותו ממערכת החינוך.
רץ (לפני 9 חודשים)
בר - תודה על ההסכמה לחיבור שמענקים הספרים.
אירית (לפני 9 חודשים)
רץ, נהדר .
ראיתי את הסרט, שלא נפל כהוא זה מהספר. עם ניקול קידמן, מריל סטריפ, וג'וליאן מור.
ספרים טובים נוגעים בנפש, ומזינים אותה .
מחשבות (לפני 9 חודשים)
יופי של סקירה. יש לי את הספר.
זה שאין לנקוב בשמו (לפני 9 חודשים)
מעולה
פַּפְּרִיקָה (לפני 9 חודשים)
המורה שלך צדק. בקורס מבוא לפסיכולוגיה המרצה שלי הזכירה את אפקט ורתר:
https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%A4%D7%A7%D7%98_%D7%95%D7%A8%D7%AA%D7%A8
בר (לפני 9 חודשים)
וואו רץ, ביקורת מצוינת ומקסימה. יכולה להתחבר מאוד לדברים שאמרת.
"ספר שגרם לי להשתכנע ביכולתם של ספרים טובים לגעת בנפשי".
לא יכולת לנסח את זה טוב יותר.
ספר טוב שאקרא יכול ללכת איתי הרבה אחר כך וללוות אותי לתקופות ארוכות, לגעת במקומות עמוקים שחשבתי שכבר נרדמו והנה, כמה שמילים המספרות סיפור יכולות לטלטל.
תודה על הביקורת המעולה.





©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ