ביקורת ספרותית על שמיטה מאת אסתי הלפרין-מימון
ספר טוב

---

ספר שנותן זווית ביקורתית ושונה מנקודת מבטה של החריגה בחברה, על הדינמיקה החברתית והמשפחתית בהתנחלות.
תמר היא דור שני בהתנחלות כל שהיא, היא לא מורדת בתורה ומיצוות, ולא מתריסה נגד הקריאה לנישואים "טובים", רק שבדרכה שלה, היא לא מסוגלת ללכת בזרם, ועל כן חריגה.
היא גרה ליד ההורים ומלמדת ספרות באולפנא, ורואה את חריגותה משתקפת אליה במבטי חברותיה הישנות, בבחירות שעשתה היא לעומת שלהן, בשיחות עם המורות, הקולגות, ובדינמיקה עם התלמידות.
העיסוק באהבת נשים מצמצם את הספר ומחטיא את המטרה, לדעתי, כי הספר מאיר קול רגיש ואחר הקורא לבדק בית בחברה השואפת לקונפורמיזם, ומאיר פנים אחרות המרכיבות גם הן את הציונות הדתית כחברה מורכבת.
אהבתי את הקריאה בספר כאישה, כציונית דתית, וכאחת שדווקא כן הלכה בזרם אבל שמחה מאוד שילדיה לא.
נהדר בסולם תמר.

» ביקורות נוספות של תמר-מילים
» ביקורות נוספות על שמיטה