ספר בסדר
הביקורת נכתבה ביום חמישי, 10 באוגוסט, 2017
ע"י yaelhar
ע"י yaelhar
מקובל לחשוב שבנות אינן מחצינות את התמודדותן עם גיל ההתבגרות כמו בנים באלימות כלפי אחרים, אלא מפנות את האלימות כלפי עצמן. הן פוגעות בעצמן בדרך המייאשת לבגרות. בנות מנסות לקנות את עולמן על ידי ריצוי אחרים, גבוהים מהן בסולם החברתי, בוחרות בחירות שפוגעות בהן ומקבעות את הדימוי העצמי הנמוך שלהן. ואל תטעו: אין כמו בני נוער לפענח את הסולם החברתי בתוכו הם חיים. הם מזהים הבדלים זעירים כחוט השערה במעמדות, ופועלים בהתאם. זה כמובן לא אומר שאין בנות שפועלות באלימות כלפי אחרים, כמו שיש בנים שמפנים אלימות כלפי עצמם. וגם לא אומר שאין בנות עם דימוי עצמי גבוה. יש מעט כאלה. מה שמפתיע הוא שרוב האנשים חוצים בשלום את גיל ההתבגרות והופכים למבוגרים תקינים פחות או יותר. רובם, לא כולם.
הפרשה סביבה נסב הספר קרתה לפני שנים, בסוף שנות השישים. כת שנקראה "משפחת מנסון" (שם המצביע על בעייתיות מובנית). חסידיו של אחד, צ'ארלי מנסון, רובן נערות, ביצעו בהשראתו מספר מעשי רצח בתקופה קצרה, בין הנרצחים היתה שחקנית צעירה בהריון מתקדם, אשתו של רומן פולנסקי. אולי הקשר אל מפורסמים ויפים זיעזע את ארצות הברית (לא יודעת, הם היו צריכים להתרגל כבר לכל מיני רוצחים סידרתיים) והפנתה זרקור לנושא הכתות בכלל (גם מזה יש לאמריקאים בשפע) ולחסידים השוטים של הכריזמטי מקים הכת, שהם בדרך כלל צעירים מבולבלים המחפשים "משפחה" להשתייך אליה, טובה ממשפחתם האמיתית, ומבטיחה אהבה וקבלה, ואבא גדול שיגיד להם מה לעשות.
ספר הביכורים הזה מנסה לבחון – דרך דמות מומצאת שהצטרפה לזמן מה לחבורה – את דמות "המצטרפת בת העשרה לכת" ומה היא מוכנה לעשות כדי להשתייך. טכניקה דומה אימצה ג'יליאן קנטור בספרה "כל שעה חשובה" – דמות מומצאת שמספרת את הסיפור האמיתי. במקרה הזה הדמות מטה את הסיפור לכיוון בנות בגיל ההתבגרות, ומנסה לגרום לקורא להזדהות עם איווי, ילדה בת 14, פעמים רבות מכמירת לב. יש בספר המון פרטים על אומללותה: הורים גרושים, לאבא שלה יש אהבה חדשה. לאמא שלה יש אהבה חדשה. היא ילדה לא מקובלת במיוחד, חייה משמימים: קיץ אינסופי, זמן פנוי שאין במה למלא אותו. חייה העתידיים נראים כהמשך של אותו שיממון, כמו החיים של אמה שאיווי מבקרת בחומרה והופכת, כמה צפוי, לבת דמותה כבוגרת.
הספר כתוב די טוב, ניכוש חלק ניכר מהתאורים של חייה ומחשבותיה של איווי היו הופכים אותו למהודק ומחודד יותר. והמסקנה? אין. בנות בגיל ההתבגרות ימשיכו לחפש לעצמן מודלים חדשים להזדהות איתם, ובפועל להפוך לדמות דומה לאם שגידלה אותן. חבל שאי אפשר לעקוף את התהליך, לדלג על גיל ההתבגרות ולהפוך מילדה לאשה בין לילה. זה גם היה עוזר להורים לישון טוב יותר בלילה.
19 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
yaelhar
(לפני 8 שנים ו-1 חודשים)
רב תודות, Pulp_Fiction!
כל הערכה מאוחרת על תופעה שבדיעבד התבררה כאירוע מכונן (כולל הספר הזה) היא בחינה היסטורית, וככזו נגועה באי דיוק מובנה. לדעתי שנות השישים לא היו תמימות יותר משנות השבעים, השמונים או תחילת המאה העשרים ואחת. גיל ההתבגרות הוא תקופה של שיגעון נורמלי. אם החוויות בו יקרו לאדם מבוגר יותר, יאשפזו אותו. בגיל ההתבגרות זו הנורמה, ולמרבה ההקלה רוב בני הנוער צולחים אותו וחיים אחריו בבריאות נפשית (יחסית) טובה. |
|
|
Pulp_Fiction
(לפני 8 שנים ו-1 חודשים)
תודה, מעניין.
קיימת סברה רחבת היקף, הטוענת כי הרציחות האלה למעשה שמו סוף לפתיחות ותמימות של שנות ה-60 ופינו מקום לציניות והסתגרות. מנסון הוא מפלצת מהסוג הגרוע ביותר שניצל נערים ובנות שאיבדו את דרכן. ועצם העובדה שהם נמשכו אליו רק מוכיחה כי בגיל ההתבגרות נוטים לייחס חשיבות לנראות ולא למהות.
|
|
|
yaelhar
(לפני 8 שנים ו-1 חודשים)
חגית תודה רבה.
הספר אינו מדעי כלל. אבל את מה שכתבתי בתחילת הביקורת חושבים אנשי מקצוע, בדרך כלל. יש לדעת שתחומי מדעי החברה אינם "מדעיים" במשמעות שאנחנו מייחסים למדע: הם עוסקים בממוצעים, בהסקת מסקנות על דרך ההתבוננות והתנהגות הרוב. |
|
|
חגית
(לפני 8 שנים ו-1 חודשים)
טוב,
הספר הזה הוא לא בדיוק ספר מדעי או מייצג אודות בנות בגיל ההתבגרות.
בהחלט, רוב האנשים חוצים בשלום את גיל ההתבגרות והופכים למבוגרים תקינים פחות או יותר. |
19 הקוראים שאהבו את הביקורת
