ביקורת ספרותית על הבנות מאת אמה קליין
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 15 באפריל, 2018
ע"י סוזי


איווי היא נערה מתבגרת דיי ממוצעת, לפי איך שהיא מתארת את עצמה. בת 14. היא גרה בעיירה בקליפורניה, בארצות הברית של סוף שנות ה-60. החיים שלה יכלו להמשיך במסלול הרגיל, היא עמדה להצטרף לפנימייה - אך קודם לכן, היא הצטרפה לכת שסיפורה מבוסס על הסיפור של משפחת מנסון.

קראתי את הספר, תחילה, עם ידע מאוד מעורפל לגבי משפחת מנסון. זו צורה מאוד מומלצת לקרוא בה את הספר - אם אינכם יודעים, תשמרו את הבירור לסוף הקריאה. מעלה המון מחשבות.
שמעתי אודותם, רק אזכור פה ושם. אולי בהקשר של הסדרה ״ההרמון״, אולי בטלויזיה, תוכניות דוקו.

התאהבתי בספר. אחרי תקופה ארוכה שבה לא הצלחתי לקרוא, אמרתי לעצמי שאסיים אותו תוך גג יומיים. כך אגביל את ההשפעה שלו על החיים שלי, ולא יימאס לי. לא הייתי צריכה להתאמץ לגמוע אותו בקצב הזה - כי התאהבתי. הוא לא מושלם, אבל הוא לא רחוק משם.

קצת על הכתיבה עצמה: הספר לא תמיד לינארי. הוא מדלג בין שתי עלילות - העלילה של איווי בת ה14 ושל איווי בת ה40, שמתמודדת עם פלישת זוג נערים לבית עליו היא שומרת, ובנערה היא רואה את עצמה. שתי העלילות לא שומרות על איכות זהה ולעיתים אחת עולה על השנייה - אבל זה טוב, ככה לא מצאתי את עצמי מתבאסת מאחת מהן ורק מחכה שהשנייה תחזור. גם במהלך הסיפור עצמו המספרת קצת קופצת בין עתיד לעבר. למי שזה מפריע זה מפריע, אני התחברתי לסגנון.

לא במקרה הגעתי לספר ששמו ״הבנות״. הגעתי לרגע בו נמאס לי לקרוא ספרים ולצפות בסדרות וסרטים שגיבוריהם גברים. הנשים הן חסרות אופי או שבלוניות במקרה הטוב, ולא היה שם שום דבר שבאמת מזכיר אותי. החיים שלי לא סובבים סביב גבר; יש לי תחומי עניין, רעיונות, מחשבות, רצונות... הבנתם את הרעיון. אני בנאדם, בת אדם. ואני לא מאשימה; הגיוני שסופרים גברים יכתבו על מה שקרוב אליהם. כמו שאני אכתוב על מה שקרוב אליי; אבל נמאס לי. לא הייתי מסוגלת לעכל את זה יותר.

אז צפיתי בסדרה ״בנות״ (מומלץ), ובסדרה ״שקרים קטנים גדולים״ (מאוד מומלץ) וכשהספרנית בטוב ליבה ניסתה להמליץ לי על ספרי בנות, כל מיני ספרים קיטשיים לנערות עם כתב מוגדל וכריכה אחורית הנראית בערך כך:
״אבי היא בת 17, והיא תמיד מקבלת את הציונים הנכונים ולובשת את הבגדים הנכונים. החברה הכי טובה שלה,ג׳ני, תמיד יודעת לתת את העצות הנכונות. יש לה כל מה שנערה רוצה. הכל מסתדר לה, עד שהיא פוגשת את ג׳יימס, הילד הרע של התיכון. ג׳יימס הוא כל מה שאבי צריכה להתרחק ממנו: הוא שותה, הוא מעשן, יש לו קעקועים ואופנוע שקוראים לו אלברט. אבי לא מצליחה להסביר מה בג׳יימס מבלבל אותה כל כך, וכשסוד מעברה עומד להתגלות, היא לא מצליחה להוציא אותו מחייה.״

ואלו עוד הספרים המתוחכמים. למרות - ולא אכחיש, שאין לי שום בעיה לקרוא ספרי זבל מידי פעם, ההצעות שלה העליבו אותי. ואז, באופן עצמאי, הגיעו ידיי לספר הזה.

בתור נערה מתבגרת, ועם כל הכבוד לג׳יימס הילד הרע, הספר הזה שינה לי את החיים. אולי באמת לנערות מתבגרות יש ספרים מסוימים שהן יאהבו יותר לקרוא - וזה לא דבר רע, ואם יש רשימה כזו, הספר הזה צריך להכנס לשם.

אומנם התאכזבתי כשחקרתי על הסיפור האמיתי של משפחת מנסון, הוא נורא והזוי מידי, ואם מטרתה של הסופרת (שזהו ספר הביכורים שלה!!) הייתה לתאר את הזוועות, היא חטאה למטרה זו. אבל זאת לא הייתה המטרה שלה. כל תיאור חייה של איווי לפני הצטרפותה לכת, דומה בקווים כלליים לחיים שלי. היו לה חיים רגילים - ולמרות התנהלות ההורים שלה, שאפשר להעביר עליה המון ביקורת, והיא בהחלט הייתה מחפירה, הם אהבו אותה. כי ככה זה הורים - הם אנשים, והם עושים טעויות, למרות שהם אוהבים.
אבל הקושי שלה, המועקה האינסופית נוצרה מההתמודדות עם התחושה הנוראית הזאת, של ההמתנה. המתנה למשהו שיקרה, למישהו שיציל אותך - גבר בדרך כלל. יציל אותך מההתמודדות הבלתי פוסקת שלך עם עצמך ועם העולם. יגאל אותך מחוסר הביטחון.

שורה שתפסה אותי בספר, הלכה בערך כך: אנחנו בזבזנו שנים בלהכין את עצמנו למשהו שעתיד לקרות, למישהו, בזמן שהבנים הפכו להיות עצמם.

(ספויילר?? ->) הדבר המצחיק הוא שבסופו של דבר, איווי לא הלכה בשבי אחרי מנהיג הכת - אלא אחרי אחת הבנות בה, ששמה זהה לשלי (סוזן). מבחינתי, זו דרך נפלאה להעביר מסר. הליכה עיוורת אחר אישה אחרת זה דבר שבקלות עובר לי מתחת לרדאר - אני, שמשתדלת להיות פמיניסטית ולעמוד בפני עצמי. לא להיות צל של מישהו, אבל מה בעצם ההבדל ? מה ההבדל ?

הספר הזה פשוט חשוב. מבחינתי, זו הצצה אמיתית לעולם שלי. וכמו שביקורות נוספות פה כתבו: קושי הוא לא דבר חד משמעי. הוא לא מופיע במקום מסוים, הוא לא מוגבל למעמד כלכלי או למראית עין.
לכן אני ממליצה על קריאת הספר לכל הורה, מורה, לכל נערה או נער.

נ.ב. אנחנו צריכים עוד יוצרות, נשים. לא הגיוני שאתקל בנקודת מבט, שכמו שהיא משיקה לי, היא משיקה לעוד מיליוני נערות - לראשונה היום, אחרי אינסוף יצירות אחרות.
4 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
דידי (אתמול)
אגב לרשימה קוראים "גיבורות ששמחתי להכיר " של אלעד בן 45 מאשקלון
(קרדיטים צריך לתת, ולא זכרתי את השם בדיוק , טוב שעדכנת אותה, אלעד)
סוזי (לפני 6 ימים)
היי, תודה רק על הספרים שציינת:) בזמן האחרון אכן גמעתי ספרים ותכנים בסגנון, אך תמיד טוב שיהיו עוד לגיבוי.
אסתכל גם ברשימה... ושוב תודה
דידי (לפני 6 ימים)
יש הרבה ספרים טובים עם גיבורות נשים/ נערות מעוררות השראה סתם בשלוף מהזיכרון והזמן האחרון: יצורים מופלאים, אלף שמשות זוהרות, גנבת הספרים, החיים ע"פ לובקה , ובטח יש עוד המון.
יש אפילו רשימת ספרים בנושא הזה.



4 הקוראים שאהבו את הביקורת




©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ