ביקורת ספרותית על הבנות מאת אמה קליין
ספר מעולה

---

כמה רחוק מוכנה ללכת נערה בת 14 כדי להרגיש שייכת ואהובה? מסתבר שהרבה מאוד.
איווי הייתה נערה לא מאוד מקובלת בסוף בי"ס יסודי, והוריה שבדיוק התגרשו, רשמו אותה לתיכון בפנימיה. אביה עבר לגור עם בת זוגו החדשה במקום אחר והיא נשארה עם האם שחיפשה בעצמה אהבה ונהגה להביא הביתה את בני זוגה המתחלפים. בניכור המשפחתי הזה וללא תמיכה חברתית רחבה מתחילה הגיבורה את החופש הגדול ולאור האירועים היא נסחפת לקומונה בהנהגת ראסל. כנראה שבשנות השישים היו לא מעט פעילויות בסגנון הזה בארה"ב, וכשמבינים את המצב הפסיכולוגי של איווי ניתן להבין למה היא נסחפה לקבוצה המוזרה הזאת שלא הייתה בה נוחות פיזית אבל הייתה איזו התלהבות אידיאולוגית, והייתה שם הצעה לשייכות חברתית וקבלה ללא תנאי, וכמובן סקס.
הקומונה של ראסל התפוררה אחרי הטבח שהם ביצעו, והיא המשיכה בחייה.
את הסיפור מספרת איווי בת הארבעים בטון ביקורתי ותוך עימות מול צעירים ממנה ובחינת השתלשלות המאורעות בחייה היא.
כאמא לבנות, כאישה וכילדה בת 14 בעברה, הסיפור שכתוב מצויין, נגע לליבי.
מסמך מרתק על תפעת הקומונות, על הסגידה למנהיג אידיאליסט, ועל חשיבות התא המשפחתי כמקור יציבות לילדים.

» ביקורות נוספות של תמר-מילים
» ביקורות נוספות על הבנות