מ' עובד איתי. אנחנו באותו צוות ונמצאים באותו מרחב פתוח. מ' הוא גדל גוף וגם כשאינו נאנח בתיאטרליות אפשר לשמוע אותו נושם בכבדות אבל לא זו הסיבה בעטייה אני יודע שמ' נכנס למשרד. רעש המנועים הנדלקים והרוח הקרה שמתחילה לנשב מודיעים על בואו.
בדרך למושבו מ' עוצר ליד שלטי המזגנים מוריד את הטמפרטורה ל10 ושם על איוורור גבוה. זה לא משנה אם יש סופת שלגים בחוץ ,מ' הוא תנור מהלך.
תחינות לליבו הרחום ומניפולציות פולניות ליצירת רגשות אשם על הקפאת האיברים הפנימיים שלי ושל שאר חברי הצוות זכו לנחירות מבטלות ואיומי תג מחיר הופנו בקול מאיים לכל מי שהעז להתקרב למזגנים.
ככלות הכל מ' יודע איפה כל אחד מאיתנו יושב.

לכן כשמ' הושיט לי בוקר אחד את "צל המענה" בהצהרה שזה ספר טוב ודרש עבורו עוגיית כוסמין לא יכולתי לסרב. ידעתי שאני עדיין על תנאי כיוון שלא צלחתי את " שר הטבעות" וכיוון שעוד לא השגתי וקראתי את GRUNTZ (משהו על אורקים ונשק להשמדה המונית) דבר שהוא מוודא מולי כל בוקר אחרי טקס הדלקת המזגנים.
וכך בזכותו של מ' נחשפתי לספר הזה שלמרות שאתר goodreads המליץ לי עליו , מעולם לא הייתי חושב לקרוא אותו.
סווארין הוא שוליה בגילדת מענים. זו בחירה מוזרה לגיבור ובהרבה ספרי פנטזיה מהר מאוד הגיבור היה מגדל מוסר ומנתק עצמו מהמקצוע אבל נשאר עם הכינוי המעניין – אבל זה לא הסיפור פה – כלומר לא בדיוק. אחד הדברים היפים בספר הזה הוא שהוא נשאר בחוקי המשחק של העולם שהוא יצר ולא מנסה להכניס עליו דוגמות מוסריות מעולמנו. העולם של סווארין שונה משלנו – יש בו גילדות שונות ושליט ומדי פעם נעה אלומת הסיפור וחושפת עוד טפח מהעולם הזה . למרות שאנו נחשפים עם התפתחות העלילה לחלקים וחוקים של העולם הזה רב הנסתר על הגלוי.
המספר לא מתעקב הרבה כדי להסביר – הוא חושף את הנדרש לעלילה ומסתכל על העולם כמי שחי בו ולא כמספר מעולמנו – הוא כן מרחיב בנקודות מסוימות כיוון שהוא מספר על עצמו הצעיר וכי הוא מספר את הסיפור לגורם לא ידוע.
למרות שהעולם הוא לא עולמנו יש בו התייחסויות לדברים מעולמנו: מוזכר חג הפסחא ויש חגי קדושים, בנקודה מסוימת רואה המספר חזיון בו הדמויות דנות בסיפור אדם וחווה. זו יכולה להיות גלישה של הסופר אבל הסיפור חכם מדי מכדי שזה יקרה. באחת הביקורות שקראתי ,מישהו טוען שתמונה עתיקה שהגיבור מביט בה ורואה אביר בעל מסכה מוזהבת בה משתקף נוף צחיח ומחזיק דגל מוזר – היא תמונה של ניל אמסטרונג נוחת על הירח. אני לא הייתי עולה על זה – אני עדיין לא בטוח שאני מקבל את זה אבל לאור מה שכתבתי לפני כן זה בהחלט יתכן – בכל מקרה הספר לא מסביר את הזיקות ואני רואה את זה לחיוב.
כאשר מסתכלים בביקורות באתר goodreads רואים שרבות מהן נפתחות במשפט : לא הבנתי אבל...
אז קודם כל נחמת טיפשים היא בהחלט חצי נחמתי. וזו גם היית הדרך בא הייתי מגדיר את הספר. העלילה ברובה נעה בציר ברור אבל יש בה סטיות והתעקבויות על דברים שנראים לא קשורים ונראה שיש בה רמזים או עומקים לא חשופים.
העלילה גם לא מתפתחת בציר הלינארי שאליו רגיל הקורא.בדרך כלל יש דרך שהגיבור יעבור ויתקל בהרפתקאות עד שיגיע ליעדו . פה הגיבור עלול לעצור להריח פרח ולרדוף אחרי פרפר ולהגיע לעמק ומשם לקחת סירה ולשוט למקום אחר. כלומר משהו שמתחיל כעלילה משנית הופך פתאום להיות העלילה העיקרית

הספר נקטע בהפתעה. הוא הראשון בסדרה של ארבעה ספרים ויש עוד סדרות שונות על העולם בו הוא נמצא. גם בפני עצמו הוא מעניין ומסקרן אני עוד לא החלטתי אם להמשיך לטייל בעולמו.

באשר למ' לבסוף התמרדתי. למזלי המזגן שמופנה ישירות עלי הוא לא המזגן שמנשב על מ' ולכן מ' רק מצקצק בלשונו כאשר אני מעלה את המזגן ל23. "חבל חבל" הוא מוסיף ומנענע ראשו אבל מרשה לי להביט בו בתוכחה ולחזור למושבי בשלום. גורלו של ע' שיושב בגבו למ' לא שפר עליו ,הייתי מציע לעזור אבל אני מפחד להפר את הסטאטוס קוו שנוצר.
" אתה מוכן עכשיו ל'הימנון לליבוביץ' " אמר לי כשהשבתי לו את הספר " אבל קודם תקרא את GRUNTZ".

אי אפשר בכלל לכתוב ביקורת לספר זה, ספר כנרא גאוני, הוקסמתי ויחד עם זאת לא הבנתי חצי ממנו , רדפתי אחר קצה החוט, סוד ,ונשארתי רק עם צללים של משהו נלפא.
טעימה קטנה מהטקסט המשובח :
״ יש לנו ספרים שדפיהם נארגו מצמחים,שמהם נובעים אלקלאוידים מוזרים, כך שהקורא ההופך את דפיהם נתפס בהפתעה לפנטזיות משונות ולחלומות מעוותים. ספרים שדפיהם אינם נייר כלל, כי אם יריעות דקיקות של ירקן לבן,שנהב וצדף, עוד ספרים שדפיהם הם עליהם המיובשים של צמחים לא ידועים״
וזה מה שהסופר כותב בנספח שבסוף :
בהעברת הספר הזה- שחובר במקור בלשון שעדיין לא הגיעה לכללקיום- לאנגלית, היתי יכול לחסוך לעצמי הרבה עבודה, אילו היתי משתמש במונחים מומצאים. בשום מקרה לא עשיתי זאת.לפיכך בהרבה מקרים נאלצתי להחליף מושגים, שעדיין לא התגלו, כמקביליהם הקרובים ביותר מהמאה העשרים...