ביקורת ספרותית על האדס - כתר מתח # מאת קנדיס פוקס
בזבוז של זמן

---

בתוך סוגת ספרי המתח, בלשיים או לא בלשיים, בולטות כמה תת סוגות נבחרות. יש את הספרים עם הפשיעות הסדרתיות וערימות הגופות. יש את הספרים שסובבים סביב פושע מופרע באופן פתולוגי, רשע שיוצא בצורה לא ברורה ולא אנושית והוא מחריד ומזעזע אותנו. זה תפקידו. ויש את הספרים שבהם הרשע מופיע מתוך מי שאמור לייצג את הטוב, הרופאים, השוטרים, אנשים האמונים על החיים ועל הסדר, ומגלים לפתע איך הן בעצם זאב בעור של כבש. גם זה מפחיד כמובן.

האדס משתייך לשלוש הסוגות. וזה לא אומר עליו שום דבר טוב. בליל של קטעי עלילה לא מתחברים ולא אמינים. ככלומר אמינות היא לא הדבר הראשון שמחפשים בספרים מהסוג הזה, אבל כן צריך להיות הגיון פנימי וקשר כלשהו למציאות. אז אין. מיהו האדס? אל השאול במיתולוגיה היוונית, וגם בעלים של מזבלה שהיא אתר כיסוי למטלות מפוקפקות ולקבורת גופות. עד שיום אחד הוא מקבל שתי גופות שאינן גופות אלא ילדים חיים, והוא מגדל אותם. מכאן האדס נדחף הצידה, והוא ממש לא חלק מהותי או חשוב מהסיפור. חוץ מזה ישנו פרנק בנט שמנסה לפתור תעלומת רוצח סדרתי משלו, אבל הוא לא איש מעניין כל כך. לא חכם, לא דכאוני, לא בעל סיפור או תחביבים מיוחדים, ולא שום דבר שעושה חשק לשמוע על עלילותיו.

מיותר.

» ביקורות נוספות של נצחיה
» ביקורות נוספות על האדס - כתר מתח #