ביקורת ספרותית על פנדה יוצאת למרעה מאת מאיר שלו
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 21 במאי, 2017
ע"י חמדת


על גבי עטיפת הספר המיוחדת שבה חציה הימני נצבע הצבע תכלת והחלק השני הנו צילום בשחור ולבן כמו פעם, של גיבורת הספר :"פנדה יוצאת למרעה",ובכן כל הספר מתומצת במילים הללו:

"ראה וכתב
מאיר שלו".

"רעה וצלם
דן גולדפינגר".

זהו. משחקי מילים בין "ראה ורעה" לבין "כתב וצלם",תפסו את עיני מייד והחיוך בא בעקבותיו.

הספר הזה כתוב ומצולם מתוך גישה או השקפה בחיים להכיר לילד את הטבע ובעלי החיים כפי שהנם במציאות ,כמובן עם טקסט מקסים נפש,מצחיק,מעלה חיוכים במהלך הקריאה. יחודו של הספר מעבר לטקסט המשגע והמיוחד של שלו בשליטתו על השפה העברית, הוא שאין איורים, ואין צילומים בצבע ,יש צילומים בשחור לבן.
קצת מחזיר אותנו אסוציאטיבית להסתכל כיום בסרטים האילמים בשחור ולבן, ועוד יותר מזכיר להפליא את סדרת "ילדי העולם" שהתפרסמה בשבדיה ובעוד שמונה-עשרה ארצות בעולם בשנות החמישים והשישים של המאה העשרים. מטרת הסדרה ההיא הייתה להכיר את עולמות חייהם היומיומיים של ילדים שונים ברחבי העולם למעשה.
את רוב הספרים בסדרה יצרו נשים בלבד: חַנָּה רִיבְקִין-בְּרִיק צילמה את התמונות, אַסְטְרִיד לִינְדְגְרֶן כתבה את רוב הסיפורים בשבדית, ולאה גולדברג כתבה את הגרסה העברית.

חַנָּה רִיבְקִין-בְּרִיק (1970-1908) הייתה הצלמת ,אַסְטְרִיד לִינְדְגְרֶן (2002-1907) –הייתה הכותבת במקור,ולֵאָה גוֹלְדְבֶּרְג (1970-1911) הייתה המתרגמת לעברית. קצת להזכיר את שמות הספרים הללו שצולמו בפילם שחור לבן : "אֶלֶה קָרִי הילדה מלפלנד",'"נוריקו סאן הילדה מיפן","'סיאה הילדה מאפריקה","לילבס ילדת הקרקס",
"דירק הילד מהולנד", "נואי הילדה מתאילנד","סלימה הילדה מקשמיר".

ואם נחזור לספר הזה של הגיבורה -גורת כלבת רועים בשם פנדה,ובשמות חיבה שאמה מכנה אותה:"פנדונת", "פנדושה",בא מאיר שלו כמי שגדל בילדותו במושב נהלל ולמעשה משם נוצקו יסודות חיבתו ואהבתו לטבע בכל צורותיו כדי לספר לילד העירוני שלנו איך נראה הטבע ובעלי החיים במציאות ,וצילומי השחור ולבן הם הם שמעניקים את הדגש לנוכחות הזאת. וההומור הנפלא שלו של הפוך על הפוך כמו בניסיונות הנפל של פנדושה להתחבר לתרנגול גאוותן או כלב שמירה שלא צולחים.
יאמר מייד כי אפשר ויהיו ההסגות לגבי ספר בשחור הלבן.כי גם חלק מאיתנו וגם ילדינו מכירים ספרים רק -בצבעים. אבל כמי שבזיכרונות ילדותה אין הדבר מוזר כלל וכלל ההפך ,מבחינתי יש פה יסודות ומרכיבים שמחזירים אותי אחורה לשנות ולחוויות ילדותי. הצילומים בשחור -לבן הקסימו אותי והעניקו לי תחושת של "אני בתוך מציאות של עדרי הכבשים,כלבי הרועים, כלבי השמירה וכמובן האנשתה של הגורה פנדה ומשפחתה".

את התוכן הספר איני רואה צורך לספר פה .הדבר נעשה בביקורת היפה של הקוראת -MishaEla מתאריך :31,3,2017 ואת הערך המוסף שלו אשר מביאה הקריאה בספר לילד אני מסכימה אם דברי המבקרת לחלוטין. ההבדל בין שתי הביקורות ש -MishaEla העניקה לספר 4 כוכבים ואני 5 כוכבים. למה ?כי אני נדיבה.





20 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
אירית (לפני שנתיים)
חמדת, נדיבות היא תכונה אצילה.
ולצילומים בשחור לבן יש את הקסם שלהם. את בהחלט צודקת ולו משום שנדרשנו לספק את הצבע בעצמנו. תרתי משמע. לכל.
וכמה חבל שהתקופה המודרנית הפקיעה זאת מאיתנו..
ומאיר שלו , כנראה שכבר לא זקוק לסופרלטיבים נוספים .
תודה. סקירה נפלאה.
יום טוב .
חמדת (לפני שנתיים)
דני בר -אכן נראה רעיון מבריק להוצאת ספר של שלו באופן היוצא מהכלל שלו לילדים. באשר לצלם דן גולדפינגר מגיע שאפו הוא חלק מהסיפור. באשר לגולדפינגר "השני" - ההוא היה פעיל בצבע זהב .הכובע המפורסם ...אתה יודע. תודה לך.
חמדת (לפני שנתיים)
לי יניני -את חמודה . תודה רבה על תגובתך.
דני בר (לפני שנתיים)
שילוב מנצח של וירטואוז לשוני כמו מאיר שלו וצלם כמו דן גולדפינגר, ואין לו קשר לגולדפינגר ..ההוא.
לי יניני (לפני שנתיים)
חמדת איזה יופי כתבת. אני לא קוראת ספרי ילדים אבל ניראה שהספר הזה מיוחד. לדעתי ההבדל בין 4 ל5 כוכבים זה ממש בקטנה.

אגב, בשנה האחרונה במיוחד התאהבתי בצילומים של שחור לבן. אני חושבת שהם הרבה יותר מיוחדים מהצילומים בצבע.





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ