ביקורת ספרותית על חברים מספרים על ג'ימי - מהדורה מיוחדת במלאת 60 שנה למדינת ישראל מאת מנחם שמי
ספר מעולה

---

החלל שנותר

לפני שנים, בערבו של יום, בקשנו לסיים טיול משפחתי, בבית הקברות בקריית ענבים, בכדי לספר את סיפורו של ג'ימי לוחם הפלמ"ח, ליד קיברו על רקע שמיים כבויים.

את קברו של ג'ימי לא מצאנו, ולבסוף עמדנו דוממים מול האנדרטה הבוהקת בלבן שהיא כדביר, אותה תכנן אביו של ג'ימי, הצייר מנחם שמי, לזכרם של ג'ימי וחבריו, לוחמי חטיבת הראל.

הפגישה השנייה שלי, המפתיעה עם ג'ימי המת, הייתה באמצעות ספרו של יורם קניוק, בא בימים. בו תמונה אחת איננה מרפה, אביו של ג'ימי, הצייר מנחם שמי, נפרד מבנו המת באמצעות ציור קלסתר פניו. כשקראתי את הספר, הרגשתי שקניוק מבקר את פולחן הזיכרון והמוות. גישתו של קניוק מקוממת, אך גם גורמת לחשיבה מחודשת על האופן שבו נכון לזכור את הנופלים, בערכי חייהם.

כעת אני חוזר לספר חברים מספרים על ג'ימי, אותו קראתי בנעורי, שהיה אחד מספרי פולחן הזיכרון הראשונים, בכדי להתחקות אחר ג'ימי האדם וערכיו. מהו החלל שהוא הותיר באובדנו, מהי המורשת שהספר מנסה להנחיל, האם היא עדיין רלוונטית?

תקופת טרום המדינה ותש"ח, הולכת ונשכחת, עוד מעט היא תפסיק להיות זיכרון חי, ותהפוך לזיכרון היסטורי רחוק ומת, על כן ביוגרפיה קצרה על ג'ימי הכרחית:

אהרון שמי (ג'ימי), נולד ב- 1926, סיים בית ספר מקצועי בתל אביב, התגייס להכשרה המגויסת של הפלמ"ח בנען, השתתף בפעולות חבלה נגד הבריטים, ובהן פיצוץ גשר עזה בליל הגשרים, נעצר והיה אסיר ברפיח, סיים קורס מפקדים והדריך כמפקד מחלקה, התמחה בחבלה, בהמשך נפצע החלים ועלה לקיבוץ חוקוק. במלחמת העצמאות לחם כמפקד פלוגה וקצין מבצעים, בחטיבת הראל ולקח חלק בקרבות הקשיים על העיר ירושלים, כמו קרב גבעת הרדאר. אהרון נהרג, ליד משלט סמוך לבית שמש בחודש יוני - 1948. הוא הובא לקבורה בבית הקברות של קריית ענבים.

ג'ימי מזכיר את סרן ג'ון מילר, אותו גילם, טום הנקס, בסרט להציל את טוראי ראין, אדם שבחייו האזרחיים, הוא דמות שונה לחלוטין, מדמותו הצבאית, אך בעל כורחו הוא נאלץ להפוך ללוחם. עכשיו קחו את ג'ימי, ותביטו עליו, האיש ההומני והרגיש, שבגיל 22, הפך בעל כורחו ללוחם, מי ששלח את חיילו אל מותם, נאלץ להיות מפקד הנושא על כתפיו את גורל ירושלים, אבא ואח בוגר לחיילו, במיליציה שבתחילת דרכה לא היו פקודות, רק התנדבות, דוגמה אישית, מחויבות והרעות.

ג'ימי, היה אמן מנשמתו, הוא כתב שירים, צייר, ניגן בכינור, וקרא ספרי פילוסופיה, תחומים אותם אהב. לצד הרוחניות שהייתה באישיותו, הוא היה אדם מעשי, כריזמטי, הממגנט אנשים אליו, בעל רגישות והקשבה לאנשים. היו לו יכולות מנהיגותיות יוצאי דופן. הוא היה קפדן בתכנון ובארגון ולעתים מפוזר. היה בעל יכולת שליטה ברגעים קשים של משברים. הוא התלבט, חיפש תמיד את האמת הפנימית, תכונות המצביעות על אישיות מורכבת, ומלאת סתירות

כמו שעניינה אותי דמותו האחרת של מילר, אני מחפש כעת את דמותו האחרת של ג'ימי, דווקא בדברים הקטנים.

ג'ימי, התעקש לקחת את עולמו הרוחני יחד אתו, היה לו כינור מתחת למיטתו, אותו הוא לקח לכל תחנותיו הצבאיות, אך כמעט אף אחד לא שמע אותו מנגן בו. יש בספר צילום ישן, ג'ימי הנער מנגן במבט מרוכז. הוא הסכים לעתים רחוקות להסביר לבנות על מוזיקה, זכור שדיבר על מחול המתים של סאנס -סן. הוא שמר על הכינור קרוב אליו כתזכורת, לעולם אחר שיחזור, שכל זה יגמר.

ג'ימי כתב שרים מילדות, הוא לקח אותם יחד אתו, כשם שלקח את כינרו, היה לו קיטבג כחול, בו שיריו היו טמונים עמוק. כנראה שבעלייה למבצע נחשון, בבהילות שנוצרה, אבדו שירו, נשארו כאלו שלוקטו דרך חברים, ואלה שנכתבו לפני גיוסו.

כה תשיח בת הרוח,
יד טמורה דומם תושיט,
ותצבוט מיתר מתוח
בליבי כהד מרטיט (עמוד 242)

ג'ימי, לבש דמות יחפן מרושל, חולצה פרומה מעל למכנסיו הקצרות, הלך יחף, או נעל סנדלים בלויים הקשורים בחוט ברזל, למרות שהיו לו סנדלים חדשים מתחת למיטה. אמירה שהייתה זלזול בחומריות, או בדמותו של צבא מקצועי, כצבא הבריטי המצוחצח, ששמר על ריחוק בין חיילים למפקדים. אך לא רק זאת, יש בהופעתו אמירה אחרת, אנחנו נוכל לעמוד בקשיים ובמחוסרים, הציוד הדל מדגיש את מקור הכוח הפנימי שלנו. הגישה הזאת באה לביטוי כשיצאו להילחם, עם נשק ותחמושת דלים, בחגורים חסרים, כשלעתים הם סחבו את התחמושת בכיסים, כך הם לחמו עם מה שיש, ועם אמונה יוקדת בעיניים שאין דרך אחרת.

כשקוראים ספר כזה, חווים עולם שנעלם מבלי שהרגשנו, בכדי שנבין שכעת העולם שלנו שונה, לרע ולטוב.

ולסיום מספר מילים יפות שנעלמו מהלקסיקון, הממחישות את רוחו הנפלאה של הספר: "עיבדנו", המניפסט הקומוניסטי, אייזן, אנשי הזכס, צ'וקלד, צ'יזבאתים, חצירים, יושבי הפרימוסים, סילואטה,"מעליש", חאפ -לאפ, אוטומובילים, "פטאס","ספיטש'', סמוך על הג'ינג'י,"חלסנה".

» ביקורות נוספות של רץ
» ביקורות נוספות על חברים מספרים על ג'ימי - מהדורה מיוחדת במלאת 60 שנה למדינת ישראל