ביקורת ספרותית על התלמוד לכל - מחודש מאת הרב עדין אבן-ישראל (שטיינזלץ)
ספר מעולה

---

התלמוד לכל מאת הרב עדין אבן שטיינזלץ הוצאת ידיעות אחרונות
הרב עדין אבן שטיינזלץ יליד 1937, חסיד חב"ד ומחבר פורה של ספרי הגות יהודית ופירושים לתלמוד ולחסידות. בשנת 1988 קיבל את פרס ישראל למדעי היהדות וכן את עיטור נשיא מדינת ישראל לשנת 2012. עדין שטיינזלץ נולד בירושלים למשפחה חילונית. כנער חזר בתשובה ולמד בישיבת תומכי תמימים של חסידות חב"ד בלוד. הרב בעל השכלה רחבה בתחומי דעת שונים ורבים. הוא למד כימיה ופיזיקה באוניברסיטה העברית ולימודים תורניים בישיבות בירושלים וזכה להתמנות בגיל 23 כמנהל בית הספר הצעיר ביותר בארץ. בשנת 1989 תקפו חרדים ליטאים את פירושיו והחרימו אותם מפני שלטענתם הם מקלים את לימוד התלמוד ובפירושיו לטעמם נפגעים חכמי הגמרא. לימים בלחץ הכבד הוא התנצל בנושא.
המחבר מתחיל במשפט "התנ"ך הוא אבן התשתית של היהדות, והתלמוד עמוד התווך שלה. הוא מתנשא מעל גבי יסוד זה ותומך עליו את כל הבניין הרוחני של היהדות לדורותיה".
אי אפשר להפריז יותר מידי בחשיבות יצירת התלמוד בעולם ההגות היהודי. גם שונאי ישראל במהלך הדורות הבינו זאת ואסרו את לימודו ודאגו להשמידו מתוך הבנה שקטיעת לימודו יפגע בהתפתחות החברה היהודית.
התלמוד בנוי משני מרכיבים, מן המשנה שהיא ספר ההלכה ומן הגמרא שהיא ביאורה של המשנה. למעשה, התלמוד הינו אוסף של כל אוצר החכמה היהודית של עם ישראל במשך אלפי שנים המאגד בתוכו חוקים, אגדות והגות השזורים בשיטות לוגיות מיוחדות עם היסטוריה, מדע וסיפורי אגדות המתובלות בהומור.
שמו של התלמוד מרמז על הרעיון הגדול שתלמוד-תורה הוא עיקר המצווה. אנו מגלים לעיתים תכופות שהעיון, הלימוד והפלפול הוא על נושא שכבר הוחלט שעל אותה נקודה אין כל משמעות הלכתית והלימוד עצמו הוא המטרה. בשל עובדה זאת לדוגמה, המחלוקות המפורסמות של בית שמאי ובית הלל שחלקן נמשכו כמאה שנה סוכמו כ"אלו ואלו דברי אלוהים חיים והלכה כבית הלל" והמשמעות היא שגם הדרך שלא נבחרה היא עדיין רלוונטית והיא עדיין ביטוי של יצירה.
הרב עדין מסביר בספרו שלכל תורה כתובה בכל מקום ובכל זמן חייבת להיות תורה שבפעל-פה על מנת לפרש ולבאר את התורה שבכתב. לעיתים בשל העובדה שאוצר המילים משתנה ויש צורך לתאר את המילים הסתומות שלא מובנות יותר לדורות החדשים כמו המשמעות של "ענף עץ עבות" בארבעת המינים בסוכות, ללא הפירוש במשנה ובתלמוד לא היינו מבינים למה התכוון הכתוב במקרא.
בספר זה נקבל סקירה על ההיסטוריה והתפתחות החכמים שדבריהם מובאים במשנה ובתלמוד. ימי הכנסת הגדולה, תקופת הזוגות שהייתה מקבילה לתקופת היוונים. תקופת התנאים שנפתחת מזמנם של הלל ושמאי שמקבילה לתקופה של הורדוס.
דרך-אגב, תנא פירושו משנן החוזר על דברי רבו אך למעשה כינוי זה שהחכמים כינו את עצמם בא מתוך ענווה גדולה מכיוון שדור זה היה מפתח ומחדש גדול. לאחר שהצטבר חומר רב שהלך ותפח החלו החכמים לסדר את כל כמות המידע באופן שיטתי לצרכי לימוד ושינון. אחד הבולטים שביצע זאת היה כנראה רבי עקיבא שלמד את כל הנושאים המרובים ומיין כל אחד למינו. רבי יהודה הנשיא ערך את הסדר הסופי לשישה סדרים והוא חתם את המשנה.
אחרי תקופת רבי יהודה הנשיא נמשך פיתוחה של המשנה. פירושים אלו נקראו תוספתות ומדרשים והלכות שנותרו מחוץ למשנה נקראו ברייתות, שמשמעותן היא חיצוניות והמשמעות היא שהן נשארו מחוץ למשנה. לאחר תקופה זאת החלה תקופת האמוראים. אמוראי משמעותו מתורגמן או מסביר. הנוהג היה שהחכם מלמד בעברית והיה מתורגמן שחוזר על הדברים בספסלים האחרים בארמית.
ההרעה הפוליטית והכלכלית בארץ ישראל החלישו את המרכז הרוחני וגרמו לרבי אבא בן איבו שכונה בשל גובהו אבא אריכא לכונן מרכז רוחני בבבל. המרכז הוקם בעיר הקטנה סורא ובשל השפעתו הרבה של רבי אבא התחילו לכנותו פשוט בשם רב. בן דורו שמואל הקים את המרכז בנהרדעא. בשל העובדה שסמיכת רבנים והכינוי "רבי" הייתה פריבילגיה רק לחכמי ארץ ישראל, כונו חכמי בבל רק בתואר "רב". לאחר שישה דורות קם גדול בתורה ושמו רב אשי שהיה עשיר מופלג ומקורב לשלטון הפרסי. גם עליו כמו על רבי יהודה נאמר "תורה וגדולה במקום אחד". רב אשי שימש כראש ישיבה כשישים שנה והוא הצליח לבנות את התבנית לעריכה וארגון החומר שהיקפו היה רב פי כמה וכמה מהחומר במשנה. בשל העבודה הרבה לא הצליח רב אשי לסיימה והמטלה עברה לממלא מקומו שהיה תלמידו וחברו ושמו רבינא. שניהם נחשבים כחכמי סוף ההוראה והם מסכמים את תקופת האמוראים. בפרק זמן של כמאה שנים קדימה מתקופה זאת עדיין התעסקו חכמים בלימוד התלמוד ופיתוחו והם נקראו סבוראים שהמשמעות היא המסבירים.
לאחר תקופת האמוראים ראשי הישיבות חיו בתקופת הכיבוש המוסלמי ועל מנת להמשיך ללמוד את התלמוד החל הצורך בתרגומים ופירושים. תקופה זאת מכונה כתקופת הגאונים.
במאה ה-11 נסתיימה תקופת הגאונים . האימפריה המוסלמית החלה להתפצל ונפילת גדולת החליפות בבגדד גרמה גם לירידת המרכז הרוחני מגדולתו שעברה לאזור המגרב שהוא צפון אפריקה ולספרד. בתקופות אלו החלו לפרוח הפירושים המפורסמים של הרמב"ם, הרמב"ן, רש"י והשלמת מפעל פירוש רש"י על ידי חתניו, נכדיו וניניו שהבולט שבהם הוא נכדו של רש"י, הרשב"ם וכל פירושיהם נקראים תוספות.
הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ ממשיך לספר על ההיסטוריה של התלמוד, על הדפסותיו הראשונות, על הרדיפות הרבות של הנוצרים נגד לימודו והצנזורה שפעלה רבות על מנת לשנות את תוכנו על מנת שיתאים לרוח הכנסייה.
בהמשך מספר המחבר על מבנה התלמוד, מרחיב על הנושאים שבהם עוסק התלמוד ומגלה לנו את השיטה שבה נלמדו ההלכות ובעזרתן דנו החכמים, למדו ודרשו הלכות ופלפולים.
במהלך השנים ניתן להבחין שקהילות ללא למדנות תלמודית לא הצליחו להתקיים. כוחו של התלמוד נובע מהיותו בראש ובראשונה חוט השדרה של כל הידע היהודי וכן מכוח הייחודיות של לימוד התלמוד, לימוד של התחדשות מתמדת, השתתפות פעילה של הלומדים וחתירה לחקר האמת, לספקנות ולחיפוש אחר הדרך המושלמת ליישב קושיות.
אנקדוטה מעניינת, לפי כתבה משנת 2011 ב-YNET, בדרום קוריאה קרוב ל-50 מיליון איש לומדים גמרא לאחר שהבינו שהיהודים כל-כך גאונים בזכות לימוד התלמוד במהלך הדורות ובזכות הלימוד הצליחו להעמיד אחוז מרשים של זוכי פרס נובל בתחומים השונים.
לסיכום, ספר מרשים על התלמוד. ללא תעוקה דתית מצליח המחבר להסביר לנו בצורה פשוטה את היסטוריית התהוות התלמוד, תוכנה ושיטותיה. הסקירה מאלפת ולא מעמיקה מידי ובכל זאת מקיפה את כל הידע הנדרש על מנת להכיר את היצירה החשובה הזאת. לבעלי רקע בנושא אין הספר מחדש הרבה אך הוא כן מצליח לסדר בפנינו את תולדות התפתחות המשנה והתלמוד. כמו-כן, הספר מצליח להעביר את חשיבות התלמוד והוא ספר חובה במיוחד לאלו שבנינו שלא מכירים את היצירה המפוארת שנקראת "תלמוד".
8.5 מתוך 10 בסולם עמנואל
מתוך עמוד הפייסבוק " ספריית ספרי העיון של עמנואל "

» ביקורות נוספות של mano4now
» ביקורות נוספות על התלמוד לכל - מחודש