ביקורת ספרותית על אומרים שממש יפה שם מאת נתן זך

---

הפעם לכבוד פסח, אפטפט אתכם על שירה.

ראשית דבר, יש בידי המון אבל המון ספרי שירה.
מה זה אומר המון ? המון ! כמעט שישים ספרי שירה. שכוללים שירת מקור, שירה מתורגמת, בלדות, שירים עממיים, שירי ילדים, כאלו שהם יותר ליריים, פחות ליריים, פואמות, שירה מודרנית, שירה עתיקה ושירה בסגנון האיקו שמקורה ביפן, ושממנה אני שולה את הפנינים האמתיות ...וישנם עוד ועוד, אבל תמיד, תמיד אני נושאת את עיני לשירת המקור שלנו, שהיא זורמת בדמי ואליה אני בקלות מתחברת. היא כתובה בשפת האם שלי–וכל אות ממנה ברורה לי ונהירה לי, קורצת אלי ומבטאת אותי, בקיצור במשפט אחד - היא שייכת אלי ואני אליה .

והנה אני חוזרת אל נתן זך ואל ספר הפרידה שלו -זהו הספר האחרון שלי - הוא מצהיר כבר בעמוד הראשון, ומגיש לנו את השירים האחרונים שהוא כתב עטופים בכאלה של חבריו-המתורגמים, והאחרים שכבר עזבו את העולם הזה, ועל הדרך הוא משתף במיני אנקדוטות, רשמים ורישומים השאובים ממחברותיו, שהם תמצית זיכרונותיו והרהוריו, כי הגיע העת לשתף רגע לפני שהם ייעלמו מהעולם יחד אתו..

ואני שואלת את עצמי איך אפשר בכלל לעבור את החיים האלה בלי שירה. הרי היא צורה נוספת של אומנות הכתיבה. היא אסתטית, ויש לה צלילים ויש לה משקל ויש בה חריזה ואם נחשוב קצת הלאה הרי נגיע למסקנה שהיא בעצם קטנה ומתומצתת יותר מסיפור קצר שכבר אמרנו שהוא הבן הקטן יותר של הרומן הארוך יותר...
ואת המשוררים הגברים אני מעדיפה על פני הנשים. כי בלי להעליב–הם כותבים בדרך כלל ישר וענייני ובלי פלפולים. הם לא מתלטפים יתר על המידה, ולא מסתלסלים . וביניהם נמצא גם נתן זך .

אמרו עליו שהוא משורר אנטי ממסדי, כזה שמסתייג משירה אדאולוגית, קנאי לריתמוס החופשי וללשון הרזה המנוגדת לפואטיקה. שהוא אירוני, קר, ומנוכר, גם כשהוא כותב רומנטיקה. שהוא ניזון מנקודת מוצא של פליטות, תלישות, וזרות – אבל מה לעשות הוא אחד משלנו, והוא חף לגמרי מפוזה, ונכון הוא "האחר," ולכן הוא יוצר הרגשה של תייר מזדמן . הוא כותב כמהגר כי הוא מרגיש כזה. והוא ספקן בלתי נילאה כלפי עצמו וכלפי כל העולם ואשתו ...אז מה !

"השירה היא לשון טעונה משמעות עד קצה גבול אפשרויותיה " כתב עזרא פאונד ,
ואילו רילקה אומר שהמשוררים "רודים את הדבש הבלתי נראה" וש.."השירה היא הוויה "

איזה יופי ...!!!

אז הרי לכם שיר – דוגמית – או טריילר קצר מהמיטב שמוגש לנו בספר הזה –

בארץ זו אין איש יודע
את סוד הדבור בשתיקה
וכיצד אוכל להתרועע
עם מי שאינו שומע
את שאני שותק.

בארץ זו אין איש יודע
את סוד השתיקה בדבור
וכיצד אוכל להתרועע
עם מי שאינו שומע
שגם הדבור כבר גמור .

וזה ממש, אבל ממש לא משקף את כל המתרחש בספר הזה ...

חג שמח לכווווווווולם !

» ביקורות נוספות של אירית פריד
» ביקורות נוספות על אומרים שממש יפה שם