ביקורת ספרותית על שלושה שימושים לסכין מאת דיוויד מאמט
ספר מעולה

---

התעוררתי הבוקר לקול צפצוף הנייד שלי על חדשה של אתר YNET:"החורף חוזר", ידיעה היסטרית כי עלינו להתכונן למיני מבול של נוח.
והנה, שעה אחר כך ירד גשם.
אלא מאי, הגשם פסק כשעה לאחר תחילתו והשמים הכחילו מרוב בהירות.
אני מניח כי איש לא הסמיק מבושה באתר שציינתי, והחיים בו זרמו במאמץ למצוא את הידיעה הבאה,דרמטית או שאפשר להציגה בצורה דרמטית.
אני, הציניקן ל"חדשות ונצורות", התביישתי כי נסחפתי למלכודת הבנלית הזאת.
ועל זה כותב הסופר , המחזאי דיוויד מאמט בספר דקיק ומלא תובנות: אנחנו מכורים לדרמה. הגענו לתקופה שאם אין דרמה אין סיפור.
אחת התובנות היפות היא שאנו חולמים "דרמה" ולא את האירוע הבנלי. אנחנו נשתעמם אם קבוצתנו תנצח 20:0 קבוצה חזקה יריבה, אנחנו מחפשים כמעט שוויון כדי שיהיה מתח ועניין.
תנאי נוסף שהוא מציג כי הדרמה צריכה להיות אותנטית. זיופים יכולים לרגש לזמן מה , אבל סופם להתגלות.
דוגמה למניפולציה של מחזאי היא:"מחזאים שמטרתם לשנות את העולם עוטים עליונות מוסרית מול הקהל ומניחים לקהל לעטות עליונות מול הדמויות במחזה".
האם דיוויד מאמט צודק באומרו כי אנו חיים בעולם סתמי,ולכן הדרמה מהווה תבלין בעולמנו? קשה לי להשתכנע.
האם איכר שגר בכפר מוכרח לצפות בכל "הישרדות ודומיה? איני בטוח.
מאידך, הדרישה ל"לחם ושעשועים" ימיה כימי רומי לפחות.
לספר , למרות היותו ספר הגות, יש כמה יתרונות :
א. הוא דק -כ 75 עמודים.
ב. מלא תובנות ומצבים העולים במורכבותם עם התקדמות הקריאה.
ג. השאיר אותי תוהה וחושב.

השוואה של הדרמה של "לחם ושעשועים" הרומית לימינו, מראה סימפטומים זהים הכוללים : מערכת מאביסה ( עיתונות, טלוויזיה), אינטרסים להקצין ולעוות נתונים ואירועים. ואפילו שילוב מנגנונים של הון ושלטון.
ספר מרתק ומעורר מחשבה.

» ביקורות נוספות של אורי רעננה
» ביקורות נוספות על שלושה שימושים לסכין