ביקורות ספרים על הספר carry on - Simon Snow #1

הרגע סיימתי לקרוא אותו.(הכריכה של העותק שלי יותר יפה מזאת) הדבר הראשון שיש לי לומר, זה שהסוף לא פאקינג מספק!! אז מזל שכבר יש לי את ההמשכים שלו על המדף. בכל אופן. עכשיו אפשר להתחיל בביקורת. ריינבו ראוול כתבה ספר בשם "FANGIRL", הוא תורגם לעברית, קוראים לו "מעריצה", והכריכה שלו מזוויעה. לא קראתי אותו, אבל ידוע לי שהוא מספר על דמות בשם קאט שכותבת פאנפיק על "סיימון סנואו", שהוא בעצם סוג של הארי פוטר. כלומר, הספר הזה הוא לא פאנפיק של הארי פוטר, אלא סיפור שריינבו ראוול החליטה לספר בעקבות כתיבת הספר "מעריצה". שמעתי שהתרגום שלו לעברית לא משהו, וכבר אמרתי שהכריכה שלו ... המשך לקרוא

סייג'

יש פלונטר מובנה בקסם. יש בעיה מהותית. יש חור בהגדרה. מהו קסם? הוא אמור להיות על-טבעי, או בלתי-טבעי. אך אם יש לו כללים - הוא פשוט ענף נוסף במדעי הטבע, כמו פיזיקה או כימיה. האם זה שהכללים האלה לא תקפים בעולם שלנו מספיק כדי להגדירו כפנטזיה? כקסם? השאלה היא מהותית, ואולי מתפשטת מעבר לתחומי הספרות: אם כל דבר ניתן להגדרה, אז הכל מדרדר לכדי מדע. ומדע הוא רק יש; אין במדע כדאי. והמשמעות נעלמת. ואם אין כללים לקסם - מה הוא בכלל? האם ניתן לתלות תקוות בחוסר הבנה? באבסורדיות? הרי או שלקסם אין כללים באמת - ואז הוא חסר משמעות. או שעוד לא גלינו את הכללים - ואז אין לו משמעות. מהו... המשך לקרוא

ליינוס

עברה שנה מאז קראתי את הספר בפעם הראשונה, ועכשיו, גם אחרי קריאה שניה, עדיין לא הצלחתי לגבש עליו דעה מסודרת. אז בחרתי לכתוב עליו. זאת לא בדיוק ביקורת אלא יותר חשיבה בקול רם, לכן יתכנו ספוילרים. ורפרנסים לספרים אחרים. אין לי עם מי לשוחח על הספר הזה, אז מצטערת מראש. הצד החזק בספר הוא הבניה של הדמויות. אין כאן אף קלישאה של דמות עגולה אבל חבוטה מרוב דרמה. הדמויות של ריינבו שרוטות אבל לא במובן הטרגי, אלא פשוט כי כולנו דפוקים פה ושם. זה הקסם בכתיבה שלה - לקחת דמויות קצת עקומות, שלא מרחמות על עצמן יותר מידי, ולהזיז אותן מצד לצד כמו בחיים האמיתיים. חיבבתי אפילו את ... המשך לקרוא

אתל

באתי לכתוב תגובה אבל פפריקה כבר אמרה הכל. או כמעט... אז אכתוב ממש בקצרה תגובה נטולת ספוילרים- הספר הזה מדהים! סיימתי אתמול בלילה ואני מרגישה מוזר היום (רק ספרים טובים עושים לי את זה) קשה לי להרפות מהספר- מנטלית. פיזית הרי כבר סיימתי אותו ואני לא מן הקוראים פעמיים. נכון שעד עמוד 153 הייתי חסרת סבלנות (באז לא מופיע עד עמוד זה) וגם נכון שהסוף לא היה לגמרי לטעמי. כן - הסוף לא היה לטעמי. למה? דבר ראשון ציפיתי לבום הרבה יותר גדול (חחח בדיחה פנימית נראה לי) אבל יותר בגלל שנשארו דברים בלתי פתורים עבור הגיבורים שלנו- ישנם דברים (שני דברים ממש ענקיים) שהגיבורים שלנו... המשך לקרוא

פלפל ירוק

אז נו, כן, התחלתי אותו השבוע. באנגלית. כי פשוט לא היתה לי סבלנות לחכות עד שהוא יתורגם, אם בכלל. ונו, כן, סיימתי אותו השבת. בלי מילונית אפילו. נאבקת במילים הלא מובנות אבל ממשיכה הלאה כי אני פשוט מוכרחה לעזאזל לדעת מה קורה בהמשך. אני פשוט יכולה לעצור רק בעמוד האחרון. ואז לשבת, מתנשפת קלות, בוהה בלי מטרה היישר לפנים, מופתעת קצת לגלות שעדיין יש עולם מחוץ לדפים, נראה בדיוק כמו שהיה בפעם האחרונה שהרמתי את הראש מהספר. קארי און הוא ספר יוצא דופן. ממגנט, אפילו מבעד למחיצת השפה. חכם. קווים עדינים של ביקורת, של אמירות על המציאות ועל הבדיה; רישום זהיר של רעיונות על ג... המשך לקרוא

פֶּפֶּר

אני חושבת שאפשר לחלק את הביקורות שלי לשני סוגים: 1. ביקורות יפות וברורות, היה יפה יישר כח תודה 2. ביקורות מטורללות שבהן אפחד לא מבין מה אני רוצה מהחיים שלכם (כוללות הרבה אעעע) אז זו אחת של אעעע. (סתם. אסביר בהמשך שאת האעעע אני משאירה לאחרים כי הוא מובן מאליו. זו תהיה ביקורת של "המציאו מושג ונתחו דברים ספרותית בעקבות זאת. ואז התפלאו למה אף אחד לא הבין מה רציתם מחייו") רקע כללי: (אנסה לקמץ בספויילרים) יש ספר קוראים אותו פאנגירל ("מעריצה" בוז הוצאת מטר) הוא על ילדה סטודנטית חמודה יש לה חיים היא כותבת פאנפיקים - שזה בעצם סיפורים על כל מיני סיפורים - באינטרנט... המשך לקרוא

האופה בתלתלים