ביקורת ספרותית על אראגון - הירושה #1 מאת כריסטופר פאוליני
הביקורת נכתבה ביום חמישי, 23 במרץ, 2017
ע"י chica the chicken


לכל אוהבי הפנטיזה, ועולמות האלפים, הגמדים, הקוסמים והדרקונים - זה ספר שאתם תאהבו, אני בטוחה.

זה ספר מדהים, ואני יכולה להגיד זאת בלב שלם. זה ספר ארוך, מאוד, אבל כשקוראים את זה אי אפשר להניח את זה, ועוברים עמוד ועוד עמוד, פרק ועוד פרק, ובלי ששמתם לב כבר עברתם חצי ספר.
אי אפשר שלא להתאהב באראגון, או בסאפירה הדרקונית, או בכלל בעולם המדהים שכריסטופר פאוליני יצר בספר הזה, והוא היה רק בן 15 כשכתב אותו.
בספר הזה עולים המון רגשות, בין אם לכעס ושנאה לחלק מהדמויות, עצב, שמחה, ואפילו היו פעמים שישבתי וצחקתי מכמה קטעים שהיו שם, שהיו משעשעים להפליא.
זה ספר שהייתי קוראת עד אמצע הלילה, עם פנס בידי, לא מוכנה לעזוב את הספר הזה.
אחרי שגמרתי אותו - כמה רציתי פתאום למצוא כמו אראגון את ביצתה של סאפירה (זה כתוב בתקציר, כך שאני לא מגלה שום דבר חדש) ושתהיה לי דרקונית כזו משלי, ושאצא להרפתקאות כמו שהשניים עברו שם.
זה ספר, שלא משנה כמה פעמים קוראים בו אי אפשר להפסיק, וזה לא מאבד עניין. הספר הזה פתח אצלי כל כך הרבה נקודות ראייה שונות, והרחיב לי מאוד את העולם העשיר והפנימי שלי. אני ממליצה לקרוא אותו בחום, אך אני מזהירה, זו סכנת התמכרות, והמתח שם רק עולה ועולה.
4 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה



4 הקוראים שאהבו את הביקורת




©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ