ביקורת ספרותית על פרסי ג'קסון וגנב הברק - פרסי ג'קסון והאולימפיים #1 מאת ריק ריירדן
הביקורת נכתבה ביום שלישי, 21 במרץ, 2017
ע"י טורפת הקלמנטינות42


עד כמה שזה מוזר, בספר הזה (בסדרה הזו בכללי) אפשר להרגיש בבית ולפעמים ממש לא.
אז מצד אחד, עלילה מסובכת, עם תעלומה שבמשך הספר הולכים עד הפתרון כמו כדור צמר שנפרם לאט, וחוץ מזה קטעים מצחיקים ומעניינים שגרמו לי להרגיש שאני צופה בעלילה מול העיניים. אין ספק שריק חזק בעלילה.
אבל כל הזמן הפריעו לי כמה דברים בצורה עמומה. למשל הדמות הראשית, פרסי. (יכול להיות שיהיו ספוילרים קטנים)
פרסי עושה רושם מצד אחד של "ילד טוב", אוהב את אימא ונאמן לחברים. מצד שני הוא מקפיד כל הזמן לשמור גם על רושם של קצת "ילד רע", פרוע ועוד תארים שמופיעים על הכריכה של ספרים אירוטיים (תודו). עד כאן אחלה. אבל... לפעמים זה מרגיש כאילו פרסי קצת חי בבועה של עצמו. הוא יצר מעגל די גדול של חברים, ולא ממש מתעכב על הטיעונים של הצד השני. הוא די מתעלם מטענות של לוק לטובת צד הטיטאנים, בסגנון "העולם לא צודק, אני רוצה לבנות אותו מחדש". אז נכון שעל הדרך הטיטאנים גם רוצים להשתלט על העולם וטיפה להרוס אותו (פרטים קטנים), אבל פרסי אפילו לא חושב על הרעיון שרעיון תיקון העולם פשוט נהיה מעוות אצל הטיטאנים, והוא יכול לשפר אותו.
אבל משהו אחר הפריע לי. נכון שזה אמור להיות אותנטי ודומה לסיפורי יוון העתיקה, אבל מה הקטע שהורגים מפלצות כל הזמן? הגיבורים מתויגים בתור הצד של הטובים, אז למה בדרך לנצח את ה"רעים" הם חייבים להפוך בעצם לרוצחים? (הזוי להגיד את זה) האם זה אומר שמלחמה חייבת לגבות קורבנות או שלפרסי ושאר הגיבורים יש צדדים רעים, חוץ מה"נאמנים לחברים" שמדגישים לנו כל הזמן בספר?.. (יצא עמוק)
מצטערת אם מישהו נפגע מהביקורת, פשוט חשבתי את זה כבר כמה זמן.
2 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה



2 הקוראים שאהבו את הביקורת




©2006-2017 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ