ביקורת ספרותית על בגין 1913-1992 מאת אבי שילון
ספר טוב

---

כשבגין פרש מראשות הממשלה כשהוא שבור נפשית וגופנית הוא היה בסה"כ בן 70 (השוו לנתניהו שמגיע בגיל זה לשיאו, או לברק) והוא שימש בתפקידו רק 6 שנים. אבל בתקופה קצרה זו בגין שינה את פניה של מדינת ישראל ואנו חיים כיום במדינה שהוא הותיר אחריו, לטוב ולרע (זה כבר תלוי בדעתכם האישית). השפעתו שנייה רק לזו של בן גוריון, שהקים את המדינה והכתיב את אופייה עד עלייתו של בגין. אז מי הוא היה, הגלותי, האופוזיציונר הנצחי, הדמגוג, המכור לסמלים ולג'סטות, הלא-רלוונטי, ה"מוקיון" מהכיכרות? ומה הביא אותו להיות ראש ממשלה כל כך פופולרי ומשפיע?
בקטע מהספר כותב המחבר על מותו של בגין. 9 שנים אחרי שפרש מראשות הממשלה והסתגר, חולה ומדוכא, בדירה שכורה בירושלים, הרחק מעיני הציבור, הוא מת. הוא ביקש בצוואתו להיקבר בצד רעייתו בהר הזיתים, סמוך לקבריהם של עולי הגרדום מאיר פיינשטיין ומשה ברזאני. קרוביו ניסו לארגן לו הלוויה צנועה. הידיעה על מותו שודרה ברדיו בשעה שבע בבוקר, וההלוויה התקיימה כמה שעות לאחר מכן, ואף-על-פי-כן באו עשרות אלפים להר הזיתים לחלוק לו כבוד אחרון.
אז מי זה היה, האיש שהציבור כל-כך אהב למרות שהוא היה כל-כך שונה ממנו? וכיצד אדם לא פרקטי משמש כמפקד מחתרת וכמנהיג בלתי מעורער לכל חייו? וכיצד הוא הצליח לפענח את רצונו של הציבור ולהפוך את עצמו לשופר ולמנהיג (כמעט ברמה של נביא) של רוב העם?
הספר כתוב בצורה מרתקת ונקרא בקלות. למבוגרים שבין הקוראים זו רק תזכורת לאיש שהיה ולפועלו. לצעירים - הזדמנות לפגוש דמות-חידה של מנהיג שהיה ההיפך הגמור מכל מה שביטאה ההנהגה המסורתית של התנועה הציונית ושגרם לשינוי כל-כך דרמטי בפני החברה. היתרון של אבי שילון אינו רק בעצם הכתיבה - הוא עצמו אינו מעריץ של בגין, והוא עצמו מציג צדדים לא-מחמיאים של דמותו ומנסה ליישב את הדמות עם השפעתה העצומה על הציבור. ספר מומלץ

» ביקורות נוספות של דורון נחמני
» ביקורות נוספות על בגין 1913-1992