"ספר מרתק שמציע מבט פנימי וחשוף על החברה החרדית. מוני אנדר כותב בשפה עשירה ואינטליגנטית, ולא מהסס להתבונן בקהילה שלו בעין ביקורתית ומפוכחת, אך גם אנושית מאוד. המבנה של סיפורים קצרים הופך את הקריאה לזורמת ומהנה, כשכל פרק משאיר חומר למחשבה על המורכבות של חיי היומיום במגזר. מומלץ למי שמחפשת כתיבה חכמה שנוגעת באמת."

מי שקרא ספרות חרדית עוד לפני שחיים ולדר התחיל לפרסם את ספריו, לא יכול היה לפספס את המהפכה שולדר חולל בתחום.
קודם כל בתחום ספרות הילדים, שם הסיפורים שלו שמו דגש על העולם הרגשי של הילד, ועל ילדים אמיתיים ומציאותיים שמתמודדים עם דילמות אמיתיות, שאובות מהחיים.
אם בספרות החרדית לילדים שקדמה לולדר שלטו הבדיון והשמאלץ - ולדר הצליח להוריד את המינון של שניהם, אם כי מבלי לוותר על הפאנץ', על המסר.
וגם בעולם ספרות המבוגרים החרדית, מושג שעד לפני כמה עשורים היה כמעט אוקסימורוני, לפחות בארץ.
קריאת ספרות? לשם הנאה? ביטול תורה... ומי יהיה קהל היעד?
אולי ספרות ייעודית לנשים היתה נפוצה יותר, אבל ולדר היה בין פורצי הדרך של הספרות החרדית למבוגרים.
הספרות שלו למבוגרים, כמו לילדים, היא ספרות שלרוב שאובה מהמציאות. היא משלבת לעיתים ביקורת חברתית זהירה, ככה בקטנה, בשוליים.
הסיפורים שלו הם סיפורים קצרים קלאסיים: יש פתיחה, יש סיבוך והתרה, יש סיום. לרוב יש גם מסר.

ולמה הארכתי כל כך בחיים ולדר?
כי מוני אנדר הוא חיים ולדר - הדור הבא.
הוא סופר חרדי, כך נראה, שכותב מתוך העולם החרדי.
גם הוא, לרוב כותב סיפורים שאובים מן המציאות, סיפורים על הכאן והעכשיו ועל נפשם של הגיבורים, שאינה תמיד טלית שכולה תכלת.
הסיפור הראשון שלו היה יכול ממש להילקח מתוך קובץ סיפורים של ולדר ואיש לא היה חש בהבדל.
בסיפורים הבאים יש כבר משהו מודרני יותר. בבחירת הנושאים ובסגנון הסיפורי. אלו כבר לא בהכרח סיפורים סגורים, התחלה-אמצע-סוף. יש בהם סיפורים פחות עלילתיים, מתרכזים יותר ברגע, במהלך הנפשי.
ובל נשכח את ההוצאה הלא חרדית בה יצא הספר.
ועם זאת... ועם זאת.

משהו בספר נשאר, בדיוק כמו אצל ולדר, קצת שמאלצי. קצת דידקטי. קצת חותר מדי למסר.
כך שבסופו של דבר, מתעורר הרושם כי אנדר הוא תלמידו של ולדר יותר מאשר של כל כותב סיפורים קצרים מודרני אחר.

אוסף סיפורים מרגש, נוגע וחומל על אנשים בישראל של ימינו. ההוויי הוא אמנם חרדי, אך ניתן היה לתפור את העלילה גם על דמויות חילוניות לחלוטין, וזו הגדולה של הספר: הוא עוסק באנשים באשר הם - במאווייהם, בשאיפותיהם, בחלומותיהם מול המציאות בה הם נמצאים, באהבותיהם ובאכזבותיהם.
אהבתי במיוחד את הסיפור על ברוך המתאמץ להסתיר את ייסוריו על נפילת חברו בשדה הקרב ואת הסיפור "הפי אנד" שנכתב בגוף ראשון נשי (המחבר הוא גבר) מפיה של חוזרת בתשובה.
ממליצה בחום.

אוסף סיפורים יפהפה, מעניין ומלא רגש. אהבתי מאד את סגנון הכתיבה, שפה בהירה, מלאה הומור ושנינות. ממליצה בחום!

כל הדמויות בסיפורים הן מהעולם החרדי. בכל סיפור ישנה דמות שמתמודדת עם קושי מסוים בחיי היומיום שלה כגון: מציאת שידוך, בן חולה, הפרעת OCD, מציאת פרנסה, מות חבר במלחמה, מעבר מקום מגורים, הכנות לליל סדר, ועוד.

קל מאד להזדהות עם כל דמות ודמות. כולן דמויות אנושיות, צנועות, בעלות שאיפות למצוא אהבה ולהצליח בחיים שלא תמיד פשוטים בעולם הסגור שבו הם נמצאים.

אהבתי מאד את הסיפור הראשון "לא עלינו", שמספר על רבקי שלא מוצאת שידוך כי אחיה אוטיסט ובחברה החרדית היא נחשבת "פגומה". אנשים מפחדים שזה תורשתי ומדבק. סיפור מרגש מאד עם סוף שהעלה חיוך על פני וגרם לי צמרמורת.

סיפור נוסף שאהבתי הוא "שלושה חודשים מהיום", שמספר על אב שבנו חלה בסרטן והוא נוסע לחו"ל כדי לקבל ברכה מהאדמו"ר ועושה הכל כדי להיפגש איתו אבל לא מצליח. ברגע שהוא מתייאש ועומד לעלות למטוס חזרה לארץ, הוא מגלה שיש עוד תקווה וחוזר אופטימי. סיפור מרגש במיוחד.

יופי של ספר, נהניתי מאד מהקריאה!

ספר שהפתיע אותי מאוד לטובה. לרוב אני מעדיפה לקרוא ספרים מתורגמים ולא ישראליים, ובטח לא כזה ספר שנכתב ע"י מחבר חרדי.
אני גם מעדיפה סיפור אחד ארוך, מאשר קובץ סיפורים ללא קשר ביניהם.
למרות זאת, נהניתי מקריאת הספר. הוא מכיל 12 סיפורים, ומחציתם מצאו חן בעיני במיוחד, כי יש להם סוף מפתיע.
ששת הסיפורים האחרים חסרי פואנטה, אך כל הספר כתוב בצורה קריאה וזורמת.
כל סיפור הוא בפני עצמו, ושונה מהאחרים. אך בכל זאת המשותף לכולם שבמרכז כל סיפור יש דמות שמתמודדת עם בעיה כלשהי.
לאורך כל הסיפורים יש חוט של עצבות, רגישות, קושי או תסכול. בחלקם יש גם תקווה או פיתרון.

יופי של קובץ סיפורים .
אהבתי שכל סיפור מכיל בתוכו עולם שלם של אדם( גבר, אשה ) וקשת רחבה של רגשותיו .
אכן - הגיבורים נטועים בסביבה חרדית ויש כאן הצצה למנהגים, אמונות ותהליכים בחברה זו (מציאת זיווג , קבלת ברכת החלמה לילד קטן מרב גדול, מנהגי טוהרה ועוד )
בעיניי העיקר בכל סיפור הוא העצמת רגשות הגיבור -ייאוש,חמלה,פחד,אהבה, כאב,געגוע, ועוד בסיטואציית החיים שלו.