אהובי תשעה נצחיה בת 45 מאלעזר





מנוסת סרק
ג'וזף ר גראבר




הדפסה:
» כפסיפס תמונות
» כטבלת טקסט
» כטבלת תמונות וטקסט

» לרכישת ספרים מהרשימה
רשימת הקריאה הינה אישית.
מכילה 29 ספרים.
גררה 509 צפיות.
עודכנה לאחרונה לפני 3 שנים ו-5 חודשים.

מה דעתך על הרשימה?
1. אוקיינוס בקצה המשעול - פרוזה # / ניל גיימן
סיפור פנטסטי, הקשור לשדים, רוחות, יצורים מיתולוגיים ושאר כוחות קסומים ומוזרים. יותר מכל יש כאן טריגרים מעוררי חשיבה על הדימיון של ילדים, על מה שהם יודעים ומה שלא, ועל הפחדים הכמוסים שלהם. וגם שאלה בדבר קשיחותו של הזיכרון.
2. איש ושמו אובה - פרוזה # / פרדריק בקמן
השתלשלות האירועים לא מאוד אמינה, ודווקא על כן היא מהנה מאוד, בעיקר כי תיאורי הדמויות מאוד אמינים ואמיתיים. קצת קשה להפריד מה בעלילה "שוודי" ומה הופך אותה אוניברסלית.
3. אמריקה אמריקה / איתן קיינין
הבתי את הספר הזה. מאוד אפילו. לא היה קל להיכנס אליו. אבל גם לא היה קל לצאת ממנו. בסופו של דבר קראתי אותו פעמיים, כי הנקודה שבה הוא מסתיים מחייבת לבחון מחדש חלק ניכר מהסיפורים והאירועים שהובאו קודם לכן. אז מניפולציה או לא, אני התרשמתי מאוד.
4. בראי השפה - כיצד המילים צובעות את עולמנו / גיא דויטשר
האם היוונים בתקופת הומרוס היו עוורי צבעים ולכן לא היה בלשונם שם לצבע היין, בשונה מצבעו של הים או צבען של הכבשים, או שמא העדר השמות לצבעים הוא זה שמנע מהם לראות אותם נכוחה? האם שפה משנה מציאות? או שמא המציאות משפיעה על השפה? האם שפות שבהן יש התייחסות שווה לזכר ולנקבה, גורמות לתרבות הדוברת אותן להיות יותר שוויונית בימס בין המינים? האם המורכבות של שפה מעידה על מורכבות החשיבה של האנשים הדוברים אותה? ולמה זה נראה לנו טבעי לסמן כיוונים בשמאל וימין במקום בארבע רוחות השמיים? המון שאלות על התפר בין שפה, מחשבה, הרגלים, תרבות. אני לא יודעת אם הספר עונה על כל השאלות, אבל הוא לפחות מעלה אותן, מציג את ההיסטוריה שהן עברו על כל גלגוליה, תהפוכותיה, גחמותיה, והאופנות הרלוונטיות.
5. דמי מפתח / יהלי סובול
ספר קטן, לא יומרני, אבל כוחו בקטנותו. הוא כתוב היטב, מצליח להתגבר על הכשלים המובנים בכתיבה בגוף ראשון, ומכניס לראשה ולליבה של דמות מופנמת. הכי נוח ללכת במקרה כזה אל הקצה, ולכתוב על איזו דמות אספרגרית, או בעלת ליקוי חברתי מפוצץ אחר. איתן הוא לא כזה. הוא הכי הספרן מהספריה העירונית שתוכלו לפגוש. יש לו הבנה חברתית, אבל הוא בוחר לא להשתמש בה. יש לו קשרי חברות, אבל מעטים. הוא שולט בידע טריוויאלי ומיותר לחלוטין, אבל מודע לשיעמום שהיידע שלו משרה. התיאורים כתובים היטב, הדמות מתפתחת, ההפי-אנד מתרסק אל קרקע המציאות, מה שלגמרי בסדר, והתוצר מתנגן ונעים.
6. האח האחרון / נטשה אפאנה
את הסיפור מספר ראג' בן השבעים, בנקודת מבט רטרואקטיבית ומלאת חרטה, ועם זאת עשירה ופיוטית ונוגעת ללב. כך נגלה לקורא סיפור היסטורי עלום. לקורא העברי זו גם הזדמנות לפגוש בתמונת מראה - הסיפור "שלנו", אך מהצד השני. ספר קטן, מינורי, אבל בו זמנית גדול ואנושי עד מאוד. מומלץ.
7. האינסטינקט הלשוני - כיצד המוח יוצר שפה / סטיבן פינקר
8. הבית העגול / לואיז ארדריץ'
הבית העגול נמצא בשמורת אינדיאנים בצפון דקוטה, הוא משמש את האינדיאנים תושבי השמורה להתכנסות ולפולחן לא נוצרי בעליל, ואדמתו נחשבת מקודשת. אישה נאנסת בבית הזה. או בסמוך אליו. או במקום אחר. היא מחלצת את עצמה ומגיעה הביתה, אל בעלה השופט האינדיאני, ואל הבן שלה, אבל שרויה בטראומה ולא מדברת. או מעמידה פנים שהיא שרויה בטראומה ובכך מחפה על מישהו. הספר מסופר מנקודת המבט של הבן שלה, ג'ו, ברטרוספקטיבה של אדם מבוגר ומפוכח המתאר דברים שאירעו כשהיה בן שלוש עשרה. ג'ו בעיקר מתוסכל מהתפתחויות העניינים, והוא מנסה לשלוט בנעשה, להציל את אימו, ולדאוג לצדק. אבל הדברים מסתבכים והוא לומד על מורכבות העולם.
9. ההגרלה / פטרישיה ווד
לא פורסט גאמפ, אבל קליל, ומתוק, וקצת רומנטי אפילו
10. המיילדת מוונציה / רוברטה ריץ'
הייחודיות של הספר נעוצה בזמן ובמקום, בבחירת יהדותם של הגיבורים, ובתחקיר נאה וכמעט מקיף שעשתה המחברת. יש קצת יותר מדי עיגולי פינות במסגרת ביטויי האלימות הראויים לתקופת האינקויזציה, ויש תחושה שלעיתים הדברים מסתדרים קצת יותר מדי טוב, אבל הספר כתוב היטב, זורם, מלא עניין, שלא לומר מתח, עד סופו, ובעיני מומלץ לקריאה.
11. וודקה ולחם / מירה מגן
ספר טוב. כתוב טוב, נעים לקריאה, מעורר מחשבות.
12. זבוב ספרדי / ויל פרגוסון
13. זולגות דמעותי, אמר השוטר / פיליפ ק' דיק
זה ספר דק גזרה למדי. הוא מתמקד יותר בג'ייסון ובבעיותיו הטורדות ופחות בתיאור מפורט של מבנה המדינה, הבעיות ההיסטוריות שגרמו לה, המבנה החברתי ועוד פרטים טכניים חשובים. זה מבלבל מאוד, אבל גם מוסיף לחווית הקריאה. שכן הקורא מצליח להזדהות עם הבלבול המסוייט שאופף את טוורנר והקושי שלו לזהות מה אמת ומה נכון, ומה אשלייה נוראה. וזה מה שחשוב בעצם במדע בדיוני. לא קיומן של מושבות אנושיות על כוכבים אחרים, שימוש ברכבי טיסה אישיים ובתמונות בארבעה מימדים, אלא המענה על שאלות בסיסיות. למשל מאגרי מידע כוללניים ותפקידם בחברה, או השאלה הבסיסית יותר, האם קיום אישי תלוי בזיהוי חברתי, והאם מי שאף אחד בסביבתו אינו מכיר בו ממשיך להיות קיים. מומלץ לחובבי הז'אנר.
14. חלום האנדרואיד / ג'ון סקאלזי
זה לא ספר שאמור להיות אמין. בעיני הוא מדליק. קצבי, מעניין, אפילו קצת מותח. ומצחיק. לא מצחיק ברמת שאגות צחוק או משפטי מחץ חזקים, אלא מצחיק בהוויתו. וכן, אני מתארת לעצמי שיש אנשים שלא יחשבו כמוני. בפרט, אין בו שום דבר "לקחת הלאה". הוא לא מפתח סוגיות מדעיות ומוסריות לעומק, ואפילו לא מעלה שאלות כאלה. אבל לי זה לא באמת חשוב.
15. חלומות פרטיים / רוז טרמיין
תנו את הבסיס הזה לניקולס ספארקס או למייב בינצ'י, והם יעשו מזה עיסת הפי-הפי ג'וי, ויספרו איך לב מתגבר על הקשיים, פוגש אנשים חדשים, נקלט במהירות, וכולם הופכים להיות חברים טובים. רוז טרמיין הלכה לכיוון קצת אחר. הסוף הוא טוב, אבל הדרך אליו מתובלת בהמון מלנכוליה מזרח-אירופית, וכמויות גדולות של חוסר הבנה ותסכול. וכנראה אלה שורשיי המזרח-אירופיים שגרמו לי לאהוב את הספר. ולהבין את לב, על כל מורכבותו, והקליפות שהאבל והזרות יצרו סביבו.
16. טלאים של כדור הארץ / אן טיילר
אולי טוב שספרים לא מסודרים לפי סוגות. נניח הספר הזה. הוא מסודר במתכונת הקלילון הרומנטי. מציב גיבור שחייו מהווים כאוס אחד גדול, מציב מולו בחורה. ואז יש להם אהבה, והיא מנצחת, ומסדרת את החיים כמו פאזל מפואר ועתיר קיטש ולבבות. אז כמעט, אבל לא, וזה מה שהופך את הספר לחינני כל כך.
17. יותר מדי אושר / אליס מונרו
אהבתי את "רדיקלים חופשיים" שבו הגיבורה היא אלמנה החולה בסרטן סופני, ומגלה שהמבקר האקראי בביתה הוא למעשה שודד. וכן את הסיפור הנושא את שם האסופה כולה, "יותר מדי אושר", העוסק במתמטיקאית בת המאה ה-19 סופיה קובלבסקה, ובסיפור החיים שלה הכולל ברית נישואים פורמלית בלבד, מחוסרת קשר גופני, שנוצרה על מנת לאפשר לה לנוע בחופשיות ולבצע את מחקריה. טוב, אני חושבת שהיה צפוי שאוהב סיפור, כל סיפור, שהגיבור שלו מתמטיקאי.
18. כיוון הנדידה / ברברה קינגסולבר
ספר מורכב, עם דמויות מורכבות. זה לא ספר "המדע הוא חזות הכל", כפי שהיה אילו היה כותב אותו קארל סאגן. זה לא ספר סביבה המונה את השפעותיה הרעות של ההתחממות הגלובלית, כפי שהיה אילו רות אוזקי היתה כותבת אותו. זה ספר שעוסק בבני אדם, ובמורכבות. הוא מעלה פערים חברתיים, ניידות חברתית, יחסים במשפחה הגרעינית והמורחבת, ועוד. במובן הזה הסוף היה מבחינתי קצת אכזבה. אז אולי לא מגיעים לו מלוא חמשת הכוכבים, אבל ארבע נקודה שבעים וחמש בוודאי.
19. לא אסון גדול / אליסטר מקלאוד
"לא אסון גדול" מדבר על שבט סקוטי שחי ביבשת אחרת, בצפון אמריקה. אבל ממשיך להיות מאוחד ומלוכד. הוא מספר על חיים של עבודה קשה, יגיעת פרנסה, ומכות גורל כואבות. והוא עוסק בכוחו האבוד של שבט המשפחה המורחבת. לא "הקשרים הכובלים אותנו" כפי שמנוסחת בתמיהה הכריכה האחורית , אלא "הקשרים המחברים אותנו".
20. לבד על מאדים - פרוזה # / אנדי וייר
למרות השם הכוכבי, זה אינו מדע בדיוני. לא ממש. כלומר, עוד לא הגיעה משלחת מאויישת למאדים, אבל הדבר הזה נמצא בתכניות מעשיות של סוכנות החלל האמריקאית. לכן תיאורים ותכנונים של אביזרים כאלה ואחרים על המאדים, הם אולי מבוססים על דמיון, אבל סביר שאינם רחוקים בהרבה מהפתרונות שיימצאו בסופו של דבר.
21. למה תלמידים לא אוהבים את בית הספר - ואיך אפשר לגרום להם לאהוב אותו / דניאל וילינגהם
המחבר נוקט שיטה חריגה מאוד בקרב פסיכולוגיים קוגניטיביים: הוא מקצה חלק ניכר מכל פרק ליישום בפועל בכיתה. והוא לא חושש שמא זה ילכלך את המדע הטהור והחכמה המופלגת המצויה במחקרי המעבדה התיאורטיים. בנוס הוא אומר דברים נכונים. כלומר דברים שממילא חשבתי עליהם והבנתי אותם אינטואיטיבית מעצמי. וכך, כמו כל ספר שמחזק את דעתי, אני בהחלט אוהדת אותו, ושמחה שהוא בספריה שלי.
22. מנוסת סרק / ג'וזף ר גראבר
אני חייבת לומר שהוא מתח אותי גם בקריאה השניה, מה שיכול לומר משהו על כמה הוא הותיר בי רישום. אבל נחמד, קצבי, יכול להפוך לסרט מעולה ועתיר קטשופ (אם כי ככל הידוע לי זה לא קרה). והוא מומלץ, קל לנחש את האירועים, בוודאי אם קוראים את הכריכה האחורית, ובכל זאת נותר טוויסט כלשהו לסוף, כך שאפשר להנות ממנ
23. סתת האבן - העיירה פילבקה #3 / קמילה לקברג
ספר בסדר במסגרת הז'אנר. ארבעה כוכבי-בלש (כאלה כמו של שריף, עם שישה שפיצים). לא ספרות דגולה אבל מילא לי שעות נעימות של קריאה קלילה
24. עדיין אליס / ליסה ג'נובה
הספר מתאר את ההתדרדרות במצב של אליס, ואת המודעות שלה בשלבים השונים. אני יודעת מה אתם חושבים לעצמכם: אוי, זה נורא. אני לא אתן שדבר כזה יקרה לי. אני אתאבד לפני כן. גם אליס חשבה את זה. אבל שכחה לבצע. טוב, לא ממש שכחה. אבל השכחה שלה היתה מכשול מהותי בדרך לביצוע. אין כאן סוף טוב, אם כי יש מעט נחמה בסוף. ספר טוב ומעורר מחשבה.
25. עשרים וארבע דלתות / גיל חובב
בסיכום של דבר אחרי היום המהנה אני יכולה להגיד ששווה קנייה. בעיני זה הספר הטוב מבין השלושה. העוקצנות הצינית שליוותה את הספרים הקודמים הוקהתה קצת. לעומת זאת הסיפורים התארכו יותר, ונוספה להם נקודת מבט כללית יותר, פילוסופית לפעמים. הצחוק הוא צחוק, לא להיבהל. הפילוסופיה לא מפריעה לצחוק, אבל היא כן הופכת את הספר להיות עמוק יותר. העברית משובחת כתמיד. כוללת תחדישים שלא השתרשו בעברית המדוברת כדוגמת וורדנות (אופטימיות) ותופליים (נעלי בית).
26. פשר הרצח / ג'ד רובנפלד
המטרה העיקרית, כך נראה, היא כתיבה על פרויד ותורתו. בהתאם לכך הספר אכן מלא וגדוש ב"כל המושגים האלה מפסיכולוגיה". וזה מה שהופך אותו לספר למבוגרים. לא מודע, הדחקה, איד, אגו, תסביך אדיפוס, נוירוזות, היסטריה, ועוד הם כבר לא "מושגים מפסיכולוגיה", אלא חלק מהרקע התרבותי של בוגרים בחברה המערבית במאות העשרים והעשרים ואחת. בני נוער יכולים להרשות לעצמם שלא להכיר את המושגים, ואז הקריאה עשויה להיות מעיקה. שכן, שלא כמו התופעה הנפוצה בז'אנר המדומיין שלי, כאן אין הרקע ההיסטורי עיקר והעלילה הבלשית תפל, אלא הן כרוכות זו בזו.
27. קריאת הקוקייה - קורמורן סטרייק #1 / רוברט גלבריית ( ג'יי. קיי. רולינג)
ספר בריטי בעליל, מלא הבדלי מעמדות, רדיפות פפראצי ומעריצים שרופים. איפיוני הדמויות, לאחר שמסירים את סבך השמות ויחסי הגומלין, ציוריים ומעניינים. ויש, אני לא יודעת להסביר איך ומדוע, איזו רוח דאגלאס-אדאמסית השורה על הספר. לא ממש, אבל שאריות ארומה. אולי בגלל הבריטיות. או בגלל המאפיינים המשותפים לדירק ג'נטלי ולקורמורן סטרייק.
28. שכיות זיכרון מחיי ויסלבה שימבורסקה / אנה ביקונט
זו שימבורסקה. חיננית וקלילה, ועם זאת מעמיקה ובוחנת. נוגעת בפרטי הפרטים, עורכת רשימות קטלוגיות מתנגנות, בעלת אופקים רחבים, ומטמיעה בשירתה מדע ותרבות. ספר חינני, כמו האישה החיננית עליו נכתב. ומשובץ בפניני השירה שלה, שתמיד מענג לקרוא.
29. שער המדרגות / לורי מור
ספר גולמני, מהורהר, איטי. כמו... כמו תלמידת קולג' בשנה הראשונה. אה, נכון. זו באמת טאסה. התאים לי מאוד, בזמן הזה, ובנסיבות הללו. אני לא יודעת אם הוא ראוי לכתרים המהללים של הניו-יורק טיימס, אבל הוא טוב. אני עדיין מתלבטת בין 3.7 ל- 4.2, כי הרמה אינה אחידה בכל הספר, וחלקו גולש למלו-דרמטיות קצת מיותרת. אבל ארבעה כוכבים נראה לי ממוצע טוב. מומלץ, אם אתם במצב הרוח המתאים, ואם אי פעם למדתם ספרות באקדמיה.


©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ