לספר "משחק האריה" מאת נלסון דה-מיל (הוצאת שלגי-רמדור, 2000), הגעתי בעקבות הנאתי מספר המתח (יותר נכון רומן) האחרון שהוציא, "לבד בקובה"שמו. דה-מיל הוא אחד מסופרי המתח החביבים עליי וגם ספריו המוקדמים יותר "בית-הספר לקסם אישי"ו"מילת כבוד" היו מותחים ומרתקים וניכר כי בכתיבתם נשען על תחקיר מעמיק כמו גם על ניסונו האישי.
גיבור הספר הוא ג'ון קורי, "בזמנו חלק ממחלק הרצח של משטרת ניו-יורק, כיום סוכן מיוחד לפי חוזה בכוח המשימה האנטי-טרוריסטי הפדראלי" (עמוד 9). כוח המשימה כולל נציגים מהבולשת הפדראלית, ה-FBI, סוכנות הביון המרכזית, ה-CIA, ומשטרת ניו-יורק ומטפל בחקירות הנוגעות לתחום הלוחמה בטרור בניו-יורק ובפרט, אך גם בארצות-הברית בכלל. בראשית הספר מספר קורי לקוראים שעבור כוח המשימה האנטי-טרוריסטי הפדראלי עצם אזכור תקרית מרכז הסחר העולמי (המחבר מתכוון כאן לניסיון הפיגוע ב-1993 במגדלי התאומים) כמוה כאמירת המשפט הידוע, "תזכרו את פרל הארבור" (עמוד 16). הספר פורסם, כאמור, בשנת 2000 ויש בדברים משהו כמעט נבואי.
קורי, שהיה "בלש במחלק הרצח, אחד הטובים בניו-יורק" (עמוד 10), הוא שנון, ציני ובעל מוח חריף. כך למשל הוא משתף את הקוראים כי בכוונתו לעבור ממדור המזרח התיכון בכוח המשימה, שעוסק בטרור אסלאמי, למדור הצבא האירי הרפובליקני, ה-IRA, משום שאין לו "שום רגשות כלפי ה-IRA לכאן או לכאן, אבל לפחות קל יותר להסתכל על הבחורות ב-IRA, הבחורים יותר מהנים מהטרוריסט הערבי הממוצע, והפאבים האיריים הם אלף אלף. אני אוכל לעשות עבודה מצוינת במדור האנטי-IRA. באמת" (עמוד 11). מצד שני שותפתו\ הממונה עליו היא סוכנת הבולשת הפדראלית קייט מייפילד, בלונדינית יפיפייה וחריפת לשון שמביעה בו עניין שאינו בהכרח מקצועי גרידא, אז אולי הוא ישקול את המעבר הזה מחדש.
הספר נפתח כאשר קורי, מייפילד ומספר סוכנים מכוח המשימה המתינו בשדה התעופה JFK לאסד חליל, המכונה "האריה", עריק לובי המגיע בטיסה מצרפת. אך לחליל, מתנקש ומחבל בינלאומי שאיבד את משפחתו במהלך מבצע "קניון אל דוראדו",התקיפה האווירית האמריקנית על לוב ב-1986, בתגובה לפיגוע שביצע המודיעין בדיסקוטק בברלין, יש תכנית משלו. כשהמטוס נחת, התברר כי כלל הנוסעים מתו מהרעלת גז קטלנית ואילו "האריה" נמלט, לא לפני שהספיק לרצוח מספר שוטרים וסוכנים פדראליים, כשבכוונתו להתנקש בחיי הטייסים האמריקנים שביצעו את התקיפה על ארצו והרגו את משפחתו. קורי, הרודף אחריו, נדרש לכל יכולותיו וכישוריו כבלש.
הספר, הוא איך לומר בעדינות, רע. כל עלילה שהרכבת שלה מתחילה לנוע על הפסים רק בעמוד 80 בער היא פחות מטובה. המצוד אחר חליל אינו מותח בעליל ולמעשה לא ממש מעניין. מתברר כי למחבר ישנם כמה ספרים (שאוזכרו לעיל) שהם ממש טובים ואחרים, שהם, ממש לא. זה לצערי נפל תחת הקטגוריה הזו. מנגד, אזכור נחמד אחד שהיה בספר נגע להכשרתו של חליל בלוב, שם אומן, בין היתר, על-ידי בוריס, ש"עבד פעם במחנה אימונים סודי ברוסיה, במתקן של הקג"ב, שנקרא, חליל זכר, בית-הספר לקסם אישי של גברת איבנובה, שמרגלים רוסיים למדו בו להפוך לאמריקניים" (עמוד 451). חדי העין יזהו את השם מספרו המשובח של דה-מיל "בית-הספר לקסם אישי", ויתכן אף שבוריס הוא לא אחר מאשר קולונל פטר בורוב, יריבו המתוחכם של הקולונל סם הוליס, גיבור הספר.
מיותר ולא מומלץ.
