“"...אני חושב שאם הייתי עובד עם החומר שהם עבדו איתו, גם אני לא הייתי מסתכן בתוכניות ארוכות טווח. אני לא הייתי קונה אפילו בננות ירוקות, לעזאזל."
כך מגדיר גיבור הסיפור את המקצוע והמקום שחבריו המדענים בחרו לעבוד בו. ואכן, המקום שבו עבדו בני הזוג, הוא אי - שבו חוקרים ומנסים, על בעלי חיים, מחקרים גנטים כמו שינויים גנטיים בנגיפים, להרבות אורגניזמים מסוימים מחוללי מחלות ועוד, זאת כדי לפתח חיסון יעיל למחלות הנגרמות ע"י חיידק (אנטראקס), ונגיפים (אבולה) ועוד.
אחת השאלות שעולות לאורך כל החקירה היא האם שני המדענים התקדמו בניסויי המעבדה שלהם וגילו תרכיב נגד נגיף השפעת, שקיוו למכרו ב"שוק החופשי" בארה"ב, או תרכיב לנגיף האבולה שהיה נמכר למדינות אפריקה, למשל, וכנראה שמנהל הבנק שלהם היה מתעניין לשלומם בכל בוקר, כאשר חיוך על שפתיו...
כפי שבד"כ קורה בסיפוריו, מצמיד הסופר לגיבורנו חוקרת יפהפייה (במקרה זה שוטרת), ויחדיו הם מגיעים לפתרון מקרה הרצח הכפול ומניעיו.
במהלך חקירת הרצח נחשפים גם פרשיותיו של פיראט שהחביא אוצר לפני יותר מ- 300 שנה, ובני הזוג שנרצחו נחשדים שייתכן וגילו את מקום האוצר - דבר שהוביל לרציחתם. וכמו שקורה במקרים כאלה - רבים הרוצים להיות שותפיהם בעודם בחיים, ופחות רוצים בשותפויות לאחר שבני הזוג, בוא נאמר: "החזירו ציוד".
הסיפור מסופר בהומור, כפי שהסופר נוהג לשים בפי השוטר המעט ילדותי שלו, אך המבריק (כמו ב"משחק האריה").
לסיכום, אהבתי את העלילה הזורמת, המעניינת והסיפורים שסביבה.
שתי הערות לסיום:
1. במידה ולא דייקתי במונחים מסוימים - אשמח לקבל הערות, ללמוד ולתקן.
2. מבחינה כרונולוגית, המלצתי היא לקרוא את הספר "משחק האריה" לפני ספר זה.
נהניתי.”

“ספר נחמד, הגיבור מתחכם יותר מידי ולעיתים זה מתיש.”