ביקורות רבות באתר על הספר הזה עד כדי שיצרו סקרנות ולו רק בגלל העטיפה הבולטת שלו. אלא שאני לא נוהגת לקנות ספרים, ועכשיו לרגל שבוע הספר העברי ליקטתי בספריית הרחוב את הטרילוגיה כולה, במצב חדש-חדיש לחלוטין כאילו לא נגעה בו יד אדם. יתכן שגם ספריות רחוב הן סוג של ביקורת אינדיקטיבית על ספרים, למשל אותם אלה שדפדפו בהם חזור ודפדף ונזנחים משומשים עד מרוטים לגמרי, או אותם רבי מכר לדקה שנקנים בשל צו האופנה או האטרקטיביות החיצונית וסופם שמדפדפים בהם קצת פה ושם ואחר כך מחליטים שאין טעם לקרוא מהחל ועד כלה.
אז זה מותחן, מהסוג הבלשי, והוא ספרדי. כבר היו לנו הרבה בריטים, ואמריקאים. עושה רושם שצלחנו את הגל השבדי או לפחות את רובו, ועכשיו זה ספר מתח ספרדי. ג'ון גוטיירז הוא שוטר די בינוני וקצת שלומיאל. הוא מפשל, שאת זה היה אפשר להחליק כי זו היתה פשלה שמקורה בטוב לב בסיסי, אלא שהיא גם התגלתה וגם צולמה והופצה ועכשיו יש לו הצעה שאי אפשר לסרב לה. הוא מושעה מהמשטרה ומוצמד לאחת, אנטוניה סקוט, שיש לה מגה-מוח מחונן להפליא, האישה הכי חכמה בעולם, ואישיות שבורה לחלוטין. זה פרוייקט "מלכה אדומה", פיענוח פשעים שאף אחד אחר לא מצליח לפתור. בדרך כלל אין צורך בשירותיה של הגברת סקוט, וזה בגלל שרוב הפושעים הם אנשים די טפשים, מונעים באימפולסיביות ומשאירים אחריהם עקבות, אבל כשזה לא קורה מגייסים אותה למשימה. והפעם זה קורה לתעשיין עשיר. בן מת בסצנה מצויירת להפליא, בת נחטפת אבל בלי בקשת כופר, והטיפול בכל אלה צריך להעשות רחוק מכל עין תקשורתית שהיא.
יש בעיה לכותב ספרי הבלשים מאז ימי שרלוק הולמס ועד היום, והיא איך להציג את בינתו המופלאה של הבלש הגאון בלי להוציא את קורא הספר מדי טיפש כי באופן מסורתי הספרים נכתבים בדרך שבה העלילה נגלית לעיני הקורא שניים או שלושה עמודים לפני שהבלש עצמו מפענח. אם זה לא יהיה ככה אז לא יהיה מעניין ומאחר שזה כן ככה קצת קשה לעמוד על תבונתו המזהירה של הבלש. מה שעושים הרבה סופרים, מאז ימי שרלוק הולמס ועד הלום, זה להצמיד דוקטור ווטסון כזה, איש בעל תבונה סבירה שיציג את ההיקשים של האדם הסביר, ולמולם את פיענוח הפשע המזהיר של הבלש, ובא לפתרון גואל. ג'ון גוטיירז השלומיאל, הומו שמן (סליחה, מוצק) בעל לב הזהב שגר עם אמא ומפשל פעם אחר פעם הוא בדיוק האיש המתאים כאן.
יש בעיה גדולה מזו לכותב ספרים שאינו חכם במיוחד שצריך לתאר דמות נורא נורא נורא חכמה. אבל הוא לא יכול לתאר את החוכמה שלה כי הוא כאמור לא מאוד חכם. אז בואו נעשה קצת סדר: חכמה לא שווה זיכרון חזק. בן אדם יכול לזכור הרבה מאוד דברים גם בלי להיות ממש חכם. גם ללמוד בלאק ג'ק בתוך שמונה עשרה דקות של נסיעה זה לא מרשים, כל עוד לא הצגת את מהלכי המשחק, גם לפתור חידות זה לא בהכרח מוכיח על חכמה. בקצרה: מתוך הספר הזה לא התרשמתי מבינתה המרשימה של גברת סקוט, מה גם שהיא נופלת בפח לא פעם ולא פעמיים. נכון שחלק מהנפילות הן אשמת השותף שלה ג'ון, ועדיין. רוצים לתאר דמות חכמה? אני הכי אשמח. לא מספיק לכתוב על זה, צריך להמחיש את זה.
חוץ מהבעיה הקטנה הזאת, הספר כתוב עם הרבה מאוד חן, עם חוש הומור טוב, ועם קצב סביר, כך שלא סבלתי מהקריאה ואני גם אמשיך לשני האחרים. עם זאת ההייפ הגדול שהיה סביבו בזמנו נראה לי קצת מוגזם.