“"זה לא הגיע לו. מכל הערים בעולם, שאליהן היה יכול לעוף, חשב לעצמו, הוא טס דווקא לעיר שלי..." (עמוד 107).

הספר "שומרים! שומרים!" מאת טרי פראצ'ט (הוצאת כנרת זמורת ביתן, 1998) הוא השמיני בסדרת ספרי "עולם הדיסק" ואולי הטוב שבהם. עלילת הספר נפתחת כאשר לעיר אנק מורפורקמגיע בחור צעיר בשם גזר איירונפאודרסון, אשר חי כל חייו כבנו המאומץ של מלך הגמדים. בשל העובדה שחי כל חייו עם הגמדים משוכנע גזר שגם הוא גמד, אף שהוא מסוג האנשים "שגובהם עולה על מטר תשעים ורוחב כתפיהם כמעט משתווה לזה" (עמוד 35). גזר שנושא עמו חרב הוא שניתנה לו בנסיבות מסתוריות ומכשפה אמרה עליה שהיא "החרב הכי פחות מכושפת שהיא ראתה אי-פעם" (עמוד 32). 

בהתאם להמלצה שקיבל מחבר של אביו המאמץ הצטרף גזר למשמר הלילה של העיר, כוח השיטור והצבא של העיר. קשה לומר שככוח משטרתי היה המשמר אפקטיבי במיוחד. להיפך. המהלך שהוריד את רמת הפשיעה באנק מורפורק הוא ההחלטה להפוך את אגודת הגנבים לחוקית, משום "שהגנבים הצליחו הרבה יותר בפיקוח על הפשיעה מאשר המשמר. הרי המשמר היה צריך לעבוד קשה כפליים כדי לקצץ ולו במעט בפשיעה, ואילו כל מה שהאגודה היתה צריכה לעשות, היה לעבוד פחות" (עמוד 48 ). 

במשמר ישנם רק שלושה חברים: מפקד המשמר, וגיבור הספר, סרן סמואל ויימס חובב האלכוהול, סמל פרד קולון ורב"ט ססיל "נובי" נובס. יחד עם גזר, שמיד זוכה בדרגת תת-שוטר, מנסים הארבעה להתמודד עם מזימה אפלה להדיח את שליט העיר, האציל האבלוק וטינארי. האציל עצמו אינו מעריך במיוחד את המשמר, להפך. לדבריו, "המשמר הם חבורה של אנשים בלתי כשירים תחת פיקודו של שיכור. לקח לי שנים להשיג זאת. הדבר האחרון שאנחנו צריכים לדאוג בגללו, הוא המשמר" (עמוד 87).

אולם למרות העובדה שהמשמר בלט בעיקר בחוסר יכולתו, הרי שמן הרגע שהופיע בעיר דרקון גדול נושף אש, נותרו רק ויימס ואנשיו לעמוד בפרץ ולהגן על חיי התושבים. באחד הקטעים בספר פרץ המון זועם לביתה של הליידי ראמקין היפה, חובבת הדרקונים, בניסיון לפרוק את כעסו ופחדיו על הדרקונים המבויתים והננסיים שהיא מגדלת. ויימס, שנפצע כתוצאה ממפגש קרוב עם הדרקון הגדול קודם לכן בספר, החלים באותה עת באחוזתה של הליידי. 

רגע לפני שההמון עמד לפגוע בליידי, "בקע קול שהיה גרגור דבשי של איום קטלני טהור.
"זהו לורד מאונטג'וי קוויקפאנג וינטרפורת' הרביעי, הדרקון הלוהט ביותר בעיר. הוא היה יכול לשרוף לכם את הראש."
סרן ויימס צלע קדימה מתוך הצללים.
דרקון זהוב קטן ומבוהל מאוד היה נתון באחיזה איתנה תחת זרועו האחת.. ידו השנייה אחזה בזנבו.
"תראו, אני יודע מה ש'תם חושבים," המשיך ויימס חרש. "אתם חושבים כזה, אחרי כל ההתרגשות וזה, יש לו עוד אש בתוכו? ואתם יודעים מה, אני לא לגמרי בטוח בעצמי..."
הוא גחן לפנים, מכוון את מבטו בין שתי אוזני הדרקון, וקולו זמזם כלהב של סכין משולח:
"מה שאתם צריכים לשאול את עצמכם זה – האם אני מרגיש בר-מזל?"
הם נעו לאחור כשהוא התקדם" (עמוד 142). שנאמר ויימס המזוהם... מי היה מאמין...

פראצ'ט כתב ספרי פנטזיה חכמים וקורעים מצחוק. והספר הזה מבדר במיוחד ותורגם היטב. קראתי ולא הפסקתי לצחוק לכל אורך הספר. מומלץ מאוד.”