את "בני אופרמן" קראתי בגיל 17 או 18. זה המם אותי. בדרך כלל אנשים זוכרים יצירות שקראו בילדותם בתור יצירות מופת, וכשהם שבים אליהן בבגרותם, הם מתפלאים על הקלישות, לא מבינים איך הם זוכרים את זה כל כך לטובה, ומתאכזבים מאיכותה של היצירה ומאיכותו של הזיכרון. אבל משום מה מנקרת בי התחושה העיקשת שלא כך יהיה עם "בני אופרמן" אם אקרא אותו שוב, עכשיו. משום מה אני מרגיש שעדיין ארגיש שזו יצירת מופת.

אחד הספרים הכי טובים שקראתי בחיי. מומולץ ביותר!

ליון פויכטונגר. לא שמעתי על הסופר עד לפני שנה. חור עמוק בהשכלה!
רוב ספריו תורגמו לאחרונה לפני כשלושים שנה ויותר. מדוע?
בשנה האחרונה קראתי את "היהודי זיס", "גויה", היהודיה מטולדו" ו"בני אופרמן".
כולם זוכים אצלי לחמישה כוכבים זוהרים.
בשנתיים האחרונות אנו זוכים לתרגומ מחודש של ספרי מופת רבים כגון ספריו של צוויג.
אני מקווה שיעשה צדק גם לסופר זה והוא יזכה לתרגום מחודש והכרה מחודשת של הקהל הרחב.

בני אופרמן מביא את סיפורה של משפחת אופרמן, משפחה שבניה עוסקים בייצור ושיווק רהיטים בגרמניה
בתקופה של שקיעת הרפובליקה הגרמנית ועלית הנאצים. סיפור טיפוסי של משפחה עשירה בעלת נכסים וסניפים רבים
בכל רחבי גרמניה הנאבקת על זהותה ולא מצליחה לקבל את השינויים הקיצוניים הנופלים עליה לאורך כל הסיפור.
מומלץ!

בגבגרמניה שבין שתי מלחמות העולם, ובמיוחד בבווריה ובמינכן בירתה, החברה רקובה, לאומנים קיצונים משתוללים ברחובות וזוכים לחסות וחסינות מהשלטונות והמשטרה. מניעים פוליטיים גורמים לכל מיני עוולות ופגיעות באנשים שונים. באווירה זו מתנהל משפט נגד מנהל המוזיאון במינכן, קריגר. שהרגיז את הממשל והועמד לדין בהשראת ובהכוונת שר המשפטים של בווריה, קלנק. קריגר מורשע בשבועת שקר ונידון לשלש שנות מאסר. מספר קטן של ידידים ואנשים טובים וישרים מנסים לפעול להצלתו או להשגת חנינה.
סאטירה חברתית נוקבת על המציאות בחברה הגרמנית לאחר מלחמת העולם הראשונה.
ספר שהרגיז את הנאצים עוד ב- 1930, בשנים הראשונות שלהם כמפלגה בגרמניה עוד לפני שעלו לשלטון והשתלטו על גרמניה.
ספר קצת קשה לקריאה אבל מעניין וחשוב, במיוחד אם נתייחס לעובדה שנכתב בשנים המוקדמות של הנאצים בגרמניה.

ספר מרתק וסוחף!!
זהו שוב ליון פויכטוונגר המדהים עם כל גדולתו. סופר ענק שכתיבתו כל פעם מדהימה אותי מחדש.
בספר זה מתרכז פויכטוונגר בתקופה של שנתיים בלבד, 1932 - 1933, מספר את סיפורה של משפחת סוחרים יהודים עמידה שחיה את חייה היפים והיציבים בברלין.
זוהי תקופת עליית הלאומנות הגרמנית, הרבה לפני רעיון הפתרון הסופי. בתקופה זו עדיין אמרו יהודי גרמניה "לי זה לא יקרה" או "אני גרמני בדיוק כמוך אם לא טוב יותר".
מאחר והספר נכתב באותן שנים ממש, מדהים לראות את חדות ראייתו של פוייכטוונגר את העתיד לבוא.

זהו סיפורם של גוסטאב, אדגר, מרטין וקלרה אופרמן, צאצאיו של עמנואל אופרמן סוחר גרמני מהולל. בעלי רשת חנויות הרהיטים "רהיטי אופרמן" שכמעט כל גרמני טוב, יושב על כיסאותיה וישן במיטותיה. מאות שנים חיה המשפחה בגרמניה ונראה כי שום דבר לא יכול לערער על כך! עד ש....

שלושה ימים לקח לי לקרוא ספר מרתק זה. סיימתי אותו כשבראשי שאלות כמו: האם היו כל כך תמימים, אולי טיפשים, או עוורים למצבם? אבל אלו שאלות של חכמת הבדיעבד כמובן! פוייכטוונגר מציג את השאלות בזמן אמת וזוהי גדולתו וגדולת סיפורו.
תודה רבה ל- omriqo על ההמלצה לקרוא ספר זה!

אני לא ממליץ לקרוא את הספר לפני נסיעה לגרמניה (וגרורותיה). או שאולי בעצם, כן ? בכל אופן, לא תוך כדי. למי שעובר תקופה של מצב רוח רע, לא מומלץ. למי שמרגיש מאושר מדי ורוצה להיפטר מזה - מומלץ.

אני נזכר (בבושה) בהתלהבות שלי ממספר אתרים בגרמניה, עת טיילתי בה, ונראה לי כעת שההתלהבות היתה כרוכה בבורות (ושיכחה).

הספר מחזיר את הקורא לימים הנוראים ההם, דרך עיני הפרט - האיש היהודי הגרמני המודרני שחשב עצמו לגרמני בן דת משה מזה כמה דורות. מעבר להשתלשלות העצובה וההרואיות המיותרת שמפגינים גיבורי הספר, עולות אצלי שאלות יותר עקרוניות. למשל : איך אני אזהה שאני נמצא במצב שלהם ?

שכן מה הטעם בלימוד ההיסטוריה , אם אי אפשר להפיק ממנה תובנות לגבי ההווה.

אני ממליץ לקריאה משלימה, או מכינה , את הספר "רקוויאם גרמני".