****




נורווגיה היא לא מדינה קטנה מוקפת אויבים. כמעט להיפך. היא מדינה גדולה, עשירה בנפט ובדגה, בעלת מדיניות רווחה מפותחת, תרבות והיסטוריה מגוונות, ואקלים קריר ונעים. לא צלחת הפטרי הלבנטינית המהבילה והמיוזעת שמייצרת בקלות רבה כל כך את האלימות ושלהוב היצרים שאנחנו במזרח התיכון מכירים טוב כל כך. היה אפשר לחשוב שבבמקום כה, אה, סטרילי, כולם אמורים להיות די מרוצים, ועשירים ורגועים, לא?

מסתבר שלא. בני האדם, על יצריהם, האלימות הטבועה בהם, מאבקי הכוח והשפלות המוסרית נמצאים בכל מקום. גם כשאנחנו מרוצים, אנחנו לא מסופקים. כשיש לנו, אנחנו רוצים עוד. כשיש לנו עוד, אנחנו רוצים יותר מהאחר. רצח, אונס, גניבות, גילויי עריות, השפלות, בריונות, שתיינות, תאוות בצע, שחיתות. כל אלה ילוו אותנו כפי הנראה גם באוטופיה מושלמת. פגומים לנצח. שבורים. מקולקלים.

****

הארי הולה חוזר לאוסלו, מר נפש ופיכח מתמיד, אחרי שהות נוחה ומאלחשת בהונג-קונג. הוא לא חוזר כי נמאס לו, אלא כי שמע שאולג, מי שהיה לו כבן, נעצר באשמת רצח של נרקומן. הארי, בלש משטרה בנשמתו, מגיע כדי לוודא שהצדק ייעשה, ולהוכיח כי תפסו את האדם הלא-נכון. מכאן הסיפור מסתעף ברהיטות, כדרכו של יו נסבו, למקומות צפויים יותר וצפויים פחות, ברחובותיה העקלקלים של אוסלו, דרך החצרות האחוריות המטונפות שלה, כי אוסלו היא לא רק ארמונות ופיורדים מרהיבים וחלוקת פרסי נובל לרפואה, אלא גם נרקומנים ופושעים ושוטרים מושחתים, מהגרים מיואשים וסתם אנשים רעים.

לקח לי יותר מחודש לסיים את הספר הזה, ולמרות שיו נסבו ביום רע הוא בהחלט טוב יותר מהרבה אחרים בשיא כוחם, אני חייב לומר שהוא ייגע אותי קצת כאן. כבר קלטתי את הראש שלו, ואני מכיר את הטוויסטים שלו, ולמרות שלא ממש ניחשתי את הסוף (המפתיע לכשלעצמו), אני חייב לומר שלא נפלתי מהספה מהתדהמה. יש שיגידו שזה ספר אדיר כמו כל שאר ספרי הסדרה, התחושה שלי היתה מעט פושרת. שלושה כוכבים, אולי שלושה וחצי. ואולי אני צריך לחכות מעט יותר זמן לפני הספר הבא של נסבו, או לכל הפחות לקרוא דברים שלו שאינם עוד הארי הולה, כי יאללה. שווה להתחדש. פסח, וזה. לנקות את המדפים. להתחיל מנפש נקיה, ולא מה-Jim Beam המוכר שקורץ מהמדף כבר יותר מדי שנים.

****

מי שלא הכיר נרקומן אמיתי מקרוב, לא יבין עד כמה נסבו מטיב לתאר את עולמם של הג'נקיז של אוסלו. אני לא מדבר על סטלן, כזה תעבן אדום עניים, שפתאום מתחשק לו בלילה לחפש פיצרייה פתוחה ב 2 לפנות בוקר להרגיע מנצ'יז. אני מדבר על נרקומן, אני מדבר על "יש' חה עשר שקל, אני צריך להגיע לבאר שבע", סטייל זוהר ארגוב בראיון עם מני פאר עת סיפר שהוא נקי ותאר מה הרגיש כשהיה בדודה... כל זאת בזמן שהוא מסטול מהתחת.
אני הכרתי כזה, הכרתי מקרוב, כזה שימכור את סבתא שלו בשביל מנה, כזה שכשהוא עף הוא עף הכי גבוה אבל כשלא הוא יעשה הכול sale borrow or steal מה שלא יהיה העיקר להשיג את המנה הבאה. לדעתי חשוב להבין את העולם הזה כדי להצליח לעכל את הספר, זה ספר מעולה.
הוא סובב סביב Violin, היורש של הרואין ברחובות אוסלו, הסמים הם הכוח המניע של העלילה, והארי הולה שמתמודד עם הכלבים שלו חוזר לאסלו כדי לנסות לעזור למי שהוא אוהב והשאיר מאחור. אבל הארי לא יכול להניח לעניין לאחר שהשלים את המשימה שלשמה הגיע לאוסלו, כי הוא לא יכול להתכחש למי שהוא, למה שהוא. הארי הולה הוא קודם כל שוטר (אחר כך אלכוהוליסט).
הספר מצוין כמו אחרים בסדה, ואני נוטה להסכים עם נתי שבכול פעם שכתבתי ביקורת על ספר בסדרה המליצה בחום על הפנטום... אז כשנמאס לי לחכות שיתורגם לשפת הקודש צללתי לכיכר המסוממים של אוסלו, אחזתי בקרסולו של הארי בזמן שהוא צלל לתחתית וצללתי אתו.
אחלה ספר הוא הטוב בסדרה שקראתי, אבל לא קראתי את כולם...
מומלץ
Come as you are, as you were
As I want you to be
As a friend, as a friend
As an old enemy

Take your time, hurry up
Choice is yours, don't be late
Take a rest as a friend
As an old

Memoria, memoria
Memoria, memoria

Come doused in mud, soaked in bleach
As I want you to be
As a trend, as a friend
As an old

Memoria, memoria
Memoria, memoria

When I swear that I don't have a gun

Nirvana

אני אוהבת סדר. לא על שולחן העבודה או במגירת הגרביים, שם חוגג הבלגן, אבל בספרים דווקא כן. אני שונאת לקרוא סדרות של ספרים שלא לפי הסדר. מילא שבהוצאת בבל החליטו לתרגם את יו נסבו מהספר השלישי, אבל אחריו לקרוא את התשיעי? זו כבר התעללות. זה מה שחשבתי כשבהיתי בדוכן דל המבחר של ספרים באנגלית בשדה התעופה דה-גול. במשך סוף שבוע בפריז, במהלך בלתי צפוי לחלוטין בעלי היקר הצליח לסיים את הספר שלו (לקח לו רק חצי שנה – הישג גדול). מכיוון שהוא המשיך ליעד אחר בענייני עבודה לא רציתי להשאיר אותו ללא ספר, לכן נידבתי את "אסיר השמים" של ק"ר סאפון (אותו הוא כמובן לא פתח בכלל).

מורקאמי או נסבו? לקרוא את היפני באנגלית או את הנורווגי? שאלה קשה. בדרך כלל אני לא קוראת באנגלית להנאתי, למודת סבל מהספרות הטכנית בעבודה. אבל אין ברירה. לקרוא את הגיגיו של מורקאמי לפעמים לא פשוט גם בעברית, אז באנגלית? הפור נפל על הנורווגי. תרגום בריטי. אווץ'.
הידעתם שכאשר אדם לוקח torch הוא לא הולך לשרוף אף אחד, אלא פשוט מעיר לו את הדרך בפנס? למה, למה לעשות לי את זה?

בספר התשיעי פוגשים הארי הולה אחר מזה שפגשנו ב"אדום החזה". הוא מבוגר יותר, למוד סבל רב, לבוש חליפת עסקים יוקרתית וגמול מאלכוהול. הארי פרש מהמשטרה ומסתובב בעולם כיועץ של איש עסקים מפוקפק. הוא חוזר לאוסלו על מנת לפענח רצח של סוחר סמים זוטר. הבעיה היא שהרצח מפוענח, סגור וגמור. הרוצח נמצא מאחורי סורג ובריח. הדבר האחרון שרוצים במשטרת אוסלו הוא לפתוח תיקים סגורים, אך לא דבר פעוט כמו חוסר שיתוף הפעולה מצדם יעצור את הארי הולה. בעיקר כאשר מי שיושב מאחורי סורג ובריח הוא אולג, בנה של ראקל, אהובתו של הארי. אולג, אותו הארי אוהב כאילו היה בנו הביולוגי.

הארי היה שוטר טוב, אך איש חברה מחורבן למדי. בשובו לאוסלו אין לו חברים רבים והוא נאלץ לגבות חובות פה ושם, לרמות פה ושם, לחטוף קצת מכות פה ושם ואפילו להתיידד עם אנשים רחמנא ליצלן.

הפעם הארי נחוש מתמיד. הוא יוצא להילחם בברון סמים מתוחכם שמשחק איתו משחקי מחשבות, בשוטרים ופוליטיקאים מושחתים ובדרך נלחם גם בשדים שלו, בהתמכרויות ובנטייה שלו להרוס לעצמו את החיים.

במקביל לסיפורו של הארי ולניסיונו למצוא את הרוצח האמיתי, מתוודעים גם לסיפורו של הנרצח. סיפורו של גוסטו שזור בין הפרקים מפי גוסטו עצמו, אשר ברגעיו האחרונים משחזר את השתלשלות חייו מאז שהיה ילד ועד שהביט בעיניו של זה שעתיד לרצחו.

בשורה התחתונה, הספר הוא ספר מתח נהדר שיש בו את כל המרכיבים החיוניים. רצח, הטובים מול הרעים, כאשר חלקם לא כל כך רעים ואחרים דווקא לא כל כך טובים, דמויות מורכבות, מתח עד הרגע האחרון וכמובן הארי הולה אחד. כיף לדעת שגם בספר התשיעי, נסבו לא איבד את הטאץ'.

עכשיו נשאר רק לחזור לסדר הנכון.