אני אוהבת סדר. לא על שולחן העבודה או במגירת הגרביים, שם חוגג הבלגן, אבל בספרים דווקא כן. אני שונאת לקרוא סדרות של ספרים שלא לפי הסדר. מילא שבהוצאת בבל החליטו לתרגם את יו נסבו מהספר השלישי, אבל אחריו לקרוא את התשיעי? זו כבר התעללות. זה מה שחשבתי כשבהיתי בדוכן דל המבחר של ספרים באנגלית בשדה התעופה דה-גול. במשך סוף שבוע בפריז, במהלך בלתי צפוי לחלוטין בעלי היקר הצליח לסיים את הספר שלו (לקח לו רק חצי שנה – הישג גדול). מכיוון שהוא המשיך ליעד אחר בענייני עבודה לא רציתי להשאיר אותו ללא ספר, לכן נידבתי את "אסיר השמים" של ק"ר סאפון (אותו הוא כמובן לא פתח בכלל).
מורקאמי או נסבו? לקרוא את היפני באנגלית או את הנורווגי? שאלה קשה. בדרך כלל אני לא קוראת באנגלית להנאתי, למודת סבל מהספרות הטכנית בעבודה. אבל אין ברירה. לקרוא את הגיגיו של מורקאמי לפעמים לא פשוט גם בעברית, אז באנגלית? הפור נפל על הנורווגי. תרגום בריטי. אווץ'.
הידעתם שכאשר אדם לוקח torch הוא לא הולך לשרוף אף אחד, אלא פשוט מעיר לו את הדרך בפנס? למה, למה לעשות לי את זה?
בספר התשיעי פוגשים הארי הולה אחר מזה שפגשנו ב"אדום החזה". הוא מבוגר יותר, למוד סבל רב, לבוש חליפת עסקים יוקרתית וגמול מאלכוהול. הארי פרש מהמשטרה ומסתובב בעולם כיועץ של איש עסקים מפוקפק. הוא חוזר לאוסלו על מנת לפענח רצח של סוחר סמים זוטר. הבעיה היא שהרצח מפוענח, סגור וגמור. הרוצח נמצא מאחורי סורג ובריח. הדבר האחרון שרוצים במשטרת אוסלו הוא לפתוח תיקים סגורים, אך לא דבר פעוט כמו חוסר שיתוף הפעולה מצדם יעצור את הארי הולה. בעיקר כאשר מי שיושב מאחורי סורג ובריח הוא אולג, בנה של ראקל, אהובתו של הארי. אולג, אותו הארי אוהב כאילו היה בנו הביולוגי.
הארי היה שוטר טוב, אך איש חברה מחורבן למדי. בשובו לאוסלו אין לו חברים רבים והוא נאלץ לגבות חובות פה ושם, לרמות פה ושם, לחטוף קצת מכות פה ושם ואפילו להתיידד עם אנשים רחמנא ליצלן.
הפעם הארי נחוש מתמיד. הוא יוצא להילחם בברון סמים מתוחכם שמשחק איתו משחקי מחשבות, בשוטרים ופוליטיקאים מושחתים ובדרך נלחם גם בשדים שלו, בהתמכרויות ובנטייה שלו להרוס לעצמו את החיים.
במקביל לסיפורו של הארי ולניסיונו למצוא את הרוצח האמיתי, מתוודעים גם לסיפורו של הנרצח. סיפורו של גוסטו שזור בין הפרקים מפי גוסטו עצמו, אשר ברגעיו האחרונים משחזר את השתלשלות חייו מאז שהיה ילד ועד שהביט בעיניו של זה שעתיד לרצחו.
בשורה התחתונה, הספר הוא ספר מתח נהדר שיש בו את כל המרכיבים החיוניים. רצח, הטובים מול הרעים, כאשר חלקם לא כל כך רעים ואחרים דווקא לא כל כך טובים, דמויות מורכבות, מתח עד הרגע האחרון וכמובן הארי הולה אחד. כיף לדעת שגם בספר התשיעי, נסבו לא איבד את הטאץ'.
עכשיו נשאר רק לחזור לסדר הנכון.


















