ביקורת ספרותית על חדר האוכפים מאת ל״פ הארטלי
ספר בסדר

---

ביתו של אליסטר, אל"מ בעברו בצבא, גבר כבן ארבעים וחמש ואלמן, נדמה כבית בו דברים אינם משתנים לעולם. אותו אוכל, אותם ריחות, אותן דעות בעיקר כי כך היה בצבא וגבר מקומו בצבא. אבל לאליסטר פוקסטון יש בן, פרגוס, בן 17. פרגוס עדיין תלמיד, אביו רוצה שמקומו יהיה בצבא, אבל כולם כולל הבן אינם רואים בצבא מקום הולם לבן. ושלא יובן לא נכון, האב אוהב את הבן מאוד, אותו בן שהוא בן דמותה של האם פרנסס המנוחה.
לחייהם של האב והבן נכנסת אשה חדשה, סוניה אשתו הטריה של אליסטר האב. היא כמשב רוח רענן בבית, ובירח הדבש הם עוזבים את הבית לחודש והוראה בפי האב: על פרד הנהג, בחור צעיר יחסית ואיש צבא בעברו, להעביר כמה שיעורי חינוך גופני לבן להעלות בשר על גופו ולחזק אותו.
עיסוקו העיקרי של פרד בימים אלה של ירח דבש זה לצחצח את הבנטלי המשפחתית. אז מתחילה שיחה מהוססת בין פרד הנהג לפרגוס הבן, פרד מציע שייכנסו לחדר האוכפים הישן, המשמש בעיקר לצורך אימונים גופניים. הזמן הוא כנראה שנות השישים של המאה העשרים.
פרגוס מגיע לחדר האוכפים ומפה לשם חולצות מוסרות – אנגליה המסורתית והמעמדית, כן? - נגיעה לא מהוססת בשרירים, אימונים באיגרוף ושכיבות סמיכה, מבטים עורגים בגוף, נחשו של מי במי, והרי רומן הומוסקסואלי של אדם שלא רצה לפרסם אותו בעודו בחייו, הרי מדובר באנגליה בה ההומוסקסואליות נאסרה בחוק עד די מאוחר.
האם בחזרתם הביתה של האב ואשתו הטריה ימשיך הביקור של הבן אצל פרד הנהג, אימוני גוף ושתיה משותפת של ויסקי? איך זה יתקבל עכשיו? אבל פרגוס מוצא עצמו הולך לפרד משום שהם מתכננים תצוגת איגרוף לאב. חוץ מזה, הוא מתגעגע לפרד. הפוך גם. גם סוניה, האשה הטריה, שמה עינה בבן, הרי היא קרובה לגילו יותר מלגיל האב. נשיקה על הלחי פה, חיבוק שם. כשפרד הנהג שומע על כך, הקנאה מתחילה לדבר.
מהמשולש הזה לא יכול לצאת טוב ולא יצא. פרגוס הוא מושא אהבתם של פרד הנהג בהכרח ואולי גם של סוניה האשה השניה, אם להקשיב לעדות המשרתים. הסוף טרגי.
כבסיס לסרט המהווה דרמה תקופתית, זה יכול להיות רעיון טוב. הספר פחות.

וזה המקום לומר משהו בנוגע להוצאות הקטנות, המביאות סיפורים שכוחים קמעא. לא סתם ההוצאות הללו קטנות ולא סתם הסיפורים שכוחים.

» ביקורות נוספות של מורי
» ביקורות נוספות על חדר האוכפים