הוצאה לאור›דיאלוג

על הספר שמעתי לראשונה מחברתי הסופרת תיקי, שנתנה לי מתנה את הספר שלה ''הקולות שתמיד איתי'' בשבוע הספר לפני כ3 שנים, היא החליטה לתת לי שוב ספר אחר שלה, כדי לעשות פעילות ספריה לילדים בבה''ס יסודי בו אני עובדת. הילדים מאוד אהבו את עלילת הספר והתחברו למסר מאחורי העלילה. למעשה כל פעם שאנחנו חווים איזה קושי או כעס, אנחנו שמים אותה בתוך קופסא, כדי למגר את האלימות בכיתה. בנוסף לכך הילדים הכינו קופסאות כעס,

ובכן, לא רק שקראתי את הספר, גם "זכיתי" להיות חלק ממנו, אך זהו נושא אחר.
מדובר בספר מפוקפק שמטרתו להעביר מסרים אופטימיים והתגלויות של הכוח הנעלה, אך הספר איננו יותר מעור ביוגרפיה משעממת של אדם שאמנם חווה קשיים בחייו, אך אינם כאלה מזעזעים.
הסופרת סבורה כי חייה, חיים אמנם לא קלים אך בהחלט לא נדירים בקורות בהם, הם מספיק כדי לזעזע את קוראיה להאמין בשדים ורוחות רפאים שהיא סבורה שהיא רואה.
לא משהו,