הוצאה לאור›HarperCollins

אני חובב ניל גיימן מושבע, קראתי את כל הספרים שלו בעברית, ואת זה כמובן לא הצלחתי למצוא בעברית, אז הלכתי על האנגלית.
גיימן מספר סיפורים מופלאים, יש לו בסיפורים שלו הומור נהדר, יש בהם צד אפל, ויש בהם פנטזיה איכותית ומופלאה ובזה הסיפור הזה לא שונה מאחרים שלו. אבל הוא כן שונה כי הוא מספר סיפור ילדים שמיועד לילדים, שמאוייר בשביל ילדים ושרלוונטי לחיים של ילדים, אבל רק אם הם בריטים! ההומור שמסתתר בתוך הס

אם השם של הספר מצלצל לכם מוכר זה לא במקרה, The Graveyard book, כמו ה The Jungle book, אותו סיפור רק לא בדיוק, כמו שבספר הג'ונגל של Rudyard Kipling יש ילד שגדל בג'ונגל, על ידי החיות, ועלילותיו בג'וגל שזורות בין דפי הסיפור, בדיוק אותו דבר רק במקום ג'ונגל בית קברות, ובמקום חיות רוחות רפאים, ויצורים אחרים השוכנים במקומות אלה. את BOD קיצור ל Nobody מגדלים בבית הקברות, וכל פרק בסיפור, זה מעין תת סיפור,

הרבה פעמים תוך כדי קריאה בספר אני מדמיינת לעצמי איך נראה הסופר בעת כתיבת הספר. כך למשל דימיינתי לעצי יום חם אי שם באריזונה הרחוקה, הסופר ג'יימס רולינס יושב על מרפסת ביתו מול מחשב עם מאוורר מכוון אל פרצופו ומזיעה. יש לו חוזה חתום עם חברת הוצאה לעור ולפיו הוא חייב להגיש ספר חדש לדפוס כל שבועיים. אז כך הוא יושב, מזיעה ומקמט את מצחו בטעיה איך לכל הרוחות אפשר לכתוב משהו חדש בתחום הארפתקאות. הרי שדמות ש

נראה לי שאני צריכה לפתוח רשימת קריאה חדשה ששמה יהיה ספרי הממרח או ספרי המסתיק, וזה יהיה הספר הראשון להיכנס אליה.
ספר זה התפרס לו על יותר מ-20 שעות מוקלטות (האזנתי באודיו) ונמרח כל כך לאט שהייתה לי התחושה שאני צופה בסרט שנמשך שלוש שעות בהילוך איטי.
לא יודעת מה גרם לי להמשיך להאזין לו, יכול להיות שנפלתי בקולו הקסום של הקריין.
מכאן או מכאן לא מצאתי איזו אמרה יוצאת דופן מאחורי הסיפור. קראתי ביקור

לידיעתכם, ביקורת זו מכילה ספוילרים, והם יתוחמו *בכוכביות* כדי לא לפגום בהנאתכם מהספר.

פאולינה סיימונס כותבת נהדר.
זהו הספר הסוחף ביותר שקראתי לאחרונה, ללא עוררין.
עם זאת, כתיבתה הייתה לקויה מעט משום שבסיפור אהבה פתלתל שכזה ישנן הזדמנויות רבות לרגש את הקוראת עד דמעות - וכאן, דווקא כשרציתי לבכות, כשהרגשתי שהנה, זה רגע נכון - היא משכה את העט באחת, והרגש נעלם.

לאורך הספר נשארתי עם תחושה

The Torment of Others, עד לכמאה העמודים האחרונים שלו, נכשל מלרתק אותי כפי שהייתי מצפה מספר מתח על רוצח סדרתי ופרופיילר אקסצנטרי שיעשה. התיאורים הארוכים של חקירה משטרתית מפורטת ומייגעת שברובו הגדול של הספר לא מובילה לשום מקום עייפו אותי, היאוש שפשה בבלשים הבריטיים דכדך גם אותי והמעשים המזעזעים שיוחסו לרוצח הפסיכופט הנעלם, פרי מוחה הקודח של הסופרת, זעזעו אותי. אני אמנם אוהבת להזדהות עם העלילות אותם

סדרת אמליה בדליה היא קומדיית טעויות על עוזרת בית מקסימה אשר מבינה דברים לא בדיוק כמו שצריך, כלומר היא עושה בדיוק את מה שאומרים לה בלי לטרוח להבין את משמעות ההוראות. העלילה המתפתחת תמיד מצחיקה ומפתיעה. רגעי עונג לשבת עם הילדים ולקרוא אתם ביחד את הספרים הנפלאים הללו.

אמרתי כבר פעם שניל גיימן ודייב מק'קיין הם שילוב מנצח ביחד.
טוב אז את זה כבר אמרתי.
הסיפורים של גיימן נוטים להיות אפלים ומשעשעים כאחד, מומלצים בחום לקריאה באנגלית ולא בתרגום שלהם שלעיתים מחטיא מטרות בדרך.

לפי דעתי זה הספק הכי מדליק בעולם!!
ממליצה לקרוא מכל הלב!!
כי יומני הנסיכה הספרים הכי מועדפים עליי ביקום!!