אני חובב ניל גיימן מושבע, קראתי את כל הספרים שלו בעברית, ואת זה כמובן לא הצלחתי למצוא בעברית, אז הלכתי על האנגלית.
גיימן מספר סיפורים מופלאים, יש לו בסיפורים שלו הומור נהדר, יש בהם צד אפל, ויש בהם פנטזיה איכותית ומופלאה ובזה הסיפור הזה לא שונה מאחרים שלו. אבל הוא כן שונה כי הוא מספר סיפור ילדים שמיועד לילדים, שמאוייר בשביל ילדים ושרלוונטי לחיים של ילדים, אבל רק אם הם בריטים! ההומור שמסתתר בתוך הסיפור הוא הומור בריטי, הסצנות מחיי הילדים בסיפור הם בריטיות, וגם התיאורים והעלילה היא מאוד בריטית, אז מה הבעיה שלי בזה? אני לא בריטי!!! מה גם שהפונט של הכתיבה מאוד ילדותי וזה גם הפריע לי.
נתתי גם לילדים לקרוא והם אמרו משהו דומה, שהסיפור הוא נחמד ומעניין, אבל הם לא ממש התחברו אליו.
בכל מקרה הכתיבה של גיימן שופעת קסם, האיורים של מקיין מעניינים, ודומים בהרגשה שעולה מהם לסיפור של קורליין של גיימן, וזה מעולה. אז הסיפור לוקח את הקורא לחיים של אח ואחות בריטיים שרוצים להחליף את אבא שלהם שלא מתייחס אליהם וכל היום יושב לקרוא עיתון, וכשאמא חוזרת היא לא מבינה לאן אבא נעלם והילדים נדרשים לצאת למסע חיפושים אחריו.
כאמור גיימן כותב נהדר, אבל זו לא כוס התה שלי...











