הוצאה לאור›עידית

אומרים שיין משתבח עם הזמן. אני לא יודעת, כי אני לא אוהבת יין. אבל ספרים אני אוהבת מאוד, ועל הספר הזה אני יכולה להעיד שהוא השתבח מאוד, למרות השנים שעברו מאז שנכתב. קראתי אותו לראשונה בנעורי, ומטבע הדברים עניינו אותי אז נושאי הרומנטיקה שבו. חוץ מזה לא זכרתי ממנו דבר. יותר מכך, הופתעתי כשראיתי אותו על מדף עליון בספריה של אחותי. היא לא נוהגת לשמור רומנים, אז מה הספר הזה עושה אצלה. שאלתי, והתשובה היתה

חשבת פעם להפוך לסופר/ת? לזכות בכסף ובתהילה?
אם כן, אז הספר הזה הוא פשוט חובה!
באופן כללי הגיבור, מרטין עדן, הוא בן דמותו של ג'ק לונדון עצמו, לכן זה סמי-ביוגרפיה, אבל סוף הספר מבהיר שזאת לא בדיוק ביוגרפיה, למרות שבפועל הסיום אכן תואם במדויק את הביוגרפיה האמיתית (כן, אני יודע, זה נשמע מסתורי ומבולבל, אבל אני מנסה 'לא לחשוף פרטים מהעלילה', לפחות לא את הפרטים החשובים).
חלקו הראשון של הספר הוא סיפו

עיינתי שוב לאחר כמה וכמה שנים. קלאסיקה ואחד הטובים של המחבר שתחילתו בסינגפור החרבה והעשנה בעיצומה של מלחמת העולם השנייה.
חבורה יוצאת דופן- קבוצת חיילים מותשים עד אפיסת כוחות, כמה אחיות רחמניות, זאטוט תועה בן שנתיים וגנרל בשם פארנהולם שעל כתפיו אחריות אדירה- מתקבצת בנמל העיר המופגזת בחסות קצין בריטי צעיר ואנשיו במטרה להימלט מהתופת ושבי אפשרי בידי היפנים, גורל גרוע מגיהינום.
הם מצליחים לעלות על

לפני המון שנים ראיתי את הורי קוראים את הספר הזה, אך לא המחבר ולא שמו של הספר משכו את תשומת ליבי, וטוב שכך, כי קראתי את הספר הזה (יחד עם כל הטרילוגיה) לפני כחצי שנה, בגיל שיותר מתאים לסוג ספרים שכזה. יצירה מאוד רצינית ולא פחות מרתקת. יצירה על אישיות חזקה שלא יודעת מה זה להיכשל ואף המצבים הכי נואשים משתדלת למצוא פתרון הולם
למרות שעברו כמעט 100 שנה מאז כתיבתו, הספר אקטואלי גם בימינו אנו - הוא נוגע

אם לכל אחד יש את הספר שהוא "שלו", אז זה הספר שלי. קראתי אותו כחמש פעמים, (הפעם הראשונה כשהייתי בגיל העשרה), ובסוף קניתי אותו. אין לי מושג למה הספר הזה נכנס לי ללב יותר מספרים אחרים. הספר לא חדש - משנות השבעים - ומסופר בו על סוכנת סי.איי.אי לשעבר, שבהיותה בבולגריה בטיול, מקבלת משימה מסוכן אחר, להעביר מסר דחוף לנשיא ארה"ב. כשהיא מצוייה במעקב ע"י סוכן קגב בכיר ויפה תואר, נקלעת הסוכנת לסכנות שונות, וב

ספר מקסים. קליפורניה, שנות הארבעים או החמישים. כל הבחורות רוצות רק דבר אחד, להתחתן. הרבה פחות חשוב מי הבעל, העיקר שיהיה בעל. אם בחורה מרגיזה את בעלה זה ברור שהוא יכה אותה. וזה גם לגיטימי וזה מקובל. אם גבר בוגד זה לא נורא, הכי חשוב שיחזור הביתה.
קשה להאמין שזו חברה מערבית, בסך הכל לפני 70 או 60 שנה.
בעיני כל זה בתור רקע היה מרתק. מעבר לזה, הדמויות משורטטות בחן אמיתי, אנשים פשוטים ואמיתיים, מנסים

כאוהבת אוטוביוגרפיות נפלה לידי שוב זאת שקראתי בזמנים עברו של השחקנית דיאנה ברימור שנולדה בשנת 1917. השחקנית שנולדה לאב ואם שחקנים מגוללת חיים עשירים ולא תמיד מאושרים...היא מתארת בהרחבה ובכאב את בגידותיו של אביה השחקן ג'ון ברימור באמה, על הערצתה אל אביה ועל השתלשלות חייה הסוערים עם עליות וירידות עד שנעשית שחקנית בעצמה...כתיבה רהוטה, עלילה מלאת מתח וענין,ולמרות הריקנות שמאפיינת את תחושתה התמידית ושת