הוצאת אפרסמון


הספרים של הוצאת אפרסמון

1.
״כעבור זמן מה – אם בכלל אפשר לדבר כאן על זמן – התברר שאחרי בוא המוות מחשבת האדם ממשיכה לחיות מכוח ההתמד. משהו היה מהודק סביבי – ספק תכריכים ספק עלטה צפופה ותו לא. זכרתי הכול – את שמי, את חיי הארציים – בצלילות זכוכיתית, והתנחמתי לבלי די שאין עוד מקום לדאגה.״ עד ראייה (1930) – מן היצירות המוקדמות של ולדימיר נבוקוב. נתוותה בה עלילה שכ...

2.
כיצד ייתכן שעם שלם ילך כעדר אחרי מנהיג שלוח רסן ותאב כוח? כיצד ייתכן שאומה שלמה, בעלת עבר עשיר ותרבות מפוארת, תידרדר לעוני מחפיר ולאובדן כבוד האדם וחירותו?   תשובה ספרותית לשאלות אלה, הרלוונטיות היום כפי שהיו בעבר, אפשר למצוא בהאורות כבים - ספר הסיפורים החשוב של אריקה מאן, בתו של הסופר תומס מאן, אשר גדלה בגרמניה בין שתי מלחמות העו...

3.
״וידויה של מסכה״ שראה אור ב-1948 הוא רומן אוטוביוגרפי של יוקיו מישימה הנחשב לאחת מהקלאסיקות של הספרות היפנית המודרנית. זה סיפורו של ילד שגדל אצל סבתו השתלטנית בתנאים קשים של בידוד ממשפחתו ומהעולם שבחוץ, המתמודד בכאב עם התחושה שאינו כמו האחרים. הגיבור בספרו של מישימה מגלה את היותו הומוסקסואל, על רקע יפן לאומנית וחבולה שלאחרי מלחמת ...

4.
״תמיד פחדתי מבני אדם, לא היה לי ביטחון בדבריי או במעשיי כבן אדם. את סבלי וייסוריי הצנעתי בתיבה קטנה בתוך חזי. את המלנכוליה ואת העצבנות הסתרתי במחשכים, עטיתי על עצמי אופטימיות מוחלטת ותמימה, וכך, צעד אחר צעד, הלכתי וליטשתי את דמותי כליצן תימהוני.״ סופר מקבל לידיו מבעלת בית מרזח תצלומים ישנים ויומנים שנכתבו בידי גבר צעיר. אובה יוזו,...

5.
מה הקשר בין פרפרים לתחיית האומה? מה אומרים עלינו השרבוטים שאנו רושמים מבלי משים? מדוע המציאות מעניינת הרבה יותר מן החלום? ומדוע ראוי שעיתונים ישקרו לקוראיהם? על הדברים הקרובים הוא קובץ סיפורים קצרים ורשימות שכתב קארל צ'אפק בשנים 1925-1919, ושבהם הוא מתבונן בעולם סביבו, בדברים הטריוויאליים והיומיומיים ביותר, ועושה זאת בכתיבתו השנונ...

6.
בכשרון סיפורי מובהק וביד בוטחת של אמן מגולל חיים וייס פרקים מרגשים מחייו של נער ירושלמי היוצא מדי בוקר מביתו שבגבעה הצרפתית, מאחד השיכונים החדשים שנבנו שם אחרי מלחמת ששת הימים אל בית ספרו השוכן בליבה של קטמון, שכונת היוקרה הערבית שאחרי מלחמת העצמאות אוכלסה במפוני העיר העתיקה, ובדרכו החוצה את העיר מצפון לדרום מתוודע אל שסעיה שותת...

7.
8.
״הכתיבה העירה רגעים רבים שבכלל לא זכרתי שהם עדיין חבויים בי, והיה מרתק לגלות אותם, את כולם! התלבטתי איך לקרוא לספר - "סמטת כנען" היא הרחוב בו גדלתי, ולשם חזרתי על מנת לספר את הסיפור שלי.״ "אני אדם שספרים הם מרכז חייו דווקא בשל כך מעולם לא עלה בדעתי לכתוב ספר. אף פעם לא חשבתי שסיפור חיי יש בו כדי למלא ספר. אבל, לאט־לאט מפה ושם עלו שאלות...

9.
אישה צעירה, תזזיתית וחסרת שקט משלימה עם נישואים לאיש שתקן ומופנם. "עד מתי תישארי ככה", אומרת לה אימהּ. והיא, שמרגישה שאין לַעולם מה להציע לה, נכנעת לתכתיבי משפחתה ומצטרפת באי-חשק לאיש שבנה להם בית על גג בניין נטוש. האישה והאיש קיוו בסתר ליבם להתגבר על צלקות שכל אחד מהם נושא איתו מבית הוריו, האומלל על פי דרכו. האם המכנה המשותף הזה די בו...

10.
״ליודעים להעריך ויסטֶריה ושמש. טירה איטלקית קטנה מימי הביניים על חוף הים התיכון, להשכרה לחודש אפריל. משרתים נחוצים נשארים. תיבה 1000, ה"טיימס״. בלונדון האפרורית והגשומה, ארבע נשים זרות זו לזו נחשפות למודעה ב"טיימס" ונשבות בקסמה של טירת סן סלבטורה, המשקיפה על נוף מלא הוד בריביירה האיטלקית. כל אחת מהן מבקשת לברוח מחיי היומיום החדגונ...

11.
״אני רוצה שיעשו מהילד הקטן שלנו בן אדם – את מבינה אותי, בן אדם צודק, הגון, מישהו שיודע להבדיל בין אמת לשקר, שמכיר את החירות ואת הכבוד ואת השכל הישר האמיתי, לא שכל ש'מתאים את עצמו למצב' ו'פועל טקטית' והופך שחור ללבן אם באותו רגע זה נראה לו 'שימושי'. אני רוצה שיעשו מהבן שלי בן אדם – בן אדם, לא נאצי!" אריקה מאן תגדיר לימים את בית ספר לברברי...

12.
"חלמת פעם שיש לך חבר, אלק? לא שום דבר נוסף, רק 'החבר שלי', הוא מנסה לעזור לך, ואתה לו. חבר," הוא חזר ואמר ברגשנות פתאומית. "מישהו שיישאר איתך כל החיים שלך, ואתה איתו. אני מניח שדברים כאלה לא יכולים לקרות באמת מחוץ לשינה.״ מוריס - רומן נועז וישיר, ובו סממנים אוטוביוגרפיים – מספר על אהבה בין שני גברים, אהבה אצילית, בעידן שבו זו נחשבה ל"תשוק...

13.
בחור צעיר המשווע לחברה ולאהבה נאסף בפארק על ידי גבר עשיר שמניעיו מפוקפקים.   אישה נשואה חוזרת בבוקר מליל אהבים ורוקחת סיפורי בדים כדי לתרץ את היעדרותה.   בחור ששערורייה מכתימה את עברו מחליט לחזור אל משפחתו הכפרית ולבקש מחילה, אך נמלך בדעתו על סף הדלת.   ואנרי דושמן, שעל שמו נקרא הספר, הוא גיבור בלתי נשכח המגלה שהעושר אינו מבי...

14.
אנמארי שוורצנבך – 1942-1908, היתה עיתונאית, סופרת, אנטי-פשיסטית, ארכיאולוגית ותיירת נלהבת, שראתה עולם והגיעה למקומות נידחים שנשות תקופתה לא תיירו בהם בדרך כלל. לאחר שכתביה ראו אור מחדש בשלהי שנות השמונים של המאה העשרים, עשו אותה רוחה הבוהמית ונשמתה החופשית, היותה לסבית מוצהרת ומעורפלת מבחינה מגדרית, לדמות קאלט פופולרית באירופה, הלהט"...

15.
"אדוני! – אמרתי אני בכבוד. כאן קרתה תאונה מצערת. לפניך שטן שהִתאַנֵש... אתה מבין? הוא יצא לטיול ערב ובחוסר זהירות הלך לאיבוד ביער... ביער, אדוני, ביער! התואיל בטובך, אדוני, להראות לו את הדרך הקרובה אל הנצח? אה! אני מודה לך, כך חשבתי. להתראות!" שוו בנפשכם את השטן מגיע לביקור בעולמנו, כשהוא לבוש ומתנהג ככל האדם וכל מטרתו להשתעשע: לפתות נפש...

16.
17.
רומן בשלושה חלקים ו-3 גיבורים - ״הקרתן הנצחי״ מציג מעשייה כמעט אבסורדית, דקת אבחנה, מסוגננת ומעודנת עם קורטוב של סארקזם – מבט נוקב ומגוון, סאטירי ואפל על האירופאים ועל חלום פאן-אירופה, על הפאשיזם המתפשט ברחבי אירופה, ובעיקר על הגרמנים הנמצאים במסלול לקראת אסון. להוטים אחר תשוקות חומריות, ואחר התעמולה של השלטון – אלה המרכיבים שהופ...

18.
הקיץ בעיצומו בעיר הקיט הבלגית אוסטנדה שלחופי הים הצפוני, גן עדן של טיילת מרהיבה, שמשיות, משקאות ובתי קפה. כאן נפגשים אלה שגרמניה חדלה להיות מולדתם - שטפן צווייג, יוזף רות, אירמגרד קוין, אגון ארווין קיש, ארתור קסטלר ועוד רבים מהסופרים, אנשי הרוח והמהפכנים הגולים ממולדתם. שטפן צווייג במשבר - המוציא לאור שלו בגרמניה מודיע לו שלא יוכל...

19.
״מה השתנה אפוא, בין האהבה לביני? שום דבר, חוץ ממני, חוץ ממנה.״ יש אומרים שהספר הטהור והטמא הוא הטוב בספריה של קולט. היא עצמה קבעה ש"זהו הספר הקרוב ביותר לאוטוביוגרפיה שאוכל לכתוב". זהו מסע אל עולם ארוטי נסתר מן העין, אשר הסופרת הצרפתיה הכירה היטב. מסע שנפתח במאורת אופיום אפלולית ומלאת סודות, וממשיך בטרקלינים של לסביות אריסטוקרטי...

20.
״היינו שנינו כאחד, נתונים בכפה של אהבתנו זה לזה: זו שלי, היתה זועמת, מודעת לעצמה, לא טהורה; ואילו אהבתו, אף שהיתה טהורה שבטהורות, לא היתה פחות ייחודית.״ מעשים לא טהורים ואמדו מיו מציגים תיאור עדין ויפהפה של שנות נעוריו של פזוליני במחוז פריולי הכפרי, שם בילה את שנות המלחמה. מעשים לא טהורים הוא סיפור על מפגשי קיץ, כמעט שערורייתיים, של ...

21.
רב-המלצרים ז׳יל, מנהלת הלשכה מיס ספנסר, רוקו שף המלון בעל המבטא האיטלקי, רג׳ינלד דימוק, אריברט נסיך פוזן, הנסיך אויגן, הגברת המסתורית עם הכובע האדום, מר וגברת סמפסון לוי, הברונית זרלינסקי, אנה נסיכת אקשטיין-שוורצבורג ועוד שלל דמויות בדרמת מתח עתירת ממון ואינטרסים מלכותיים. תאודור רקסול – ניו יורקי עשיר, וככל הנראה מהעשירים בעולם ...

22.
״אני אוהבת אותך כפי שפעם אהבה סאפּהָה את אתיס, החמקמקה וההפכפכה. משום שאת החיננית בנערות, אמאטה, אגלה לך את עוצמת האהבה בין נשים ואת נעימותה.״ ״כי אהבת הנשים אינה דומה לאהבת הגברים. אני אוהבת אותך למענך, ולא למעני. איני רוצה ממך אלא את החיוך שעל שפתייך ואת זיו מבטך.״ ״אנשים מדברים תמיד על הגיהינום כמו על מקום של עינויים מחריד...

23.
ארבעה אנשים וציפור נפגשים אחר צוהריים אחד בבית מפואר סמוך לפריז – בעלת הבית, אלכס, אמריקאית עתירת ממון, ידידהּ ובן ארצה, אלווין טאואר, סופר לעת מצוא, מדלן ולארי קאלן, זוג בעל אמצעים, זחוחי דעת ומרוכזים בעצמם, העושים את דרכם במכונית הדיימלר המפוארת שלהם מאירלנד לבודפשט, ולוסי, נקבת בז נודד. לוסי מרכזת סביבה את מרב תשומת הלב, נוכחותה ...

24.
״הו! איזה שקר, איזה קרנבל מזוהם העולם, איזה ליצן האלוהים שברא אותנו כיצורים חיים רק כדי להתיש את כוחנו, שפיזר אותנו ברחבי הכוכב הזה כך שאפילו בין ההמון אנחנו עדיין בודדים.״ רומן חניכה או רומן מפתח? אוטוביוגרפיה בדיונית, דקדנטית ופרועה או כתב האשמה נגד מוסרנות החברה וצביעותה? מיסות שחורות. לורד ליליאן עוקב אחר קורות חייו של לורד ...

25.
קיקי-מותק: פעם, כשהייתי קטן, היא ניסתה לתת לי שמן קיק. תקעתי בה כאלה ציפורניים ושיניים, שמאז היא לא ניסתה שוב. היה נדמה לה לרגע שיש לה מפלצת על הברכיים. התפתלתי כמו סליל, ירקתי אש, הכפלתי את הציפורניים שלי פי מאה ואת השיניים שלי פי אלף ונסתי על נפשי. טובי-כלב: אני לא הייתי מעז. אני אוהב אותה, אתה מבין. אני אוהב אותה כל כך עד שאפילו על העי...

26.
"האם נכון הדבר, העלמה סונט, שלרוע מזלך הוזהרת הזהרה כלשהי לגבי עינייך היפות?" "נכון? מי בכלל טוען כך?" הסומק בפניה דעך, אבל זוג דמעות נאות עוד יותר נצץ במקומו. "אם תשמע שוב שאומרים אי פעם דבר כזה תוכל לומר שזה שקר נוראי!" התברר שחוללתי סערה עמוקה משהייתי מעלה על הדעת. מה כבר יכול להיות העניין עם משקפיים, תשאלו, ומשקפיים על פני יפהפיי...

27.
סיפורים והרפתקות מחיי החייל העלום אמיל שולץ, המכונה "שלומפ", מסופרים במילותיו שלו ״שלומפ הרים את עיניו. אור דמדומים עמד בחוץ, וגשם דק טפטף. אימא שלחה לו מאפים, זוג גרבי צמר ואת כל מה שאימא מודאגת עשויה לחשוב עליו. היא צירפה גם ספר ובו שירים קטנים על האביב, על אהבה, על הסתיו ועל הגעגועים, כמו שביקש לעצמו.״ ב־1928 יצא לאור בגרמניה, בעיל...

28.
חומה אנושית יחידה, מן האוניברסיטה עד בית הקפה "בֶּלָרִיָה", הקיפה את בניין הפרלמנט היפה, השלֵו והאצילי. נראָה כי וינה כולה התכנסה ביום זה של חודש יוני, בשעה עשר בטרם צוהריים, כדי להיות שם, במקום שבו נועד להתרחש אירוע היסטורי, שאיש לא היה יכול לחזות את השלכותיו. בורגנים ופועלים, גבירות ונשים פשוטות מקרב העם, נערים מתבגרים וקשישים, בחו...

29.
המקום שאין לו גבול, כפי שמסביר מפיסטופלס לד"ר פאוסטוס, הוא הגיהינום. ובנובלה המבריקה והחריפה של חוסה דונוסו, מגדולי סופרי צ'ילה במאה ה-20, הוא מתגלם בעיירה שכוחת האל אֶסטַסיוֹן אל אוליבו ובעיקר בבית הזונות המקומי, כור היתוך של תשוקות שנחשף בו מוסר מזויף ומוטלים בספק לא רק הגבריות וערכיה, אלא גם מבנה מעמדי ופוליטי שלם. הכול סובב סב...

30.
"כמה השתקפויות זעירות אנחנו מפזרים בעיניים זרות," הרהרתי כהרגלי, בשעה שהלכתי לאורך הרחובות האטומים הנטושים – ומה אם אאסוף אותן, את כל הבבואות הזעירות ממקומות מושבן באישונים זרים, לכדי עם שלם של ה"אני״ השונים המוקטנים שלי... כמובן, הם קיימים כל עוד אני מביט בהם, אך הרי גם אני קיים, כל עוד מישהו, איני יודע מי, מביט בי. עוצם את עיניו ו... מ...

31.
עֶלֶם מתאר קיץ אחד שלפני המלחמה בחייו של אורוויל פּים בן החמש-עשרה, נער רגיש, מופנם ואומלל עד מאוד שנופש עם אביו ועם אֶחיו במלון כפרי באזור קנט, כאשר עיקר עיסוקו שיטוט והתבודדות באזורי הכפר ובקרבת המלון. אורוויל, בן דמותו של דנטון ולץ׳, בוחן בעוצמה פרוסטיאנית את חייו את עוצמת גיל ההתבגרות ואת החוויות שעיצבו אותו. דמותו של אורוו...

32.
"מבלי שאדע זאת, נמצאתי עתה בשלב מתקדם למדי של המחלה המוזרה ביותר שלקה בה אי פעם בן תמותה. הייתה היקסמות בלתי מוסברת בתסמיניה המוקדמים, שפייסה אותי עם ההשפעה המשתקת של שלב זה." היקסמות ושיתוק, אהבה וסף־מוות, כך מתארת לורה, נערה יתומה מאם, המתגוררת עם אביה בטירה מבודדת במחוז סטיריה, את תסמיניה של התמורה שחוללה בה קרמילה היפהפייה, צע...

33.
פרגוס מקרידי, נער רגיש ובודד בן שבע-עשרה חובב ספרים ותלמיד שקדן, הוא היפוכו הגמור של אביו אליסטר, קולונל בדימוס ואלמן זה שתים-עשרה שנה. הקולונל, גבר משולהב ומשתלהב, רואה בפרגוס את בבואתה של אמו המתה. אליסטר נושא אישה שנייה ובה בעת מחליט שעל פרגוס ללכת בעקבותיו ובעקבות המסורת המשפחתית, ללמוד באקדמיה צבאית ולאחריה לשרת בצבא, ולשם כך ...

34.
כך הולכים השותלים הוא סיפור עלייתה ושקיעתה של ההתיישבות העובדת, המסופר דרך עיניו של אחד מבניה. גיורא אילון מסרטט פרקים-פרקים מקורותיו של הכפר הבדיוני "גבעות". החל בעלייה לקרקע ושנות הקמתו ההרפתקניות והמפרכות, המשך בצמצום משקי העזר ועקירת הפרדסים, ועד הפיכתו לפנינת נדל"ן נחשקת. בלשון חדה ומדויקת, הומור עוקצני ומידות שוות של פיכ...

35.
נערה כפרית בשם מילא, נישאת למטיאס, גבר צעיר שכלל אינה מכירה, כדי לשנות את מסלול חייה. היא רוצה להיחלץ מעתידה המוכתב מראש. במקום לירח דבש, יוצאים השניים אל מנזר שכוח אל בהרי הפירנאים, כדי לשמש כאנשי המשק והתחזוקה במקום. מילא נחרדת מהנוף ההררי והלא מוכר, ״מתחתיה לא ראתה אלא את גלי ההרים, הרים כבירים ודוממים שהשתרעו, השתטחו ושקעו בשלו...

36.
37.
דגנרט הוא רומן מהיר קצב ומתעתע, המספר על החיים בישראל בתקופת ״אינתיפאדת הסכינים״, דרך דמותו של סמי בן שושן, צלם טלוויזיה, המבין כי פרק מסוים בחייו הגיע אל קיצו. במסגרת עבודתו ליווה סמי את האירועים המרכזיים בישראל מאחורי העדשה, אבל כעת, כשהתחרות עם הרשתות החברתיות על מהירות התגובה נעשתה בלתי אפשרית, כשהפיצוצים הגדולים פינו את מקו...

38.
תמונות ומפגשים, סיפורים והתרשמויות משישה מטרופולינים רשומים בתמציות, שבהן מספרת אנה-מריה יוקל (ילידת 1911) על חייה וחוויותיה מהמאה ה-20: על הגירה ועקירה, על התחלות חדשות בפראג ובברלין, בלונדון ובירושלים, אך גם מתקופת השואה כנקודת מפנה בלתי הפיכה. על המהדורה הראשונה שהופיעה ב-1933 ב-Jüdischer Verlag כתב הרמן ולמן: ״...קובץ מיניאטורות שקובצו תח...

39.
אישה פוגשת גבר. הוא מגושם, אבוד, חסר מעש, ילדותי, ובעבר היה סולן של להקת רוק שכוכבה דרך לרגע. עכשיו שניהם, האישה והגבר, נידונים להסתובב יחד בלילות ברחובות, בחוף הים, בקניונים, במועדוני מין ובתחנות רכבת, וכל הזירות האלה נעשות תפאורה לחווייתם התיאטרלית. את סיפורם של השניים מספרת לנו האישה, והיא נוקטת בלשון פיוטית הזרועה בקרעים ושב...

40.
"השנה", כותב בני מר, "כשביקרתי בבית כנסת קונסרבטיבי בימים הנוראים, זיהיתי בלי מתכוון את הדתל"שים בציבור: בניגוד לשאר המתפללים, התנודדנו בתפילה באותו קצב מסוים ואינסטינקטיבי שמאפיין דתיים גם שנים רבות אחרי שהפסיקו להתפלל, אחרי שהשברים התאחו והפצעים הצטלקו. ככה אפשר לזהות אותנו: המועדים שהמשיכו ללכת". בני מֵר, מהכותבים הייחודיים שק...

41.
המתים שותקים - זוג אוהבים, אֵמה ופרנץ מתבוננים אל עבר הלילה מעל הגשר. האם שם גורלם נחרץ? מסע פסיכולוגי מרתק למחשבותיה הכמוסות של אישה הבוגדת בבעלה ונאלצת לעמוד בפני מבטו החודר ברגע של משבר. זהו טקסט הפרוזה הראשון שבו השתמש שניצלר בסגנון הכתיבה החדשני של מונולוג פנימי. סג"ם גוסטל - מה אירע במהלך הקונצרט שגרם לגוסטל להרהר בחייו באו...

42.
הפרח שתחת הרגל - ובו יסופר על נעוריה של הקדושה לאורה דה נָזיאַנזי ועל התקופה שחייתה בה. כמיהות ותככים לרוב רוחשים מתחת לפני השטח בקאירולה, בירתה של ממלכת פיסוארגה, שבה מתרחשת עלילת הפרח שתחת לרגל – סאטירה על חצר מלוכה כלשהי, עם יותר מרמז אחד לווינה של שנות ה-20. מעל לפני השטח יש בה שפע שמלות מרהיבות ושיחות ריקניות מלאות אירוניה ושנ...

43.
מריון אֶרוֶן דה ולדקלאר חי.ה חיים כפולים – זו גם מיס אֶרוֶן אך גם מיסייה מריו דה ולדקלאר. למריו.ן, הגיבור.ה ההרמפרודיט, פנים רבות, לא רק בגלל אברי הרבייה הכפולים שלו.ה (שרק נרמזים בטקסט), אלא גם בשל מעמדה.ו הכלכלי והחברתי העמום והחיים הכפולים הכוללים שתי דירות בפריז – אחת לכל דמות. מריו.ן מנצל.ת לטובתו.ה ומייצג.ת בגופו.ה לא רק את "הערב...

44.
עורך הסדרה: דורי מנור עורכת האסופה: אורית נוימאיר-פוטשניק בשנים האחרונות אנחנו עדות לפריחה חסרת תקדים של שירה לסבית בישראל. יותר ויותר משוררות כותבות על אהבה, מין ותשוקה בין נשים, ועל זהות לסבית. אַתְּ כל הרצון – מבחר שירה לסבית עברית עכשווית מאגדת לראשונה את מגוון הקולות האלה בספר אחד. "אני חושבת על הנערה שהייתי ועל נערות לסב...

45.
בשתי הדרכים הוא רומן פיוטי, העוסק בגבול שבין החיים והמוות, באירועי חייהם הרגילים של בני אדם הנקלעים למערבולת ההיסטוריה, בריבוי הפנים של הכול. עלילת הספר מתרחשת בפראג, בבית דירות אחד, בדירה אחת בקומה החמישית, ובבית הקברות אולשאני השוכן מעבר לכביש. כאן וגם שם דרים החיים והמתים בכפיפה אחת, וכל הנשמות כרוכות זו בזו. לא רק בני האדם מ...

46.
47.
ברוכים הבאים לדרום קליפורניה שטופת השמש של שנות השישים. ג'ורג' מתגורר בפרוור קליפורני טיפוסי. הוא מרצה לספרות אנגלית, הומו בגיל העמידה, המסתגל לחיים בגפו אחרי מותו הפתאומי והטראגי של בן זוגו ג׳ים, שהשאיר אותו שבור לב. גבר יחיד מתאר יממה אחת בשגרת חייו של ג׳ורג׳ - הוא נחוש בדעתו לדבוק באורחות חייו הקודמים. הוא רוצה לחוות, לאהוב ולה...

48.
"האדם צריך ללכת ממקום אחד למקום אחר, אחרת הכול הופך לעיסה דביקה של רחוב אחד וחלון אחד ושפה אחת ודברים אחדים. אם אתה לא לוקח מטוס מההרים הגבוהים לחוף או מהחוף להרים הגבוהים אז איזה עניין בדיוק אמור לצוץ, מהיכן תתנפל עליך חדוות החיים?" לך הוא מסע בין ירושלים לתל אביב של בחור צעיר, דניאל, בעל חיבה לסמים קלים, להומור ולחופש. הוא נע בין כ...

49.
״איך יכול להיות שאני עדיין חיה? איך אפשר להישאר נורמלי, אחרי כל זה? בעולם הזה, בין בני אדם, שלעולם אינם משתנים? הרי בכלל לא משנה אם אביך יושב כאן או אתה או הבן שלך או הנכד שלך. אנשים נשארים אותו הדבר. אין תקווה. אין תקווה לא בך, ולא בי וגם לא בילדים שלנו. אם אפשוט את העור מכולכם, אחד אחד, מכל מי שיושב פה ועומד פה, אמצא את אותו הדבר. אין ביני...

50.
"אמרתי אני ולא פתחו. אמרתי אני ולא נפתחו שערי שמיים" – כך נפתח אף אחד לא בא, לא בדרך, לא יבוא, ספרו החדש של עודד כרמלי. בעודו תקוע על שרטון כדור הארץ, כרמלי בא חשבון עם הכוכבים שרימו ועם האנשים שלא באו להציל, בטקסט שנע בין פתק חטוף וקודח לבין מסה פילוסופית, בין פרץ טורט לבין תפילה אוניברסלית. זהו סיפור חניכה שלילי, של מי שלא רוצה להפוך...

51.
״בין העצים בקרחת היער ראה ארנבת יושבת על אחוריה ומביטה בו. הוא נזכר באגדה שקרא, על ארנבת שהיתה למעשה מכשפה זקנה. הוא אהב סיפורי אגדות, אף כי הסתיר מבָּנים אחרים את חיבתו, כי הם היו רואים בה הוכחה נוספת למוזרותו. אבל כאן, לבדו, לא היה לו צורך להסתיר את אהבותיו ואת שנאותיו, מחשבותיו גלשו אל עולם קסום, ושוב היה מאושר לרגע.״ קובץ הסיפורי...

52.
פרסי וולינגפורד, הגמל והרוזן אומגה – שלושה סיפורים משובבי נפש – תערובת של גחמות עתירות דמיון וסאטירה. בהומור אפל וחד כתער, לורד ברנרס מגיש לנו אוסף של דמויות בלתי נשכחות – מלאכת מחשבת של אירוניה ואבסורד. פרסי וולינגפורד – ברנרס מנתח באזמל חד את החרדה הגברית האופפת את דמותו של פרסי וולינגפורד, צעיר מושלם עד להכעיס עם קריירה מטא...

53.
כמה אירוני שתפקיד השוטה בהמלך ליר עשוי להיות התפקיד האחרון שגילמתי בחיי, ושהשורה האחרונה שאמרתי על במה תהיה השורה – שורה הולמת באופן מוזר – שבה שייקספיר משלח את השוטה אל מותו בשרירותיות שכזו: וְאָנֹכִי אֶשְׁכַּב לִישֹׁן בַּצָּהֳרַיִם. ב־24 ביוני 1940 נפרד השחקן והמשורר סטיבן האגרד מאשתו ומשני בניהם הקטנים שהפליגו לאמריקה. ב־27 ב...

54.
הליווי הוא מסמך ספרותי מרתק המתאר את מערכת היחסים הנוצרת בין אדם הגוסס ממחלה סופנית לבין הקרובים אליו – החרדה האיומה מפני המוות של החולה עצמו ושל הסובבים אותו, היכן שאדם חולה הופך לגוף ותו לא - על אובדן הפרטיות והעלבון. הליווי הוא עדותו הרגישה של רנה דה סקאטי לצידו של סופר וחבר קרוב שמת מאיידס, זמן קצר לפני הכנסת התרופות החדשות ש...

55.
גבר צעיר מגיע לפריז בראשית המאה העשרים, ומתגורר בחדר צנוע בפנסיון. הוא בודד, מיוסר ומבולבל, כשלפתע הוא שומע קולות מהוסים. עד מהרה הוא מגלה חור בקיר חדרו המאפשר לו הצצה אל החדר הסמוך. כאן מתחיל מסעו של הצעיר ברחבי הנפש האנושית, שעל גווניה הוא מתחקה בצפייתו האסורה בדיירים המתחלפים בחדר הסמוך: זוגות-זוגות, צעירים וזקנים, בראשית חייהם ...

56.
"רוב הזמן, תודה לאל, אנחנו סובלים בטמטום ובלי דעת, כמו חיות" ארבעה דיוקנאות, ארבעה מיקומים, ארבעה מסַפרים המזוהים כולם בשם "כריסטופר אישרווד". אלה הרשמים שאותם מתאר אותו תייר רוחני המחפש צורת חיים חדשה, כמו גם מקום מגורים חדש בימים שבהם אירופה, ובהמשך העולם כולו, נעים במסלול שאין ממנו חזרה - אל המלחמה. מי ממורי הדרך שהוא פוגש יוכל לה...

57.
בסתיו 1946 נשלח סטיג דאגרמן על ידי העיתון השוודי "אקספרסן" לדווח על החיים בגרמניה בימים שאחרי נפילת הרייך השלישי, שהיתה לעיי חורבות בתום המלחמה. המאמרים קובצו ב"סתיו גרמני", שראה אור לראשונה בשוודיה ב-1947. בעוד שמרבית העיתונאים ממדינות בעלות הברית ועיתונאים זרים אחרים טוו את כתיבתם סביב האמונה המקובלת שהגרמנים ראויים לגורלם, דאגרמן...

58.
אוסיפ מנדלשטם, מן המשוררים כותבי־הרוסית החשובים במאה העשרים, ואחד המשוררים הגדולים בעת המודרנית. דמותו ושיריו מציגים לקורא דיוקן נאמן ויחודי של ההיסטוריה הרוסית בשלושת העשורים הראשונים של המאה העשרים – סבוכה, אכזרית וטרגית. וכל זה לעולם יתחיל ולא יחדל – מציע פענוח חדש ורענן לשיריו החידתיים. הפואטיקה של מנדלשטם כרוכה לבלי התר...

59.
הכּפפה של יד שמאל, שנלבשה על היד הלא-נכונה, היא סמל לפרידה כואבת של זוג אוהבים. אך עם השנים היא הפכה גם לפרט קטן המעיד על עידן שלם בשירה העולמית: תור הכסף הרוסי, על יופיו המבהיק למרחקים. אנה אחמטובה ומרינה צווטאייבה, שתי המשוררות הגדולות של תור הכסף, הצליחו לפרוץ את השורות הצפופות של עולם השירה הגברי, והציגו, כל אחת בדרכה, יצירה גד...

60.
"אהבו אותי," כך מבקשים החיים וכך מבקשים המתים, "אנא מכם, אנשים טובים, אהבו מאוד!" מוטי קליינשטיר נקבר בחופזה, סנטימטרים ספורים מתחת לפני השטח – כך מתחיל רומן פיקרסקי, סוחף, עתיר תהפוכות ועתיר קולות שנפרדים ונפגשים ללא הרף. בקליניקה לקוֹלוֹלוגיה מוטי והילה מדריכים נשים אל מישור השקט הפנימי שיאפשר להן להשיג שליטה על גופן ומיניות מ...



©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ