|
אנג'ל
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
פרק אחד, סוף סוף, נא לא להגיב לפני שתראו את הדוגמא של סירו-
לכל הכושפים למיניהם, שימו לב!
זה יום ראשון ללימודים, שמחה וששון, התלמידים מתקבצים בכיתה אחת, באמפי שיש בבית הספר, בסגנון איצטדיון.
והנה אנו פותחים את הלימודים, עם קרבות מעניינים ומרתקים של המורים היקרים שלנו.
אנו רוצים לדעת מה כל כושף וכושף חושב על שנת הלימודים החדשה, שבה יש פעילות משותפת בין כושפי ארבעת היסודות, לבין כושפי המאגיה האפלה.
לידיעתכם בלבד, אלו שבחרו להיות כושפים אפלים, הם תלמידים חדשים, לא משנה באיזה גיל הם.
שני דברים שחשוב לדעת:
- הזירה נמצאת בתוך מקום פתוח בסגנון אמפי יווני, מושבי אבן יוצאים ממנו בצורה קעורה.
- רק המורים הם הנלחמים בימים הראשונים, התלמידים יושבים ורואים, לא לדאוג, בימים הבאים אתם תתחילו להילחם (רק שתינתן לכך הוראה מדויקת מאחת ממנהלות המשחק) מתישהו.
בהצלחה!
|
SEIRO
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
זה היום הראשון של שנת לימודים חדשה. כל אחד אחר היה מתרגש עד דמעות אבל לא אני.
קמתי בבוקר מתארגן ומתהלך באדישות אל המטבח בזמן שהאומנת שלי הכינה את ארוחת הבוקר צנימים עם גבינה. "מתרגש דומאל" שאלה עיינה נצצו.
"לא ממש, זאת השנה השנייה שלי בתור מורה אז החששות נעלמו." לעסתי מביט בה ומחשבה עלתה בראשי " אומנת, מה דעתך על ההחלטה של מנהל 'מבצר האור' לתת גם לכושפי ליילה להצטרף?"
היא הביטה בי בשקט לכמה רגעים כמו חוששת להביע את דעתה "ובכן, לדעתי זה צעד מסוכן שעלול לעשות לו בעיות אבל יכול להיות שיתרום ליחסים בינינו"
הנהנתי מסיים את הקפה שלי וקם מהשולחן.
למרות שגדלתי בבית של כושפי מים נולדתי עם כוח של כשפות לילה 'מבורך' חלק קראו לזה.
האומנת שלי לא ממש חיבבה כושפי לילה אבל נמנעה מלהגיד את דעתה כי אהבה אותי.
נפרדתי ממנה לשלום לוקח את התיק שלי ובתוכו הגלימה הכסופה שלי אותה הייתי צריך ללבוש בתוקף תפקידי. חיבבתי את עניין הגלימות, לכל יסוד גלימה בצבע שלו אותה לבשו גם התלמידים וגם המורים רק עם כמה הבדלים. יצאתי בדרכי אל מצבר האור עוצר את אחת הכרכרות ונושם לרווחה מסיבה לא ידועה התחלתי להלחץ אולי כי זאת השנה הראשונה בו ילמדו כושפי לילה וכושפי ארבעת היסודות יחד.
|
|
|
SEIRO
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
אחרי נסיעה של חצי שעה הגעתי אל קצה העיר והמקום בו מתחיל הגשר אל 'מבצר האור' . בגלל שהגשר היה צר הייתי צריך להמשיך ברגל. אחרי עוד מעט הלכיה התגלו אלי קירותיו הענקיים של בית הספר החמות היו פתוחות לרווחה מקבלים את התלמידים והמורים שחזרו לעוד שנה.
|
|
אקו
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
העניין הזה של שילוב כשפי היסודות וכשפי הלילה זה אידיוטי. אין לי שום חשק בכלל להסתכל על הדחויים האלה, למה הרשו בכלל לנחותים כמוהם ללמוד בבית-ספר של כשפי היסודות.
"תני להם הזדמנות!" אמרה אימא שלי. "אולי תראי שהם לא כל כך נוראיים כמו שאת חושבת"
אני עוד אתן להם הזדמנות. הזדמנות לברוח מהמקום הזה לפני שאני מחסלת את כשפי הלילה האלו אחד אחד.
בית ספר מטומטם... מנהל מטומטם... כשפים מטומטמים...
אני כבר הגעתי לבית הספר. ראשונה.
איזו הפתעה... אני תמיד מגיעה ראשונה...
|
|
|
אנג'ל
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
הגיעה שנה חדשה, השנה השלישית שאני מלמדת כבר.
נשמתי עמוק, כמו תמיד.
לימדתי עד עכשיו רק את כשפי האדמה, עכשיו אתחיל ללמד כשפי לילה גם כן, הייתי שמחה.
התחלתי להתארגן, שטפתי את פני הרכות והתלבשתי.
הגלימה שלי, הגלימה הסגלגלה שהתאימה רק לכושפי אדמה הייתה מגולגלת בתוך החבילה שלה, הכנסתי אותה לתיק שלי.
על הגלימה הכסופה היה את סימן הכוכב המיסטי, זה סימן שיש לכך שאתה לא בורכת רק בכוח ארבעת היסודות.
"אני יוצאת!" קראתי אל המשרתת הנאמנה שלי ויצאתי מחוץ למפתן הדלת.
|
|
מגדת העתידות
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
(לא הבנתי... מישהו יכול להסביר לי!)
|
|
|
אנג'ל
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
(מה את צריכה שיסבירו לך?
זה היום הראשון ללמודים, אנחנו רוצים לשמוע מה דעתה של הדמות שלך על תחילת השנה החדשה עם כושפי הלילה.
התלמידים לא נלחמים בימים הראשונים, הם צופים במורים נלחמים)
|
|
|
מגדת העתידות
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
(אני לא מבינה כלום לגבי המאגיה האפלה וכל זה)
|
|
הצבעוני האדום
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
'מבצר האור', רק השם עושה לי בחילה. מה כל כך טוב באור? כלום!
כל הכיף קורה בלילה...
עכשיו אני צריכה ללמוד עם יפי הנפש האלה. אני בעלת מאגיה אפלה, ואני גאה בזה.
זה הרבה יותר טוב מארבעת היסודות, הכוח שלהם כל כך מוגבל....
אני ממש לא רוצה ללמוד איתם. ואני ממש לא מתכוונת 'להשתלב'. נו, באמת אמא, חשבתי שאת מכירה אותי יותר טוב מזה! על מה חשבת כשרשמת אותי לשם?
אבל במקום להגיד לה את זה אני מתעלמת ממנה ואוכלת את האוכל שלי בשתיקה זועמת.
|
|
|
אנג'ל
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
(מייטי, לגבי המאגיה האפלה, כתוב לך למטה הסבר)
ישיבה מוקדמת של המורים לפני תחילת הלימודים, מוכר לי.
אני שונאת אותה, המנהל החופר שלנו מסביר שוב ושוב ומפרט על דברים ידועים.
אוף! אני כל כך שונאת את זה.
אבל זה חייב להיעשות.
לצערי.
|
|
|
SEIRO
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
והנה כמו כל שנה ישיבת צוות שבסופה יגשו כל המורים והתלמידים אל האצטדיון בשביל הפגנת
הכוחות השנתית של המורים. רק שהפעם הפתעה , גם המורים הצעירים
משתתפים ולא רק זה אלה שאני והשאר פותחים את הקרבות.
|
|
|
אנג'ל
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
ישיבה מטומטמת.
אבל דבר טוב יצא, השנה אני סוף סוף יכולה להתמודד בהפגנת הכוחות של המורים, מעולה.
ואני בין הראשונים, איזה כיף, אני אוכל להראות סוף סוף לתלמידים שאסור להם לזלזל בכוחות של כשפי האדמה.
|
|
|
מגדת העתידות
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
(עדיין לא הבנתי אבל אני אנסה לזרום...)
הנה אני עומדת מול בית הספר, שנאתי אותו על ההתחלה.
כל כך גדול, מפואר, כל כך מכובד... כל כך לא מתאים לי.
רציתי שהאדמה תבלע אותי.
נאנחתי והתחלתי ללכת. אני לא מאמינה שאני צריכה ללמוד כאן... *כאן*. יחד עם כל כשפי היסודות המפגרים האלה, שאני אחת מהם. אבל אני גם מהמאגיה האפלה... מעניין אם יש עוד כמוני כאן.
|
|
אורומיס
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
איהה אני לא סובל את הבוקר הזה כבר 10 שנים שאני ישן עד הצוהוריים אבל היום אמא שלי מצאה לנכון לשלוח אותי לבית הספר מבצר האור למה קיבלתי את המטט המישפחתי ומה שמוצר זה שהמשפחה שלי תמיד למדה בבית רק אני נדפקתי אמא שלי תמיד אומרת לי "הכוח שלך חזק יותר משל כל המשפחה" כשאני שאול למה וכל זה קרה בגלל יום מחורבן אחד שהתאזבנתי שלא הצלחתי לצוד את איל הצפון שהיה אמור להיות לארוחה המשפחתית וכולם צעקו עלי בגלל זה יצאתי החוצה בשביל להרגע מכל הצעקות בבית ואז צעקתי בשביל להרגע מה שמבאס היה שבהית שלנו מוקף כולו יער ל רחק קילומטר ובטעעות השתחרר ממני גל אש ענק ושרף על מה שהיה בדרך כלל הבית שלי בגלל זה אמי שולחת אותי לביתצפר מטומטם
|
|
נטע
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
(יש יש פרק!)
ארזתי את החפצים, והלכתי לב"ס, זו שנה 2 שלי שם זה ב"ס בסדר, אבל אבא רוצה להלך לשם.
ראיתי נערה עם שיער גלי שטני, עיניים חומות- דבש והיא נמוכה יחסית לגילה, שאלתי אותה מה שמה והיא ענתה שנארין.
|
|
|
אקו
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
אני שונאת להגיע ראשונה. אני אף פעם לא יודעת מה לעשות ולאן ללכת, למרות שאני כבר למדתי פה בשנה שעברה.
בדרך כלל אני פשוט תלויה באחרים, רואה מה הם עושים או לאן הם הולכים ועושה כמוהם, אף פעם לא עושה משהו על דעת עצמי. תמיד צריך להיות מישהו שיעשה זאת לפניי.
מסיבה זו, פשוט נשארתי לעמוד ליד השאר, בפינה, כך שלא יראו אותי, ולחכות לראות מה יעשו הבאים שיבואו.
תמיד היה לוקח קצת זמן עד שמישהו בא, מסיבה זו תמיד הבאתי משהו להתעסק בו בזמן שאני מחכה.
הוצאתי ספר מהתיק שלי והתחלתי לקרוא בו.
|
|
|
אקו
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
ליד השער*
|
|
|
אורומיס
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
לקחתי את הנשקים שלי ארזתי אוכל בתיק וכל השאר ויצאתי לדרך. כשהגתי לשם עדיין אף אחד לא הגיע ראתי כמה ילדים בשאר יותר נכון ילדה דחזיקה ספר ביד וקרא נראה שהיא שם הרבה זמן חשבתי על לגשת עליה אבל אני בישן אז ניכנסתי ליער והתחלתי לצוד
|
|
|
אקו
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
למה אנשים הם כל כך איטיים! שיגיע כבר מישהו שבאמת יעשה משהו... לא סתם ילך... ואולי הם לא איטיים. אולי אני פשוט יותר מידי מהירה...
עוד מעט אני גומרת את הספר, ולא יהיה לי מה לעשות... איזה יופי...
שמישהו יבוא כבר! שמישהו יעשה כבר משהו!
|
|
|
הצבעוני האדום
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
עמדתי מול השער, לבן מדי, מכובד מדי, מפואר מדי.
בבית הילדים האחרים קראו לי מכשפה, אני אוהבת לחיות למוניטין הזה.
חייכתי חיוך מרושע, זו הולכת להיות שנה של סבל, והסבל לא הולך להיות שלי.
צעדתי פנימה.
|
|
ליילק
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
תלמיד חדש. לתלמידים חדשים מהסוג שלי, אסור להגיע ראשונים, או בין הראשונים. צריך לדפוק איחור.
'מבצר האור', פחחח, איזה שם. פלצני. אפילו לא מצחיק. סטיבן המעצבן החליט שאני צריך ללמוד בבית הספר הזה. לפעמים אני חושב שאפילו אם היו לנו הורים, הם היו יותר טובים ממנו בכל מה שנוגע לקטע החינוכי.
אף אחד לא אוהב את אלו שיש להם גם מאגיה אפלה, וגם ארבע היסודות. איזה טמטום, ממש זכייה. אף פעם לא אוהבים אותם בבית הספר "הרגילים" של "ארבעת היסודות" עם האגו בשמיים. ממש נסיכים. איזה טמטום.
סטיבן ממש התלהב כשהוא גילה על בית הספר הזה. אנחנו נודדים תמיד, בגלל העבר שלנו, אז כשהוא שמע עליו מיד עברנו. הוא חשב שכאן יהיה לי סיכוי.
הוא רוצה שאני אתחיל מחדש. התחלה חדשה. חיים חדשים. שיהיה לי טוב.
בטח.
אפילו בחלומות שלי לא טוב לי.
רק סיוטים.
בכל לילה.
מאז היום ההוא.
היום שהם הלכו בו.
התלמידים מתחילים לזרום פנימה... אני הולך הצידה, מקיף את הבניין שבאמת נראה כמו מבצר - אבל לא מבצר של אור - ומתמקם עם הגב לקיר. אוף, איזה טמטום.
אם יהיה לי מזל, החבורה של הבחורים הרעים, שיש בכל בית ספר, תגיע לכאן, ואז אני אכיר סוף סוף את החבר'ה שלי במקום הזה. אני אמצא את המקום שלי, כמו שאני מוצא בכל פעם, עד שנעבור גם מכאן.
|
|
|
אורומיס
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
אחרי 5 דקות מצתי איל צפון וירתי בו חץ שבגע בו בלב אבל הוא לא מת מיד אלא ברח לא רציתי לעקוב אחרב אז יצאתי מהיער לכיוון בית ספר הילדה עדיין אמדה שם לבד הלחתי עליהה ואמרתי" שלום קוראים לי אלכסנדר"
|
|
|
הצבעוני האדום
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
כשנכנסתי לתוך בית הספר כמה ילדות שלחו אלי מבטים מוזרים. ספק מפוחדים ספק נגעלים. יופי, שיפחדו.
|
|
עמיתוש!!! XD
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
"אימא נו בואי נצא כבר,אני אאחר ליום הראשון ללימודים" קראתי במעלה המדרגות "אני באה,אני באה" אימי ענתה לי ובאה,נכנסנו לאוטו והתחלנו לנסוע,בדרך לבי"הס היו שדות ירוקים,ושמיים בהירים ללא עננים,זה היה יפייפה.
אימא עצרה אחרי שהגענו לאיזה גשר ואמרה "מפה תמשיכי לבד טוב?"
"בסדר אימא" עניתי לה וחיבקתי אותה "אני אהיה בסדר אל תדאגי לי" אמרתי לה כשראיתי את הדאגה בענייה,לבשתי את הגלימה התכולה שלי ויצאתי לדרך.
אחרי שהגעתי אמרתי לעצמי שיהיה בסדר,כי אני לא היחידה שזאת השנה הראשונה שלה פה...
|
|
|
אקו
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
"שלום, קוראים לי אלכסנדר" שמעתי קול, הרמתי את מבטי, וראיתי נער, בערך בן ארבע עשרה, עומד מולי.
"היי," אמרתי, מופתעת שהוא בכלל מדבר איתי. בדרך כלל מתעלמים ממני "אני סאני." הושטתי את ידי, ולחצנו ידיים.
"אז... גם אתה לומד פה..." אמרתי את הברור מאליו. על מה כבר יכולנו לדבר?
|
|
|
הצבעוני האדום
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
(באיזה תקופה אנחנו? יש מכוניות?)
|
|
|
אקו
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
(גם אני חשבתי על זה... יש אייפונים? אם פי? משהו?)
|
|
|
אורומיס
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
הילדה נראתה מופטעת ואמרה"קוראים לי סאני" והושיתעה לי יד ללחיצה לחצתי את ידה ואז היא שעלה את המובן מעליו אם אני לומד כאן את האמת לא הרגשתי נח עם זה אף פעם לא היה לי חבר כולם חושבים שאני מוצר בגלל הדבר שקרא בגן בילדים
עניתי לה "כן אני לומד פו מה הכוח שלך"
|
|
|
אקו
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
"אה... אש. הכוח שלי זה אש." עניתי, חושבת שאולי אם יש לו אותו כוח, יהיה לנו אולי על מה לדבר
"ושלך?" שאלתי
|
|
|
אורומיס
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
"גם אש"התבישתי מאוד
|
|
|
אקו
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
"באמת?" שאלתי, המשאלה שלי התגשמה! למרות שלא נראה שזה כל כך עוזר לשיחה "מגניב." אמרתי בשקט
"אולי כדאי ש... אה.. ניכנס, אני חושבת שהקרב עוד מעט יתחיל." אמרתי, מפנטזת על מה יהיה שם השנה
"קרב?" שאל, מופתע, כנראה חדש... מעניין איך הוא יגיב כשיראה את המורים נלחמים... זה בטח יהיה מצחיק.
"אתב עוד תראה למה אני מתכוונת." אמרתי, ונכנסנו דרך השער לבית הספר. ועכשיו מבחינתי, רשמית, התחילה שנת הלימודים.
|
|
|
אורומיס
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
ילדה שמצאה לי להיכנס אתה לבית הספר בפומבי אני מקווה שאין כאן אף אחד שמכיר אותי אחרת אני מת כולם יפחדו ממני ויצחקו אלי ואולי המנהל יאיף אותי מבית הספר עניתי לה "סבבה" והתחלנו ללכת " מה הקבנה קרב" היא ענתה לי "את ה קזה חסר סבלנות""זה אני"עניתי וחשבתי אני דפוק מזה התשובה בזאת
|
|
|
הצבעוני האדום
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
ראיתי שכל התלמידים התחילו ללכת לכיוון אחד. התעלמתי. נשארתי ישובה במקום. אם יעיפו אותי מכאן, אני רק אשמח.
|
|
|
אקו
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
"זה אני." הוא אמר, ומסיבה כלשהי שלא הייתה ברורה לי, חייכתי חיוך קטן.
הובלתי אותו לעבר האמפי ששם יהיה הקרב, והתיישבנו שם עם עוד כמה ילדים שלא יהיה להם מה לעשות, אז הם מחכים לקרב בלי לעשות כלום. גם אני נראית כאילו זו הסיבה שאני יושבת פה כשהקרב בין המורים לא מתחיל עכשיו, אבל אני רק באתי לראות את ההבעה על פניו של אלכסנדר... ואולי גם להרוויח ידיד חדש.
|
|
|
אורומיס
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
סאני הסתקלה עלי מוזר כשהגנו לאמפי תאתרון אבל לא אמרתי כלום מתוך המחשבה שאולי תהייה לי ידידדה כל סוף אבל כיביתי שהסוד המחורבן לא יגיע גם לכאן לעולם לא היה לי חבר שהקרתי יותר מ3 ימים כיביתי שזה ישתנה
|
|
|
אקו
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
ישבנו באמפי בשקט עוד כמה דקות, ואז שמעתי קול חזק שאומר: "תלמידיי ותלמידותיי, נא להתכנס באמפי כדי לחזות בקרב השנתי!" זה היה קולו של המנהל
המורים התחילו להתכנס בזירה, והתלמידים התחילו לשבת במקומות.
הבחנתי במורה שלי לכשפות- ארינה- עומדת יחד עם שאר המורים בזירה, חייכתי ונופפתי לה.
עוד כמה דקות- והקרב, מתחיל.
|
|
|
אורומיס
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
את האמת חיבבתי את סאני אבל פתאום היתי חייב לצאת מין תחושה כזאת שעומד לקרות משהו נוראה המנהל אמר שעוד מאת מתחיל הקרב אמרתי לסאני"סאני אני חייב לצאת דחוף" לא הבנתי למה אבל היתי חיב
|
|
|
אקו
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
"מה? לאן? למה?" שאלתי מהר, כבר הוא הולך...?
עכשיו אני שוב אראה כמו הילדה המטומטמת בלי החברים... טוב, כאילו זה שונה משנה שעברה...
|
|
|
אורומיס
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
רצף השאלות הי מפחיד אבל לא יחלתי להתנגד לזה כל פעם שהתנגדתי לזה קרא משהו לא טוב ומסוכן רצתי החוצה בתקבה שהיא לא תאקוב אחרי
|
|
|
אקו
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
הוא רץ משם ולא ענה לי. יש רק שתי אופציות למה.
או שהוא חושב אני מוזרה ולא רוצה להיות לידי
או שהוא שונא אותי
אף אחת מהן לא נשמעת כל כך טוב...
לפני שהבנתי מה אני עושה, קמתי, והלכתי אחריו. מצפה להסבר.
|
|
|
אורומיס
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
אני יודע שהיא שונאת אותי על בטוח רצתי ליער עם הנשקים על הגב ועם התיק דילגתי פשוטו כמשמאותו מעל עץ עבה האורך 3 מטרים שלפתי את הקשת וירתי חץ לאופק פתאופ שמתי שאגה ממרחק לא רחוק שמתקרבת לקיבוני
|
|
|
אקו
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
לאן הוא הולך לעזאזל?! למה הוא נכנס ליער!? הוא לא נורמלי הילד הזה!
אבל בכל זאת רצתי אחריו. הוא לא ראה אותי, אני חושבת... אבל אני ראיתי אותו קופץ קפיצה ממש מרשימה מעל עץ. איך הוא עשה את זה? אני בחיים לא הייתי מצליחה, יותר נכון הייתי נופלת בצורה מביכה על הראש שלי, וכנראה מתה.
בחלק הזה התעכבתי, כי הייתי צריכה לטפס על העץ הזה שנפל וחסם את הדרך.
כשהגעתי לחלקו העליון שלו, שמעתי שאגה, ומרוב בהלה, נפלתי קדימה בצרחה אדירה.
|
|
|
אורומיס
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
השעגה היתה מוכרת לי ניתקלתי בה כשהיתי במסע ציד הברים הצפוניים בגיל 13 ממש לפני שנה זה היה שעגה של דוב גריזלי ענק הוצתי חץ וכיונתי על המקום ממנו הגיע השעגע הדוב זז פצאום מהסיחם ובמהירות אדירה קפץ עלי הוא סרט את ידי ובגלל זה הפלתי את הקשת לקחתי את החרב והתחלתי לחקות למכה הבאה
|
|
|
אקו
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
הייתי מעורפלת ובקושי הצלחתי לראות משהו.
אבל ראיתי משהו גדול ושעיר במרחק כמה מטרים ממני, וזה ממש לא היה אלכסנדר...
עוד שאגה, קול חבטה... לרגע אחד הצלחתי לראות את אלכסנדר מאחורי הדוב הענקי.
היו שריטות עמוקות על ידיו. לא ידעתי למה הוא לא נלחם חזרה, יש לו כלי נשק, לכל אחד יש!
אבל לא היו לי זמן לתהיות, וכאב לי גם ככה מהנפילה, אבל לקחתי את הפיגיון שלי מתוך כיס מוסתר בחולצתי, והעפתי אותה לעברם, לא בטוחה אם בכלל אפגע... לא בטוחה שדווקא לא אפגע באלכסנדר... הייתי צריכה לחשוב כל זה לפני שעשיתי את זה...
|
|
|
אורומיס
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
אני שומע כל נפילה ורואה את סאני היא זרקה פיגיון לכיוננו הדוה שהסכין פגע בו חתף שוק ריגעי לקחתי מהר את הכידון וזרכתי אותו על הטוב בכידון פגע לו בבטן לקחתי את החרב שתקתי באדמה שלפתי סכין מהכיס וקפצתי על הדוב תקעתי את הסכין בראש של הדוב אבל הוא רק שעג ותקע בי את צפורנב וזרק אותי על עץ
|
|
|
אקו
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
הקרב לא מתקדם טוב... הדוב העיף אותו לעץ... אאוץ'...
בקושי מסוים התיישבתי, ורק אז שמתי לב לקשת שהייתה על האדמה, ומספר חיצים, לא רבים, לידה.
לא חשבתי יותר מידי, ומיד נטלתי אותה בידי, לקחתי חץ אחד, וכיוונתי לעבר הדוב, שהתקדם לעבר אלכסנדר.
החץ פגע בו ברגליים. שיט! זה רק גרם לו להתרגז עוד יותר, ולשאוג חזק יותר.
עוד חץ ועוד חץ, שלחתי את כולם לעברו. חלקם פגעו בבטנו, חלקם שרגליו. המשכתי כך עד שנגמרו החיצים, ברגע זה השתמשתי בענפים מקלות ואבנים.
טוב, המטרה שלי הושלמה. הוא התרחק מאלכסנדר.
רק שעכשיו הוא מתקדם לעברי.
|
|
|
אורומיס
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
סאני הרחיקה אותו ממני אבל הוא התקדם עכשיו לעברה לקחתי סכין ומרוב לחץ שעוד פעם אנשים יפגעו בגללי צעקתי והצתתי את הסכין זרקתי אותו בכל הכוח שנשאר לי הסכין פגע לדוב בראש ואני נפלתי מהעץ
|
|
|
אקו
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
הדוב שאג מכאב ונפל על האדמה. משהו פגע בו... לא הצלחתי בדיוק לראות מה, אבל מה שידעתי, שהדוב גוסס, ושתוך כמה זמן ימות.
נאנחתי בהקלה ונשענתי על גזע העץ.
אני בסדר. אלכסנדר בסדר. הדוב לא בסדר... הכל הסתדר.
אלכסנדר נפל מהעץ, אבל לא נראה שנפגע, או לפחות לא מראה זאת.
"זה," הוא מלמל "היה מסוכן."
"וזה רגע מצוין להגיד לי למה רצת לפה." אמרתי והסתכלתי עליו במבט מאשים.
|
|
|
אנג'ל
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
(אין אייפונים ובטח שאין מכוניות!)
שלחו אותי לוודא שאף תלמיד לא מחמיץ, אחרי ספירה כוללת הבינו שארבעה תלמידים נעלמו, מצוין.
התחלתי ללכת כמה שיותר רחוק כדי לכסות כמה שיותר שטח, גלשתי על האדמה והקשפתי לכל צליל, יצרתי גל מהאדמה וגלשן מאדמה.
הייתי חייבת למצוא אותם.
לפתע נשמעו שאגות.
ואז הן הפסיקו.
התלמידים כבר הספיקו להסתבך בצרות, נהדר.
הם בטח יתבעתו כשיראו את הגלימה שלי.
|
|
|
אורומיס
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
המבט הזה הזקיר לי את כל המבטים של האנשים שידעו וראו את הסוד שלי מאשים עם שנאה עניתי לה "יש לי סיבה מישלי למה עכבת אחרי לכן" בזמן הזה שלפתי את החצים הסכין והכידון מהדוב ונתתי את הפגיון של סאני לסאני אמרתי להצמי שאני חייב לברוח התחלתי לרוץ לכיוון של הביתצפר דילגתי על העץ ברוחב 3 המטרים והתכוננתי לברוח
|
|
|
אקו
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
שוב הוא משאיר אותי לבד!
טוב, משימת הטיפוס מתחילה. שוב.
לקח לי כמה דקות עד שהגעתי לצד השני, וכשהגעתי לשם, ראיתי את ארינה.
אוי, אני בצרות...
|
|
|
אורומיס
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
שיט מסכנה סאני הסתכלתי מהעצים כשראיתי שמישהו תפס אותה שלפתי חץ וירתי על האדם הזה ירית הזרה ליד הרגל וצעקתי"עזוב אותה"
|
|
|
אנג'ל
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
הטיפשים האלו, יורים עלי חצים.
שברתי את החץ לשתיים במהירות, זה היה קל.
מאוד.
"הי! תירגע!" אמרתי בקול פוקד וכועס, כנראה שלא היה לו מושג מי אני.
"אני ארינה, אחת המורות."
הוא התחיל להתפקע מצחוק. "מורות... צעירות... את רצינית?"
"מאוד."
|
|
|
אקו
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
"שניכם באים איתי." היא אמרה "למנהל. הוא כבר יחליט מה לעשות אתכם..."
עוד לא עבר יום אחד ואני כבר בצרות. איזה יופי.
התחלנו ללכת בדממה אחרי ארינה.
"אני מצטער" אמר לי אלכסנדר
"גם אני מצטערת" אמרתי לו, הוא נראה מבולבל "ששיקרתי לך. הכוח שלי זה לא אש. זה אדמה..." התביישתי להודות ששיקרתי
"מה? למה!?" שאל אלכסנדר
"כדי שיהיה לנו על מה לדבר, ולא סתם נשתוק..." אמרתי, חושבת שזה גם לא היה משנה אם הייתי אומרת את האמת, זה גם ככה לא קידם אותנו לשום מקום "סליחה." אמרתי שוב, מנסה לנחש איך הוא יגיב.
|
|
|
SEIRO
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
בסוף האספה בקש המנהל לדבר איתי ביחידות.
"אני יודע שהיום הוא יום עמוס מכל הבחינות וגם רגשי לא מעט אבל רציתי לוודא שלא יהיה טעויות"
"עם כל הכבוד אדוני, אני יודע מה אני עושה" עניתי במבט שקט וקריר. נכון, זאת הייתה השנה השנייה שלי כמורה אבל הכרתי את העבודה טוב מאוד."
"כן ועוד דבר, בגלל שיש רק לשני מורים בכל 'מבצר האור' את היכולת הכפולה הוחלט שתופיעו ראשונים ותלחמו זה נגד זה."
" אני נגש ארינה ?" זה היה מפתיע. ידעתי שיש לה את כוח כפול כמוני אבל בגלל שהייתה ותיקה ממני בשנה אני חושב שישי משעשע להוכיח שאני לא פחות טוב ממנה או יותר."
"יש איזו בעיה?" שאל ברצינות.
"לא אדוני,ההפך."
"אם כך, לך להתכונן אה ודומאל.. הייתי מעדיף שגם אתה וגם ארינה תמנעו מהלראות את כל הכוח שלכם על הזירה , אחרי הכל זאת רק הצגה ולא הייתי רוצה שמישהו יפגע."
זה היה ברור ודיי הבנתי אותו " זימונים?" שאלתי בנוקשות לא יכול לחכות לרגע בו אעלה על הזירה הזאת.
"כן. אבל אל תחרגו"
"בסדר, תודה" קדתי בראשי קלות " אדוני".
אבל בדיוק שהתכוונתי ללכת הבחנתי בארינה מתקרבת לעברנו עם שני תלמידים.
|
|
|
אורומיס
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
שאר הדרך עברה בשקט מאז רצף הסליחות של סאני המורה הזאת הובילה אותנו לאמפיטאתרון בדרך ניסיתי להשתררר ברבה בעמיים אותי לא יתפסו רציתי לחצור ליער אני לא רגיל להיות בסביביה של אנשים אחריםרציתי לחצור לסביבה הרגילה שלי היער וההרים והשממה ראיתי כבר את המנהל מדבר עם מישהו את האמת הרגשתי שהי לא רגילה הרגשתי וידעתי שאני חייב לברוח ניסיתי לחמם את הגוף שלי וזה הצליח המורה הזאת אמרה "מה קורה כאן למה אתה מתחמם""כי באלי תאזבי אותי" עניתי היא שחררה את ידי כי ראיתי שזה כאב לה ניסיתי לבאות לה ביד השניה ובמהירות להביא לה גם אגרוף בראש
|
|
|
SEIRO
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
(נמ.. אנחנו בשנות ה2000 אבל הקהילה שלהם מבודדת יחסית יש ספרים ומשחקים אבל אין מכוניות ואמפי. למקרה שלא קראתם הדמות שלי יצאה מבית בכרכרה. )
|
|
|
אורומיס
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
(יש יצוריים מיתולוגיים פו)
|
|
|
SEIRO
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
(כן יש)
|
|
|
אורומיס
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
(אהה זה טוב)
|
|
|
מגדת העתידות
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
הילדה המעצבנת הלכה איתי לאמפי, או יותר נכון הדביקה את עצמה אליי ולא הסכימה לזוז ממני.
בית ספר מטומטם.
מורים מטומטמים...
|
|
|
אקו
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
מה הוא עושה לעזאזל?! למה הוא עושה את זה?
בכל מקרה לא נדמה לי שהוא יצליח להשתחרר ממנה או מה שהוא לא מנסה לעשות. היא הרבה יותר חזקה ממנו.
היא חצי כשפית לילה... הוא לא יצליח.
אנחנו כבר איפשהו ליד האמפי, ואני יכולה כבר לראות את המנהל... מעניין איזה עונש הוא יטיל עלינו... זה בטח יהיה הרבה יותר גרוע ממה שאני חושבת אם הוא ימשיך לנסות להשתחרר.
תפסיק כבר!
|
|
|
אורומיס
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
היא עצרה לי את האגרוף בקלות אבל את הביתה לא הישתחררתי חשבתי התחלתי לרוץ ואז צצה חומה משום מקום ועצרה אותי
|
|
|
ליילק
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
כולם התחילו להכנס לאמפי. ככל הנראה, עם המזל הנאחס שלי, אף אחד לא יבוא אל מאחורי בית הספר.
החיים בזבל.
בעטתי באבן בעוצמה, משחרר יותר מדי כעס. היא עפה בטיסה ועברה את שער בית הספר, ואת החומה, וגם אולי שלושת מאות מטר אחר כך. מה שקורה כשאני עצבני. בטח יש שם מכתש עכשיו. או השד יודע מה.
סטיבן אומר שצריך לשלוט בכעס. קל לו לדבר. אין לו טמטום של כשפי לילה או מה שזה לא יהיה. סטיבן הוא ילד טוב. מעניין לסבתא את האוזן. אופס, היא גם מתה.
גררתי את עצמי בחוסר רצון מובהק אל תוך בית הספר. מורה, לפי הגלימה, שנראתה יותר צעירה ממני, הסתכלה עליי בכעס. החזרתי לה מבט חצוף וירקתי לרגליה.
לא התכוונתי להכנס לאמפי. ברור שלא. התחלתי ללכת לצד, למקום האידיאלי. אבל שם, בצד, ראיתי תלמידה אחת, יושבת בצד, עם פרצוף עקום ועצבני. מיד ידעתי שהיא אחת מהחבר'ה של הרעים. אבל לא היו לי עצבים לאף אחד עכשיו. עברתי לידה וסיננתי, מנסה בכל הכוח לעצבן אותה."כבר עושה צרות, מהיום הראשון ללימודים?"
לא חיכיתי שתענה. ידעתי שהצלחתי לעצבן אותה, וחייכתי חיוך מסופק ועקום. המשכתי הלאה, מתעלם מהמורה ההיא. גם כן היא, מה נראה לה, שהיא יכולה לחנך את אחד מאיתנו?
אני לא יודע אפילו עד לאן הרחקתי.
מצאתי את עצמי במקום שקט, וזה היה העיקר. הרגשתי שמישהו תוקע מבט חד בעורפי. אבל לא היה לי אכפת. הייתי עצבני מדי. אם הוא ינסה לגעת בי, אני נשבע שהוא לא יוכל לזוז אחר כך.
|
|
ליאו ואלדס
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
הרגשתי מנודה, הם איפלו לא מסתכלים עלי חוץ מהמבטים המגעילים והמרתיעים האלה. שאני לא אעז להתקרב אליהם.
הרגשתי עצוב, קראו לכולם להכנס לאמפי. נכנסתי אף אחד לא רצה לשבת לידי הלכתי לצד. ניסיתי לסלק את המחשבות העצובות, כדי שלא אגרום בטעות לפיצוץ של מאגיה אפלה, כמו בכל פעם שאני עצוב.
חשבתי על הכלב השחור החמוד שעקב אחרי לבית הספר וליקק את כף ידי. מעניין מה איתו עכשיו.
|
|
|
הצבעוני האדום
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
ישבתי בשקט עד שהאידיוט הזה הגיע.
"כבר כבר עושה צרות, מהיום הראשון ללימודים?" הוא סינן והתרחק משם. פחדן.
הוא הראשון ברשימת הסבל שלי.
|
|
|
אנג'ל
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
לא יאמן.
לילדים האלו אין שום כבוד לחזקים מהם.
יצרתי חומות עננקיות מסביב בית הספר ומשכתי את כל התלמידים הנעדרים אלי, בידיים ענקיות עשויות אדמה.
טוב, חוץ מאחת, סאני הייתה איתי, היא עמדה לצידי, תלמידה טובה, אני לא מבינה למה היא החליטה לברוח.
"עכשיו תקשיבו לי טוב מאוד," אמרתי בקול אדיש, אך תוקפני. "תעזו להפר את חוקי בית הספר, ואני מבטיחה שאתם תתחרטו על זה, אני לא מעוניינת לחשוף את מלוא הכוחות שלי בפני תלמידים לא ממושמעים, זה פרס, לא עונש." הידקתי את הידיים סביב שניים מהם, שני הבנים האלו ניסו להיאבק. "וזה כולל גם אותך סאני, עכשיו, לאמפי, ומייד, אני לא מעוניינת לשמוע תלונות או גחמות מצידכם!"
|
|
|
אורומיס
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
היא תפסה אותי בידיים ענקיות מאדמה והזהירה אותי מה עניתי לה"אני לא נכנס לשם היום וניסיתי להתיך את הידיים של המורה ללא הצלחה
|
|
|
אנג'ל
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
"אני לא יכולה להרוג אותו?" שאלתי את המנהל בטון מציאותי, הנער נבהל והפסיק להיאבק.
"את יודעת שזה לא חוקי."
"לצערי, אבל אם צריך, אני מוכנה להעביר את כולכם יסורים שבחיים לא תשכחו, תיזהרו ממני."
|
|
|
אורומיס
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
את האמת פחדתי שהיא תהרוג אותי אבל נעבקתי ונילחמתי עם הכל כשהיא הזהירה אותי עוד פעם בסוף היא שיחררה אותנו בכניסה לאמפי ניצלתי את זה ואברתי לה בין הרגליים קפצתי הכי גבוה שלי שזה בערך 5 מטרים והמשחתי עם הסכינים המורה צעקה עלי "ילד אתה יומרני לא תצליח לברוח" תיפסתי מהר מאוד ואברתי את החומה והמשחתי ליער
|
|
|
נטע
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
טוב, התלמידה הזו נחס... איפה אלה שהכרתי בבית הספר הזה?
ישבתי לי על הספסל.
|
|
|
אקו
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
אני לא מבינה אותו. למה הוא בורח? סך הכל מורה... ועוד מורה שגדולה ממנו בשנתיים בלבד...
אבל לא יכולתי ללכת אחריו, גם כי ייקח לי שעות לטפס על החומה, גם כי אין לי כוח יותר לגרום לעצמי ליפול שוב, וגם כי ארינה מסתכלת עליי.
הלכתי לעבר האמפי, מקווה שאולי אלכסנדר יבין שזה לא כל כך נורא לשבת שם, ויחזור.
|
|
|
הצבעוני האדום
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
היא באמת חושבת שאני אכנס לשם? מפגרת.
עמדתי מולה , שילבתי את ידי ונטעתי רגלי באדמה. נראה אותך.
|
|
|
אנג'ל
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
אידיוט... חייכתי.
כעבור רגע מחסום האנרגיה שהכנתי ליתר ביטחון שיגר אותו ישירות לתוך האמפי על הכיסא שלו וקשר אותו לשם בחגורת אנרגיה.
זה לא יעזור לו.
"סאני, אני לא מבינה אותך לפעמים, למה את בורחת?"
|
|
|
אורומיס
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
קיבינימט מה קרה הרגע לקחחתי סכין וניסיתי לחתוך את חגורת האנרגיה ללא הצלחה עד שעלה לי ראיון שברתי את הכיסא והתחלתי לברוח עוד פעם
|
|
|
אקו
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
(אורומיס, יש לי שאלה, למה הדמות שלך בורחת כל הזמן!? זה לא כאילו ארינה היא אויב)
-----------------------------------------
נאנחתי "סליחה..." אמרתי, לא גיליתי לה שהלכתי לשם רק כדי לראות למה אלכסנדר הולך. לא רציתי לסבך אותו יותר ממה שהוא כבר מסובך.
המשכתי ללכת לכיוון האמפי, כשארינה נשארה מאחור.
בדרך ראיתי שוב את אלכסנדר רץ, ולפני שהוא יחלוף על פניי תפסתי בשרוול חולצתו ועצרתי אותו
"למה אתה בורח משם? זה לא כל כך נורא לשבת באמפי, ולמה אתה מתנגד לארינה? מה קורה איתך?" שאלתי אותו
|
|
|
אורומיס
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
(עשלך לך הודעה על זה)
_____________________________
סאני שאלה אותי למה אני בורח אניתי לה"אני חייב על תאקבי אחרי" ואז ראיתימישהו שאני רואה כל פעם שיש צרות מישהו שבגללו אבי עזב אותנו השתחררתי מאחיזתה של סאני ורצתי לכיונו
|
|
|
אנג'ל
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
בחיי הילד הזה לא מפסיק.
כל מה שיכלתי לעשות היה לשתק אותו, התחלתי לאט לאט להכביד על הגוף שלו כשהאדמה החלה להתלפף סביבו.
"זה מה שילדים מורדים מקבלים." נשענתי על הפסל שנוצר מהגוף שלו, והבטתי לעבר האיש שהוא רץ לעברו. "כדאי לך לגרום לו לפסיק לברוח, עכשיו אניט אלך להתכונן לקרב, דומאל, אתה בא?"
דומאל הנהן ושנינו נכנסנו למבנה יחד עם המבריזים, חוץ מהפסל, אני חושבת ששמו אלכסנדר.
|
|
|
ליילק
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
כשהרגשתי את היד העולה מהאדמה מנסה לתפוס אותי ולקחת אותי לשם, מיד ידעתי מה זה ומי זה. מאחר שאני גם כשף אדמה, ידעתי שמי ששלח את היד החזקה הזו גם כשף אדמה. ומאחר ש"זכיתי" -כן, בטח זכיתי - בכשפות לילה, ידעתי שהיד הזאת חזקה פי כמה בזכותה.
גם ידעתי שזו היד של המורה ההיא, שנראתה כמו תלמידה בעצמה. אני לא יודע איך, אבל גם ידעתי בת כמה היא. ושהיא קטנה ממני בשנה. וכמה חזקה שהיא לא תהיה - ויכולתי להרגיש שהיא חזקה מאוד - אני לא אתן לה לגרור אותי לזבל החינוכי הזה.
הייתי רגיל לכל מיני "הבזקי מידע מעניינים" כאלה בזכות כשפות הלילה. זה לא היה חדש, אבל זה עצבן אותי כל פעם מחדש.
אני לא הולך לבוא אחריה, והיא תגלה את זה מהר מאוד.
נראה שגם הילדה העצבנית ממקודם חושבת כמוני.
גחכתי גיחוך קטן.
ככה זה.
|
|
|
אורומיס
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
היא כברה אותי באדמה האיש עדיין עמד בצללים מעל החומה היא חשבה שרצתי על איזה דומאל אמרתי לעצמי שעם אני לא יוצא מכאן אני אנסה לשרוף את עצמי ניסיתי להתיך את האדמה ודרך אגב זה עבד המשחתי לרוץ החוצה עם 3 סכינים בהכנה ועם המחשבה שאף אחד לא ימנה ממני להרוג את האיש הזה
|
|
|
הצבעוני האדום
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
יד מאדמה ניסתה לגרור אותי לאמפי. ככה זה? שתים יכולות לשחק במשחק הזה, כשפית יסודות מטונפת.
גייסתי את המאגיה האפלה שלי ודחפתי את היד ממני.
|
|
|
ליילק
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
בחנתי את ציפורניי בשעמום. מזווית העין ראיתי את הילדה העצבנית זעה, וקמט של כוח מופיע במצחה, וידעתי שגם היא נאבקת ביד הטיפשית של המורה-ילדה.
ככה לגמרי אין לה סיכוי. לא מול שניים, כמה חזקה שהיא לא תהיה, בסך הכל בת 16. זה הולך להיות ממש קל.
|
|
|
אנג'ל
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
אוקי.
נמאס לי.
לגמרי.
כולם מתחילים להיאבק בי היום, מצוין.
"חכה," אמרתי לדומאל, וחפרתי את דרכי לתוך האדמה, הידיים המשיכו להיאבק בשניים.
כשהידיים הצמידו את הילדה לאדמה, הוצאתי יד מתוכה, ומשכתי אותה למטה, מתחת לאדמה, עד שרק הראש שלה היה בחוץ, היא לא הצליחה להתפתל אפילו.
יצאתי מהאדמה, יודעת שעם כשף האדמה יהיה מעניין יותר.
ניגשתי אליו, ושיחררתי את אחיזת היד בו, הוא לא עשה לה יותר מידי נזק.
"אתה חזק," אמרתי. "אבל לא מספיק." ענק אדמה התחיל להתפתח מהקרקע, והידיים נצמדו אליו, הם בקושי הצליחו להיבק בידיים, איך יצליחו להיאבק בענק?
|
|
|
הצבעוני האדום
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
^$#^%$&W@#! היא קברה אותי באדמה! ניסיתי לרכז את כל הכח אל הזרוע הימנית שלי, זה האדמה סביבה התרחבה קצת, עוד קצת, עוד טיפה..... זהו! הצלחתי להוציא יד אחת!
|
|
|
אקו
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
זה נראה כאילו שינו את הקרב, וזה לא מורים נלחמים במורים, אלה מורים בתלמידים בעייתים.
מה הבעיה שלהם פשוט ללכת לאמפי? למה אלכסנדר ממשיך לברוח? למה אני שוב יושבת לבד באמפי?
אני מאוד מבולבלת עכשיו...
|
|
|
אורומיס
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
רעיתי את המורה מרתקת משהו לאדמה עוד פעם תיפסתי על עץ וקפצתי מעל החומה יראתי חץ אש לה מגן והחץ יצר פרצה שקפצתי דרקה תפסתי סכין וזרקתי לכיוון הצללית
|
|
|
אקו
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
ראיתי שאחת מאלו שלא מסכימים להיכנס לאמפי, זאתי שקבורה באדמה, הצליחה להשתחרר ביד אחת.
צחקקתי וקברתי אותה מחדש. ברור שהכוחות של ארינה הרבה יותר חזקים משלי, אז יהיה לה קצת יותר קל לשחרר את היד שוב, אבל זה כיף לגרום לה סבל. משום מה, מהרגע הראשון שראיתי אותה, לא יכולתי לסבול אותה. במיוחד כי היא מעצבנת את ארינה...
|
|
|
ליילק
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
פחחחח. הילדה מורה ממש מצחיקה היום."דגדגי אותי, שאני אצחק." הבטתי בה ביובש.
ענקי אדמה זה לא הדבר הכי גרוע שעבר עליי בחיים שלי. ואיך שהיא כסחה את הקטנטונת ההיא? ברור שהיא סתם חטפה התקף עצבים. עוד רגע ההיא תצא משם, כשהיא תשתחרר מההלם. ככה זה עם המאגיה האפלה.
היא יותר מדי בטוחה בעצמה. וזה הולך לעלות לה ביוקר.
היה לי שבוע סיוט. יום זבל, אחרי יום זבל, אחרי יום זבל. וביוחד היום הזה, הוא היה זבלי במיוחד. היא לא הולכת להפוך אותי לסמרטוט. ממש לא. בלונים מנופחים צריך לנפץ. זה אחד מחוקי הטבע. אה, וגם ענקי אדמה.
הענק דווקא היה חמוד. היה לי חבל עליו.
"אני לא הולך לשם, חמודה." גחכתי לעברה."גם אם את חושבת שתזיזי הרים. בת כמה את, 16? אוי, ממש קטנטונת. מעניין שנתנו לך להיות מורה כאן, בטח הצלת כפר או משהו. כל כך מוסרי וחינוכי... כמה חמוד."
|
|
|
אנג'ל
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
כל התלמידים רואים אותנו, זאתההפגנת הכוחות של המורים החדשים, אה?
"דומאל, מה דעתך על לבוא לכאן ולעזור לי לכסח אותם? אתה יכול בבקשה לומר לי שמותר להרוג אותם? זה אפילו לא חצי מהכוח שלי! אוף! אבל אני חייבת להיות זהירה עם תלמידים שכמוהם!" זה באמת לא היה חצי מהכוח שלי, אפילו לא רבע.
דומאל נעמד לצידי ודיפדף בספר החוקים שלו.
אוי, ברצינות.
"אסור להרוג אותם?"
"אם זה באמת מוגזם, אז כן, מותר לך להרוג אותם, אבל לא בשטח בית הספר."
שהוא אמר את זה חיוך נמרח על פני. "מה דעתכם על לצאת החוצה, תלמידים שלי? אין לי שום בעיה לנסות להרוג אתכם."
|
|
|
אורומיס
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
הסכין וספס את המטרה שלפתי את החרב ואת הכידון עם החרב ורצתי לכיונו הוא דילג מעץ לעץ ואני עקבתי אחריו
|
|
|
הצבעוני האדום
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
נמאס לי מזה. שלחתי גל אנרגיה לעבר כפות הרגליים של המורים והם נפלו אחורה.
שחררתי את היד מחדש, והתחלתי לעבוד על היד השנייה.
|
|
|
אקו
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
ארינה!" צעקתי לעברה, שמעתי כל מילה שהיא אמרה "את רצינית!?"
עד כמה ששניהם נראו לי מגעילים ומתנשאים, להרוג אותם!? רגע.. זה כולל את אלכסנדר? בבקשה שזה לא יהיה כולל אותו...
|
|
|
אורומיס
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
הריצה אחרי הטביל לא הסטימה טוב הוא ברח אז התחלתי לחזור לכיוון בית ספר אבל לא לתוחו הקתי לקצה היער והיסתכלתי על הקרב של מורה דבילית נגד תלמידה דבילית שהיזדהתי איתה
|
|
|
SEIRO
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
ניסתי, באמת שניסתי אבל לא יכולתי להתאפק עוד, לעזאזל עם המשמעת העצמית והחוקים.
"תני לי" אמרתי מזיז את ארינה הצידה. עייני שינו את צבען לאדום סימן שהתשמשתי בכוח האפל שבי והקפאתי את כל עושי הצרות על המקום " ככה יותר טוב"
|
|
|
ליילק
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
המורה נהייתה מטומטמת מרגע לרגע. ולא אהבתי את כל תשומת הלב שקיבלנו פתאום.
"תנחיתי את האף שלך, ומהר." סיננתי לעברה."אם את חושבת שאת יכולה לנצח שניים, את כנראה באמת משוגעת. אין לי בעיה לכסח לך את הצורה, ועם גיבוי זה יהיה אחלה."
ציוויתי על האדמה שמתחת לרגליי התלמידים והמורים לבעבע ולהפוך לבוצית. תוך רגע הם התחילו לשקוע. התלמידים נסוגו אחורה, וגם המורים בצעד קטן.
מישהי מלמלה שנפסיק.
אבל החצופה ההיא עלתה לי על העצבים. רק לא להכנס לאמפי, מה היא חושבת לעצמה? מה הסיפור הגדול? טיפשה.
כשאני עצבני שום דבר לא מסרב לי. לא מאגיה אפלה, ולא האדמה, ולא שום דבר שנתקלתי בו. כי זה פשוט ככה. סטיבן היה ממלמל בהתרגשות שהכוח שלי עצום. זה לא מעניין אותי. אני פשוט שונא אנשים שמרים את האף שלהם יותר מדי גבוה.
גל של אנרגיה שטף את האזור. יד האדמה שאחזה בילדה ההיא נבלעה שם בחזרה, כי המורה החמודה שלנו נפלה ארצה. ההיא נצלה את ההזדמנות וקפצה משם ברגע. לפי המבט שתקעה בי, ידעתי שהיא לא אהבה את זה שהצלתי אותה. מילא, גכחתי.
|
|
|
אנג'ל
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
"רצינית מאוד," נעמדתי. "אם הם ימשיכו ככה, הם באמת ימצאו את מותם."
הבטתי בהם במבטים רושפים, ואז העיניים שלי הפכו ריקות, והפכו מתכולות לסגולות,סגול כהה, אפל.
"אני לא מתכוונת להמשיך עוד עם הטימטום שלכם." אמרתי בקול ריק ומקפיא. "זאת ההזדמנות האחרונה שלכם להיכנע." עמוד אדמה הרים אותי מעלה, רחוק מהם, הייתי מעליהם, כמו תמיד.
|
|
|
SEIRO
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
המ.. הדמות שלי די הקפיאה את כל התלמידים הבעייתיים)
|
|
|
אורומיס
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
ראיתי את המתרחש ונמאס לי לקחתי חץ אש ויראתי אותו על המורה שהיתה כו גבוה יראתי עוד 6 חצים רצוף ואז עוד 3 חצים וכולם עפו למטרה
|
|
|
SEIRO
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
(אנהשים לא קוראים את ההודעות שלי או מה!!
אנג'ל חוץ ממך הם קפואים ולא יכולים לזוז)
|
|
|
אורומיס
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
(אני מחוץ לבית הספר על עץ
|
|
|
SEIRO
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
(חוץ ממך כל השאר קפואים והם ממשיכים להלחם..) עצרתי את החצים של הילד הזה.
שלפתע הגיע המנהל הוא יצר בועה גדולה ושיגר את הילדים הבעייתים משם ( כולל אותך אורומיס.)
"אתם שניכם לכו להתכונן להפגנת הכוחות ומספיק לעשות בלאגן" אמר והלך משם.
|
|
|
SEIRO
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
"טוב שנלך?" שאלתי את ארינה הגיע הזמן לקרב אמיתי.
|
|
|
אורומיס
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
המנהל שיגר אותנו למשרד שלו והתחיל לצעוק שהו ישע אותנו את האמת אמן שיאשה את זה
|
|
|
SEIRO
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
(אנג'ל תתעדכני, המנהל הגיע עכשיו רק דומאל וארינה נשארו והם צרכים ללכת להתכונן להפגנת הכוחות))
|
|
|
אנג'ל
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
אוף! כל התכניות נהרסו לי!
רציתי לבחון אותם! רציתי לראות את הכוחות שלהם!
תודה רבה מנהל יקר.
"דומאל," אמרתי לו בזמן שהלכנו במסדרונות. "אתה יודע מה רציתי לעשות, נכון?"
"זה היה ברור לי, רצית לבחון את התלמידים החדשים, ככה זה כל הזמן איתך." דומאל ואני הכרנו אחד את השני טוב מאוד, כשהוא הגיע, הייתי המורה הצעירה היחידה, והתחברנו מהר כל כך עד שלא שמנו לב לזה, הכרנו מאוד טוב יחסית למורים האחרים, שרק שנאה עברה בינייהם.
|
|
|
SEIRO
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
ארינה ואני, זה סיפור משעשע. חלק מהמורים הריצו שמועות זדוניות שיש בינינו יותר מידידות אבל זה רק בגלל שהם קינאו בנו.
אף אחד מהמורים האחרים לא יכול היה לשבת יחד בשמך כמה דקות כי שנאו אחד את השני.
הגענו אל האמפי המנהל התחיל בנאום ה"מרגש" על כמה הוא מתרגש השנה ובלבלה ואז הכריזו על התחלת מפגן הכוחות וארינה ואני נקראנו לזירה.
"הוא הסכים רק זימונים" אמרתי לפני שעלינו. לא הייתי רוצה שתסתבך בצרות.
|
|
|
אנג'ל
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
"אבל אתה יודע עד כמה אני אוהבת להסתבך בצרות." אמרתי אחרי שהתבוננתי בתווי פניו. "אבל בסדר... בהצלחה."
"בהצלחה גם לך, ושהטוב מבינינו ינצח." החלפנו חיוכים ולחצנו לחיצת יד ידידותית שנהוגה בין כל המתמודדים ברגע שעלינו לזירה.
התמקמנו כל אחד בעמדה שלו, וחיכינו למשמע צליל הגונג.
ליבי פעם בחוזקה, הקרב ההראשון שלנו.
|
|
|
ליילק
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
(זה הזוי! וזה לא הגיוני וממש לא מגניב! אתן לא כל-יכולות או מה שזה לא יהיה! ואי אפשר להתייחס אלינו כמו אל זבובים שאפשר להקפיא, עם כל הכבוד.)
|
|
|
אנג'ל
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
(כן, זה ממש מגניב, ואנחנו לא כל יכולות, המנהל הוא כל יכול, ואוקי, אתם חזקים כמעט כמונו, טוב לך עכשיו?)
|
|
|
הצבעוני האדום
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
(לא!)
|
|
|
SEIRO
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
התרגשתי כן, הקרב הראשון ועוד מול המורה הצעירה היחידה בבית הספר. ואולי גם היחידה מבן המורים שהייתה חצויה כמוני.
"מוכנה?" שאלתי מוציא את הסאי שלי ומתקדם לעברה לאט.
|
|
|
ליילק
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
(לא, לא טוב לי! ><" זה לא הופך את כל מה שקרה להגיוני! זה סבבה מבחינתי שמנהל יותר חזק, כי מן הסתם הוא מנהל וכל זה, אבל את קטנה ממני בשנה ומהצבעוני בשנתיים, וזה לא הגיוני שתנצחי את שתינו! או שהוא יקפיא אותנו! זה קצת הזוי!)
|
|
|
אורומיס
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
המנהל התפוצץ אלינו אבל לא השעה אותנו ושיגר אותנו אל האמפי תאטרון ליד סאני
|
|
|
מגדת העתידות
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
אני לא יכולה שלא להודות שגם אני רציתי להבריז מהדבר הזה, אבל עכשיו אני מבינה שזה לא רעיון מעולה... וחוץ מזה, מי לא ירצה לצפות במורים שלו הורגים אחד את השני?
זה שאני חצויה לא אומר שאני לא מקשיבה לחוקים מדי פעם... אני מקשיבה רק לעצמי- לחושים שלי. שהפעם אמרו לי שלהבריז זה לא רעיון מעולה.
והם צדקו.
כשהקרב יהיה בעיצומו- זה הזמן להבריז. אף אחד לא חשב על זה, חוץ ממני.
תמיד הייתי חכמה יותר, מתוחכמת יותר... אולי זה בגלל שאני חצויה? בגלל שאני לטובת כושפי הלילה?
הקרב התחיל.
|
|
|
אנג'ל
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
(אז מה את רוצה ממני לעשות?! אני לא יכולה לעשות יותר מזה! אוקי, בואי נאמר שהשתמשתי בטריק קסם מלוכלך!)
דומאל שלף את זוג הסאי שלו והתקרב לעברי, מרשים. "את מוכנה?" שאל.
בתנועות מיומנות הוצאתי לא הפיגיונות מהמגפיים שלי, אלו הנשקים המתאימים לקרב כזה. "תמיד."
התלמידים הוותיקים שלי, אלו שבאמת מכירים אותי, ומחבבים אותי, צווחו לעברי תשואות מעודדות, התלמידים שלא מכירים אותי, הביטו לעברי בסקרנות.
התלמידים שלו כמעט פרצו לתוך הזירה, דומאל היה בי המורים האהודים בבית הספר, ואפילו מגנט בנות לא קטן.
הסתובבנו במעגלים בזירה, מחכים לתנועות, החלטתי שנשבר לי, ופרצתי קדימה בתנועה הראשונה.
|
|
|
SEIRO
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
הדפתי אותה" את לא צריכה לזוז לאט בכוונה. כן אסור לנו להשתמש בכל הכוח אבל בואי נכייף קצת" גיחתי זז מאחוריה במהירות ומתכונן להכות.
|
|
|
אורומיס
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
ידעתי ששום מורה לא יפריא לי קפצתי מהכיסא ויצאתי מהאמפי תאטרון הרגשתי שהצרות מתקרבות לקחתי חצים ויראתי לכל כיוון ופגעתי בארנב איזה מסוכן
|
|
|
SEIRO
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
( אגב אני מצטערת על הבלגן אבל אנג'ל היא מורה צעיר ויש לה כוח שעולה על התלמידות לא משנה מה גיל שלה וגם אני לא מורה סתם ולשנינו יש כוח של ארבעת היסודות וגם של מאגיה אפלה. גם אתם חזקים פשוט לא הייתם צרכים להשתולל על ההתחלה))
|
|
|
אנג'ל
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
(אורומיס, אתה נמצא בחדר המנהל, וכן, באמת לא הייתם צריכים לנסות לברוח, וזה הגיע לעניין של כבוד עצמי)
"ברור," חסמתי אותו, מזל שאני יכולה לחוש מכפות הרגליים כל תזוזה. "זה הולך להיות מעניין."
החיוך שדומאל חייך לעברי גרם לכמה בנות לפצוח בקריאות "תחסל אותה דומאל!"
אאוץ'.
העפתי בעיטה לעבר רגליו, הוא כמעט ונפגע, אבל קפץ בזמן.
זה יהיה כיף.
|
|
|
מגדת העתידות
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
אני בהחלט מעדיפה שהבחור ינצח.
הבחורה לא נראתה לי, ראיתי איך היא כמעט הרגה את התלמידים האלו... היחידים שנראו לי בסדר במקום הזה.
היא התקדמה לעברו וכמעט חתכה את כתפו עם פגיונה, אבל הוא הדף אותה.
אולי כדאי שאני... איך לומר...? אתערב קצת בקרב?
חייכתי חיוך כמעט לא נראה, והרמתי את ידי בתנועה כמעט לא מורגשת.
האדמה זעה קצת מתחתיה, והחלה לצמוח כלפי מעלה, מאיימת להפיל אותה.
"עכשיו זה מעניין." צחקקתי לעצמי
|
|
|
SEIRO
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
גחכתי שומע את הנערות צורחות זזתי הצידה. ארינה הצליחה לפצוע אותי בזרוע " לא רע" הגיע הזמן להגביר הילוך קפצתי מאחוריה מצמיד את הסאי שלי לגרונה " איך זה?"
|
|
|
אנג'ל
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
עוד פעם מתערבים במשחקים, ראיתי את זה קורה בעבר, והמורים קיללו ופלטו צעקות, עד אז לא הבנתי אותם, אבל אז רציתי לקלל בעצמי, זאת הייתה כושפת אדמה.
אבל אז חייכתי, מאוזן לאוזן, כשהבנתי מה אני יכולה לעשות, אני זיהיתי את התלמידה, נארין גלוד, אמורה לעבור אלי כיתה השנה, מעניין, אני אשמח לתפוס איתה שיחה קלה.
הכנתי מגן מסביב לזירה, ודומאל הבין מה קרה. "מנסים להתערב בקרב, לא יאמן."
היישרתי מבט לנארין ומבטינו הצטלבו, עינייה הפכו נחרדות.
|
|
|
אורומיס
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
(אנגל הוא החזיר אותנו)
חזרתי לאמפי וראיתי ילדה מתאסקת בקרב של המורים השנואים אלי באתי אליה ושאלתי "אפשר לעזור"
|
|
|
מגדת העתידות
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
אוי לא... לא ציפיתי שזה מה שיקרה!
מה קרה לחושים שלי? למה הם לא עזרו לי?
הבחורה הביטה בי בכעס ובשעשוע. למה כישוף האדמה שלי לא פעל עליה?! זה היה צריך לעבוד! זה היה חייב להצליח!
אני שונאת להפסיד, ואני שונאת להודות שאני מפסידה, כי אני אף פעם לא מפסידה. אבל הפעם רציתי לקלל את עצמי.
בית ספר מטומטם.
מורים מטומטמים...
מילא, אז יסלקו אותי... אני אעוף מהמקום הזה עוד לפני שאקבל את הנכשל הראשון.
|
|
|
מגדת העתידות
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
רק אז שמתי לב שמישהו עמד לידי, הסתובבתי אליו והסתכלתי עליו בחוסר עניין.
"לא. אתה לא יכול לעזור לי כי תפסו אותי עכשיו." אמרתי בזעם, אני אף פעם לא ממלמלת, מצידי שישמעו אותי, שיבינו שאני לא ילדה טובה.
|
|
|
אנג'ל
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
אני הפניתי את מבטי לעבר דומאל וחזרנו אל הקרב, היא למדה לא להתעסק איתי, הלילה, כשהתלמידים ילכו לשינה בפנימיה, אני אבקר בחדר שלה, אני באמת חייבת לדבר עם התלמידים האלו.
כמעט חתכתי אותו, אבל הוא שוב התחמק, שקענו בקרב ושכחנו מהעיניים שהופנו לעברנו.
אבל אני לא שכחתי ממנה, והיא לא שכחה ממני.
|
|
|
אורומיס
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
"טוב לא עעזור אני עאשה את זה בעצמי" שרפתי את המגן המחורבן ושרפתי את הזירה
|
|
|
מגדת העתידות
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
(ארומיס, אתה פשוט לא יודע מתי צריך להיכנע, נכון? חבל שעשית את זה... הקרב נהיה מעניין!!)
"אתה דפוק או מה?!" אמרתי לו, "יכולת לעשות את עם קצת שכל!"
|
|
|
אורומיס
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
"סתמי אני לא סובל אותם"
|
|
|
הצבעוני האדום
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
המ.... זה מעניין. תלמידה אחת הרעידה קלות את האדמה מתחת למורה המעצבנת, ואז הילד ההוא, שגם סירב להכנס לפה, ניסה לשרוף את הזירה.
המ. הייתי עוזרת אבל אני הבנתי שאת המלחמות פה מנהלים בדרך יותר חשאית.
|
|
|
SEIRO
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
מהרתי לכבות את האש נאנח " נראה שלא נוכל להמשיך בשקט למרות הכל"
|
|
|
אורומיס
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
המשחתי להצית את הזירה ובסוף הזלחתי עשיתי מרובע לא גדול שאם הם יצוצו הם יסרפו
|
|
|
אנג'ל
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
(ארבע יכולות לא יכולים לשבור מגן של כושפים אפלים! אבל נזרום)
זה היה באמת מוגזם.
טמטום, זאת המילה.
"אוקי..." חשקתי שיניים. והסתובבתי. "אלכסנדר, ככה קוראים לך, נכון?"
הוא זינק קדימה. "כן."
"אתה לא זה שברח כל הזמן, חתיכת פחדן." הנדתי בראשי לשלילה, הבנים שהיו התלמידים שלי השמיעו קולות בהלה, הם ידעו שאם ינסה לשרוף אותם הם תמיד יוכלו להגן על עצמם, הם המוצלחים ביותר, הרי, זאת הכיתה שלי.
"חבל שכוחות כל כך גדולים מבוזבזים על שכל כל כך קטן, הרבה כוח, קצת שכל, לא?" חייכתי לעברו את החיוך הכי שובה שלי.
הוא התעצבן לגמרי, אני יכולה לגרום לו לעילפון חושים אבל לא עשיתי את זה, למה לא?
בגלל שכושפי אש מתעצבנים, הם, מתמוטטים.
בדיוק מה שקרה לו, הוא התמוטט כעבור רגע.
|
|
|
SEIRO
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
תפסתי בידה של ארינה " לא רעיון טוב מול כל הבית ספר, אני מבטיח שנטפל בהם יחד נעשה להם קבלת פני מיוחד אחר כך" לחשתי.
|
|
|
מגדת העתידות
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
"אי אפשר לשכנע דפוק לפעול בשכל..." אמרתי לו, והלכתי משם.
בינתיים כולם נכנסו לפאניקה, והתחילו לכבות את הזירה הבוערת.
כל הבית הספר הזה כל כך... לא ברמה שלי.
מבטי נפגש עם מבטה של ילדה בעלת שיער שחור וארוך, אחת מהילדות שניסו להבריז...
נעמדתי לידה.
|
|
|
אנג'ל
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
"טוב, בסדר, זהו, הילדה תטופל אחר כך." עיניים שזיהו את הילדה הופנו אלייה, אלה היו עשרים תלמידים שלי, זועמים במיוחד.
אבל אני אפילו לא הפניתי אלייה מבט.
"אפשר להשלים את הקרב ביום אחר?" שאלתי.
"בטח, אני אשמח להילחם איתך בלי הפרעות." הוא חייך אלי. "נלך?"
"נלך." הובלתי אותו אחרי מחוץ לזירה.
|
|
|
הצבעוני האדום
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
אני מחבבת את הילדה הזאת. ואני לא מחבבת הרבה אנשים.
קודם כל היא מנסה מפריעה למורה המפגרת ההיא ועכשיו היא באה ועומדת לידי כאילו לא מזיז לה הצורה בה אני לבושה.
"מה את רוצה?" שאלתי אותה.
|
|
|
אורומיס
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
אחרי ההטמוטטוט היתעוששתי מהר וצעקתי למורה "דפוקה מחורבנת תברחי יה כלבה" ניסיתי לעצבן אותה קמובן שתמות הכלבה (סליחה אנגל)
|
|
|
מגדת העתידות
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
"אני רוצה להסתובב עם מישהו נורמלי. את נורמלית."
|
|
|
הצבעוני האדום
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
"אני לא נורמלית" אמרתי לה. "ביום שאני אהיה, תהרגי אותי"
חייכתי "איך קוראים לך?"
|
|
|
נטע
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
קרבות, המורים נלחמו. ישבתי וראיתי.
|
|
|
הצבעוני האדום
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
"נארין גלוד" אמרה לי.
הסתכלתי עליה. היא לבשה בגדים שאמא בחרה לה והשער הבלונד-שטני שלה נחה לו בגלים מושלמים על כתפיה.
אמיצה או לא, גם לי יש כבוד עצמי.
"נארין, לכי. אני לא מסתובבת עם ברביות"
|
|
|
אנג'ל
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
ואז הוא פלט את המילה. "בת כלבה!"
במהירות עליתי על הבמה ובעטתי בפרצוף שלו בחוזקה. "אמא שלי מתה." הבטתי בו בפרצוף הכי קר שקיים, בעטתי בו שוב בבטן וירדתי מהבמה.
|
|
|
אורומיס
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
זה כאב אבל לא ויתרתי לקחתי סכין וחממתי אותו בכל שנותר בי זרקתי עליה הסכין פגע לה בכתף
|
|
|
הצבעוני האדום
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
הברבי הקטנה פתחה את פיה כדי להגיד משהו אבל אז נעצרה הסתכלה מאחורי ואמרה "זה הולך לכאוב"
הסתובבתי וראיתי איך המורה מכניסה לילד האש בעיטה מסובבת.
"אידיוט"
|
|
|
אנג'ל
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
סכין? ברצינות?
אידיוט, זה אפילו לא כאב, מגני אדמה תמיד ניצבים על המקומות הרגישים שנפגעים בקלות.
לקחתי את הסכין וציפיתי אותה באדמה.
"לא," אמר לי דומאל ותפס בכתפי. "הוא לא שווה את זה."
התנערתי מאחיזתו של דומאל והתקרבתי לעבר הילד. תפסתי את פניו ביד אחד וביד אחרת אחזתי את הסכין.
ירקתי את הרוק שהיה בפי על פניו, והשלכתי את הסכין שהתפוררה לאדמה על הרצפה, עכשיו אין לו מה לזרוק עלי.
ירדתי מהבמה ובעקבות דומאל הלכתי משם.
|
|
|
אורומיס
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
היריקה שברה את גב הגמל עקבתי אחריה ואז כש ראיתי אותה לקחתי את 4 הסכינים שנשארו לי וזרקתי אותם עליה יראתי 3 חצי אש ואת הכידון שלי למרות הפציעה מהדוב קפצתי עליה עם החרב החצים פגעו בה בגב ובבטן והסכינים ברגל ימין ושמאול ועוד שתיים ביד והכידון פגע בקתף וחדר את המגן ויצא מהצד השני כולם שמעו את הצעקה שלה
|
|
|
אנג'ל
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
כולם שמעו את הצעקה שלי, שאחרייה בא צחוק מתגלגל.
"אתה באמת רציני?! אתה באמת חושב שזה מה שצריך כדי להכניע אותי? יש לי חושים חדים, כבר מיגנתי את עצמי, אדיוט!" כולם שמעו את קריאת הצחוק שלי.
"מה...? מה..?" הוא היה מבולבל כששומרים תפסו אותו ולקחו את שאר הנשק שלו.
"תפסיק להיות אידיוט, בסדר?" הוא צפה בי בכעס שוברת את הכלים שלו. השומרים כבלו אותו באזיקים נוגדי יסודות,הם הופכים את כשפי היסודת לחסרי תועלת, לא הבנתי למה הוא כל כך רוצה להרוג אותי.
|
|
|
אורומיס
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
את האמת זה ממש עיצבו אותי זה הכלים שאבי עשה התחמקתי מאחיזת השומרים וקפצתי לגובה רואשה של המורה והשקתי את כל כוחי בביתה והיא עפה פשוצו כמשמעוטו למרחק בגלל הביתה שפגעה לה בראש דומאל הזה נראה עצבני לא ידעתי מה יקרה אבל אף אחד לא יתאסק עם הכלים שלי
|
|
|
אנג'ל
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
אאוץ'.
הוא באמת חושב שהוא משהו הילד הזה, הוא לא מוותר.
דומאל כמעט התנפל עליו אבל תפסתי אותו.
"זה היה באמת משעשע," אמרתי לילד ואחזתי בחוזקה באפי, ישרתי את הסחוס השבור והנוכחים בחדר הצטמררו מחלחלה. "התלמיד היחיד שיכל לשבור לי משהו."
ניערתי את ראשי הכואב מצד לצד ועזבתי את אפי שהתיישר.
כבלתי את הרגליים של הילד בשלשאות חזקות עשויות אבן, השומרים היו חייבים לגרור אותו לחדר המנהל, אבל אני החלטתי ללוות אותו לבד, דומאל בחר להצטרף.
"אתה באמת חזק, לא מפחד להכאיב לבנות, וואו, הייתי רוצה תלמיד כמוך." אמרתי לאלכסנדר.
|
|
|
אורומיס
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
ירקתי לה בפרצוף כשהינו ליד חדר המנהל ואמרתי "אני לא היה תלמיד שלך לעולם ולא של אף אחד אין לכם מורים עם כוח אש כחה המנהל אמר לאמא שלי אז חה" אני לא אקנע לעולם חשבתי
|
|
|
אנג'ל
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
ניגבתי את הרוק עם שרוולי.
"אתה מוזר..." מילמלתי. "מגניב." חייכתי אליו.
הוצאתי את ידי מאחורי הגב, היא אחזה בנשקים שלו. "אני יודעת להעריך כלי נשק, והם, לצערי, מוצאים את עצמם אצל המנהל, חבל." הנדתי את ראשי בשמחה לעיד, נכנסתי לחדר המנהל והורדתי את הנשקים על השולחן, המנהל הכניס אותם לכספת שלו. לאחר מכן דומאל נכנס עם אלכסנדר, הבטתי בעין הנפוחה של אלכסנדר, דומאל לא התאפק.
אני ודומאל יצאנו מחדר המנהל, וחזרנו אל הזירה.
|
|
|
עמיתוש!!! XD
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
נכנסתי לזירה,הזירה הייתה גדולה מאוד,עם כיסאות מעבן בצורה כעורה 'טוב זה מוזר...' חשבתי לעצמי,התיישבתי בדיוק כשמישהו הודיע ברמקול "תלמידים ומורים יקרים, המלחמה מתחילה" ראיתי את כול התלמידים גם מתיישבים במושבי אבן ומסתכלים לעבר הזירה.
שני מורים נכנסו לזירה והתחילו להילחם,ואני הרגשתי הרגשה מוזרה הרגשתי מרותקת,אני לא יודעת למה אבל כשראיתי מה אפשר לעשות עם כוח המים נדהמתי והרגשתי פשוט המומה,עד שראיתי את הקרה הזה חשבתי שכוח המים זה סתם כוח שאפשר רק לרפא בעזרתו,לפחות לפי מה שאני למדתי.
אחרי שהקרב הראשון נגמר התחיל הקרב השני,אך לפני שהתחיל שמעתי קול בראשי שאומר לי,שאימא שלי בסכנה,קמתי בפתאומיות מהכיסא והתחלתי לרוץ בשיא המהירות לעבר היער,ידעתי שזאת הדרך הכי קצרה להגיע למושבות ומשם לעיר.
מול היער עצרתי ולקחתי כלי נשק,את החץ וקשת שלי,וגם את הפגיונות שלי,ואז המשכתי לרוץ שקוע במחשבות אם באמת קרה לה משהו,של מי היה הקול בראשי,ומה יקרה עכשיו.
אחרי שעתיים הגעתי אל הרחוב ושם שמעתי את הצרחה מקפיאת הדם של אימא שלי,אך זה כאילו שאף אחד מהאנשים שעברו ברחוב לא שמע את הצרחה הזאת,נכנסתי הביתה מתנשמת וראיתי את אימא שלי צורחת קשורה לכיסא,רצתי לעברה בכול הכוחות שנשארו לי ורצתי אליה,אך אחרי ששחררתי אותה שמעתי צחוק קר של גבר...
|
|
|
אורומיס
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
המנהל השעה אותי מבית הספר והקפיץ אותי הביתה ובדרך ידעתי שמשהו רעה קרה אמא שלי קרקעה אותי לאותו הים
|
|
|
אנג'ל
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
חזרנו לזירה, ושוב התמקמנו במקומות שלנו, זה קרב חוזר, עכשיו אף אחד לא יפריע לנו, דומאל היה ממש כועס על התלמיד ושיגר לעבר כולם פרצופים כועסים, זה הספיק להם כדי להשתתק ולצפות בקרב.
זזנו במהירות, אלו היו תנועות מהירות וחדות, ניסיתי לחתוך אותו, ידענו שחתכים רק יועילו לעצבים של שנינו.
|
|
|
נטע
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
שמתי את האקדח והרובה ווידיתי שהפגיון במגף כי אם לא אדעה איפה הוא, זה לא הייה טוב , כי זה אוצר משפחתי. בנתיים נלחמו.
|
|
|
אנג'ל
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
(נטע, את תלמידה, תלמידים לא נלחמים)
|
|
|
מגדת העתידות
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
לא מסתובבת עם ברבי?! אני ברבי?!
ברגע שהקרב החוזר התחיל נעמדתי לידה שוב, "אני לא ברבי." אמרתי,
"תראי את עצמך... את כל כך מושלמת... אין סיכוי שאני אסתובב עם מישהי כמוך."
"אני באמת מושלמת. זה למה אף פעם לא תופסים אותי, זה למה כל מה שאני מנסה לעשות למי שאני שונאת מצליח." אמרתי, הילדה הרימה גבה,
|
|
|
הצבעוני האדום
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
הברבי סיקרנה אותי, אני מודה. ידעתי להבחין מתי מישהו סתם מתרברב כדי להשוות לעצמו מראה מסוכן ומתי לא. והיא לא. היא באמת עושה דברים כאלו.
"בסדר."
"מה?" אמרה הברבי בבלבול
"בסדר, את יכולה להסתובב איתי"
הילדה חייכה חיוך קטן ומסופק.
"אבל אחרי התרגיל שלך היום, הפוזה הזאת לא עובדת על אף אחז. אז במקומך הייתי משגיה בגדים נורמליים, ברבי"
הילדה נראתה קצת המומה. "לא קוראים לי ברבי!"
"מעכשיו כן"
|
|
|
מגדת העתידות
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
"יום אחד אני אמצא לך כינוי אפילו יותר גרוע מזה." אמרתי לה בארסיות, והיא גלגלה עיניים, "ומה רע בבגדים האלו? מה, זה שהם לא שחורים הופך אותי לנסיכה או משהו?" שאלתי,
היא משכה בכתפיה, "פשוט תשיגי משהו אחר ללבוש..." היא אמרה, בסוג של לגלוג.
"שנצא עכשיו?" שאלתי, היא הסתכלה עליי בחיוך
|
|
עיני זאב
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
הגעתי למבצר, אני אוהב את המקום הזה קירות גבוהים עשויים אבן נותנים לי תחשות בטחון הרי אחרי הכל אני בעל יכולות אדמה והרי האבן באה מן האדמה.
בשנה שעברה כשרק התחלתי ללמוד כאן, סבתי לחצה עלי להגיע מוקדם. ואני טיפש שכמותי הקשבתי לה, והייתי הטמבל הראשון שהגיע ,חוץ מהמורים כמובן. הדבר הטוב היחיד היה שפגשתי את ארינה, בהתחלה חשבתי שגם היא תלמידה אבל היא הבהירה לי די מהר שהיא מורה, אני הרגשתי די נבוך לדבר איתה אבל אז היא אמרה לי שהיא הולכת ללמד את יסוד האדמה, ודי התעודדתי היא הייתה מאוד ידידותית, אחרי שהתחלתי לקרוא לה המורה כשפניתי אליה. ובשיעור הראשון היא זכרה את השם שלי אפילו ודיברה איתי מה שגרם לי להסמיק כמו עגבניה. אבל היא באמת הייתה המורה היכי נחמדה שפגשתי.
השנה הגעתי יותר מאוחר, פניתי מיד לאמפי היווני שלנו, הוא די מרשים אם כי די לא נוח לישיבה הגעתי בדיוק בזמן, לידי תפסה מקום ילדה נמוכה עם שיער שטני, ולידה ילד כמעט בלי שיער ואוזניים מחודדות. ממש בתחילת הקרב הוא קם וברח, והילדה אחריו. די התעצבנתי כי עכשיו הלכוו לתפוס אותם וזה ייקח זמן עד שהקרב יתחיל מחדש. נאנחתי, והתרווחתי במקומי עד כמה שאיפשר לי כיסא האבן הלא נוח שלי. עקבתי במבטי אחר הנער הבוריח הוא ברח ליער, טיפש, כעבור דקות עלתה שאגה מעוררת חלחלה מהיער. נו טוב, אין מה לעשות, היה ברור כי הילד טיפש לגמרי, וכך גם הנערה. ארינה יצאה לרדוף אחריהם ואני איבדתי עניין במתרחש. הבטתי סביב ומצאתי את דומואל גם אותו אני מחבב, עברתי לבדוק את הקהל, השנה נוספו הרבה יותר תלמידים חדשים מבשנה שעברה. ידעתי שזה כתוצאה מההחלטה לצרף לשורותינו כושפים אפלים בלי זיקה ליסודות, לי יש זיקה ליסודות וגם כוחות מאגיה אפלה. סבתי אומרת שלאימי הייתה זיקה ליסודות, ולאבי כוחות מאגיה, אם כי הוא מעולם לא השתמש בהם לרעה, לדבריה. אני, לא יכול לדעת, הם נרצחו כאשר אני הייתי רק בין שלוש. מאז סבתא מגדלת אותי, לאחרונה ניסתה להסתיר ממני את העובדה שהיא חולה, היא לא הצליחה, מצבה חמור. ניסיתי לשכנעה לללכת לרופא, אך היא מסרבת להקשיב לי, ואומרת כי זה לא חמור מאוד, אני לא מאמין לה. למעשה, היא די הכריחה אותי ללכת למבצר היום, רציתי לעזור לה, היא לא הסכימה, אז חשבתי להתייעץ עם ארינה אבל לא אפריע לה עכשיו. בינתיים היא חזרה לזירה יחד עם דמואל. הם החלו להילחם כאשר מישהו ניסה להרעיד את האדמה, הרגשתי זאת בזכות כוחותי. כעס ניצת בי אבל ריסנתי אותו, במהלך כל החופש עבדתי על ריסון כעסים, ארינה ודמואל אמרו לי שזה חשוב, ושלא אוכל להרעיד את האדמה בכל פעם שמישהוא יכעיס אותי. הקרב נפסק שוב, נו!! באמת, התלמידים החדשים האלה.
|
|
|
נטע
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
(לא כתבתי שנלחמתי!)
|
|
|
מגדת העתידות
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
(לסאני אין שיער שטני... ואני הרעדתי את האדמה!)
|
|
|
אורומיס
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
(האדמה לא רק רעדה היא נשרפה)
|
|
|
מגדת העתידות
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
(נכון, הכל נהרס בגלל אורומיס!! (גררר) )
|
|
|
אורומיס
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
(וווווווווווווי אני אוהב להרוס דברים פפפפפפפפררררררררררררררררררייייייייייייייי)
|
|
|
מגדת העתידות
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
(אתה מעצבן)
|
|
|
אנג'ל
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
(צודקת!)
|
|
|
הצבעוני האדום
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
(הלכתי לאיבוד! איפה אני נמצאת?)
|
|
|
אורומיס
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
(בגהנום של הקבוצה)
|
|
|
הצבעוני האדום
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
(עכשיו ברצינות)
|
|
|
מגדת העתידות
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
(את באמפי איתי, ואני הצעתי לך שנבריז... ברור?
בבקשה, אנג'ל וSEIRO, אל תשימו לב אם נלך...)
|
|
|
הצבעוני האדום
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
חייכתי, הברבי הזאת....
"בואי" אמרתי לה והיא הובילה אותי ל.....
|
|
|
מגדת העתידות
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
ברגע שהיא אמרה "בואי" רצתי משם, הילדה רצה אחריי בבלבול.
"לאן אנחנו הולכות?!" היא צעקה אחריי, לא עניתי, רק הגברתי את המהירות שלי והמשכתי לרוץ.
כעבור כמה רגעים, עצרתי.
עמדנו ביער, באמצע כל העצים והצמחייה. אהבתי את המקום הזה, יש כאן הרבה אדמה לא מעובדת.
"וואו... את רצה מהר..." אמרה הילדה, היא נעמדה לידי והתנשפה בקול,
"אני יודעת."
"למה באנו לכאן?" היא שאלה,
"אני אוהבת מקומות כאלה, אני לא יודעת למה..."
היא התחילה ללכת, להסתובב בין העצים,
חייכתי לעצמי, והזזתי שתי אצבעות לעברה. האדמה מתחת לרגליה של הילדה התחילה לזוז, כאילו לא הייתה אדמה אלא גל מים ענק, בעצם בוץ.
היא קפצה הצידה בבלבול ובהלה, "מה לעזאזל...?"
צחקתי, "עכשיו זה מעניין."
|
|
|
הצבעוני האדום
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
ככה שתיים יכולות לשחק. היא חושבת ששמונה עשרה שנים לא עשיתי כלום? לא, שמונה עשרה שניים אני למדתי.
שלחתי גל מאגיה ענקי אליה והיא כשלה לאחור. שלחתי עוד גל מתחת לרגלי שנשא אותי עד אליה.
ציפיתי את כל האזור שלנו בשכבת מגן כדי שאחרים לא ימצאו אותנו ותפסתי את שערותיה הבלונדיניות בידי וביד השנייה הצמדתי את הסכין שלי אל גרונה.
הסכין עצמה שומרת קסם. כל חתך שלה פוצע יותר מכל סכין אחרת.
|
|
|
מגדת העתידות
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
(אני לא בלונדינית!!)
"זה כל מה שאת יודעת לעשות?" לגלגלתי,
"זה מספיק בשביל לנצח אותך," היא חייכה חיוך מרושע, "נכון, ברבי?"
"זה מה שאת חושבת..." לא מלמלתי. אני לא ממלמלת, אז היא שמעה אותי והרימה את גבותיה בספק,
ביד אחת תפסתי את ידית הסכין שלה ומשכתי אותה לצד, הילדה הייתה מופתעת מזה, מה ששימח אותי. "אני..." התכופפתי ומשכתי אליי את הסכין שלה, "לא..." ניסיתי לקחת אותו, ללא הצלחה. עדיף שאני אנסה משהו אחר... "ברבי!!" בעטתי בה בכוח, והיא כמעט נפלה על עץ,
"דרך אגב..." אמרתי, "לא אמרת לי איך קוראים לך" חייכתי חיוך מנצח, מצפה לכך שהיא תעמוד ותתילחם בי. היא חייכה אליי,
"את בסדר. אני מניחה... אבל אני עדיין הולכת לחסל אותך."
חייכתי, "הכל מאהבה, אז קדימה"
|
|
|
מגדת העתידות
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
(תסתמי!!!)
|
|
|
הצבעוני האדום
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
(אני שיספתי לך את הגרון!)
|
|
|
מגדת העתידות
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
(אני מתעלמת מהשורה הזאת.)
|
|
|
הצבעוני האדום
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
(אסור לך!)
|
|
|
מגדת העתידות
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
(אסור לך להרוג אותי!!! שמישהו יגיד לה!)
|
|
|
הצבעוני האדום
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
(מותר לי! את לא מתה לגמרי!תנסי לרפא את עצמך או משהו!)
|
|
|
מגדת העתידות
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
(לא!! כל הקטע שאת לא שונאת אותי ברמה של להרוג!!)
|
|
|
הצבעוני האדום
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
(אני כן)
|
|
|
מגדת העתידות
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
(היינו אמורות להפוך לחברות :'O... את אמרת שאת מחבבת אותי!!)
|
|
|
הצבעוני האדום
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
(זה היה לפני שניסית להרוג אותי!)
|
|
|
אנג'ל
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
(תמחקי את השורה הזאת ומייד!)
|
|
|
מגדת העתידות
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
(לא ניסיתי להרוג אותך, זה היה בצחוק)
|
|
|
הצבעוני האדום
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
(מחקתי)
חוצפנית.
נעמדתי וגייסתי את כל הקסם סביבי. אני יודעת בדיוק איך אני נראית עכשיו. עיינים עצומות ושיער מתעופף באוויר, מגיע כמעט עד צמרות העצים עם האורך שלו. וכשאני מרגישה שגייסתי הכל אני פותחת עיניים זוהרות, כמעט לבנות ורואה איך הברבי מתכווצת בפחד.
אני מתחילה לתקוף.
|
|
|
מגדת העתידות
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
(מי את שתחליטי אם אני מתכווצת מפחד או לא?!)
בהתחלה הייתי מבולבלת,
ואז הייתי מופתעת,
ואז התחלתי לחשוב על אסטרטגיה... יש לי!
היא שלחה לעברי גל של מאגיה, אז יצרתי מגן מהמאגיה שלי.
"מה את מתגוננת?! תלחמי!" היא צעקה לעברי,
"לא." עניתי,
היא שברה את מגן המאגיה שלי עם עוד גל מאגיה, כמעט ונפלתי אבל קפצתי והגל רק שבר את האדמה תחתיי.
"יש משהו שאני טובה יותר ממלחמה... התחמקות. אני יכולה להמשיך ככה לנצח...
אז אולי נקבע על הפסקת אש?"
|
|
|
הצבעוני האדום
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
מה, היא מפחדת? היא הבינה שהיא לא תוכל לנצח?
נטריק הקטן הזה הוא כלום לעומת מה שאני יודעת לעשות.
"בסדר. בלי כוחות." התקרבתי אליה וסטרתי לה כל כך חזק שזה ישאיר לה סימן כחול.
"שלא תנסי לעשות את זה עוד פעם" הזהרתי אותה והתיישבתי.
|
|
|
מגדת העתידות
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
לא הסתרתי את העובדה שזה כאב לי.
טוב... לא נלחמים עם אש באש, אז אני אתן לה את ההרגשה שהיא ניצחה.
"אוקיי..." התיישבתי על גזע עץ מולה, "אני מניחה שקבענו על תיקו. עכשיו את מסכימה להגיד לי איך קוראים לך?"
|
|
|
הצבעוני האדום
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
תיקו? יש לה חתיכת אגו לברבי הקטנה. אני אוריד אותו. לאט ובהתמדה.
"קירקה אלוירה" אמרתי לה.
"קירקה? כמו המכשפה הזאת שהפכה גברים לחזירים?" שאלה בבלבול.
"היא בסה"כ נתנה לאישיות שלהם לצאת החוצה" עניתי לה בחיוך מרושע.
"מה המשמעות של נארין?"
|
|
|
מגדת העתידות
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
"אממ... זאת מילה בשפת האלפים. אני לא יודעת מה היא אומרת."
|
|
|
נטע
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
סתם כולם נלחמים, זותאומרת כל המורים.
(אין מה לעשות)
|
|
|
הצבעוני האדום
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
היא לא יודעת את המשמעות של השם שלה?!
"ברבי, השם אומר עלייך הרבה. במקומך הייתי רצה לברר מה הוא אומר."
|
|
|
מגדת העתידות
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
"מה הוא כבר יכול לומר עליי? אני שונאת את ההורים שלי על שבחרו את השם הזה..." אמרתי לה, הסתכלתי לשמיים, כמעט מצפה שאמצא שם שם טוב יותר.
|
|
|
הצבעוני האדום
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
"אז קחי לעצמך שם אחר." זה לא כזה מסובך... אצלנו לפחות. אני מניחה שאנחנו משפחה מיוחדת כזאת....
|
|
|
מגדת העתידות
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
"אם אני אעשה את זה... זאת כבר לא תהיה אני. אני כבר רגילה לשם הזה... הוא טוב יותר מברבי." רטנתי לעצמי, קירקה צחקקה,
|
|
|
הצבעוני האדום
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
"לא נכון, ברבי מתאים לך" עקצתי אותה
|
|
|
מגדת העתידות
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
"את באמת מכשפה..." צקצקתי בלשוני וחייכתי. שוב הבטתי לשמיים, "אני אוהבת את הכוכבים. הם נותנים הרגשה כל כך בטוחה, אבל גם חופשייה... הם זוהרים, נראה כאילו הם הדבר היחיד שתמיד יהיה שם."
|
|
|
אורומיס
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
כשהיתי בחדר השתאממתי ולא ידתי מה לעשות חשבתי מי ההיה המורה שלי לכוח אשאין מורים לכוח הזה אז איפה אני אלמד אני מקווה שלא עם אירינה ודואל
|
|
|
מגדת העתידות
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
"אולי." אמרה קירקה, "ואולי לא."
"אני חושבת שכן." אמרתי, קירקה נשכבה לידי,
"מה השעה? אני רוצה כבר להגיע לחדר שלי." היא אמרה,
"אז לכי לחדר שלך."
|
|
|
עמיתוש!!! XD
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
הסתובבתי לראות מי זה,מסתבר שזה היה נער בערך בן שש-עשרה והוא אמר לי "אני רואה שבאת להציל את אימא שלך,חבל שעשית זאת כי עכשיו אני יכול להרוג את שתכן" נבהלתי מהמחשבה הזאת אך לא נתתי לו לראות את הפחד ואמרתי בכול האומץ שיכולתי לעזור "אז למה יש לי הרגשה שאתה צריך אותי?" הוא נראה משועשע וענה לי "אולי ההרגשה הזאת נכונה" אמר והוסיף "אני צריך שתשכנעי את מנהל הבית ספר שלך לצרף אותי לבית ספר" בשלב הזה הייתי טיפה מבולבלת ופחות מבולבלת "רגע תן לי להבין אתה צריך אותי כדי להירשם לבי"הס?" אמרתי "כן,ואם לא תעשי את זה אימא שלך תמצא את עצמה בעולם הבא" הוא ענה לי בקול ערמומי "אבל למה דווקא אני?" שאלתי אותו והוא ענה לי "כי אני יודעת שאת תעשי הכול בשביל אימא שלך,בלי להסס" אני ממש התעצבנתי עליו ואמרתי לו "תקשיב לי אני לא יודעת בככל מי אתה,אני לא יודעת מי שלך אותך אז למה לי להמליץ עליך?" עכשיו הוא כבר נראה מעוצבן הלך לאיתי והוציא סכין וקירב אותה לאימי ואמר "אם לא תעשי את זה אימא שלך תמות בייסורים" לא האמנתי שהוא יעשה את זה אך הסכין שלו התקרבה יותר ויותר אלך אימי,תיק-תק תיק-תק השעון תקתק"בסדר אני אעשה את זה רק אל תיגע בה" צעקתי בכול כוחי "הדפים נמצאים על השולחן במטבח,ואני מקווה מאוד שתעשי את זה משכנע" הוא אמר ויצא מהחדר,ואני יש קרסתי על הרצפה.
|
|
|
נטע
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
הזירה התרוכנה. הלכתי.
|
|
|
אקו
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
הכל נגמר.
הבלאגן נגמר. הקרב נגמר. היום תכף ייגמר, ואני, כמו בשנה שעברה, נשארתי לבד.
אותה ילדה שמתהלכת ברחבי בית הספר, אבודה, לא יודעת מה לעשות, בלי שום חברים לצידי. חזרה לשנה שעברה... אני אשרוד. לפחות עד שאלכסנדר יחזור. אם הוא יחזור...
|
|
|
אנג'ל
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
"סאני." אמרתי לה, והיא הסתובבה כמעט מייד, מופתעת, היא לא משתמשת בחושים שלה כל הזמן.
"ארינה... מה...?"
"מה את כאן במסדרונות ולא ישנה?"
"את נהנית מחוסר כיבוי האורות למורים, נכון?"
"ברור, אבל למה את כאן?"
|
|
|
אקו
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
(אני בכלל התכוונתי שעדיין אל צריך ללכת לישון!! לא אמורים לחלק תלמידים לחדרים או משהו?? אני מבולבלת... גם לא הבנתי מי אומר מה!!)
|
|
|
אנג'ל
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
(התלמידים צריכים להיות בחדרים שלהם לפני השינה! רינה מתייחסת לזה כאילו הם ישנים!)
|
|
|
אקו
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
(אנג'ל, את יכולה לזרום עם הדמות שלי, ועם מה שהיא עושה? כדי שמשהו יצא איך שאני רוצה?)
------------------------------------------
"נו, בחייך, ארינה, זאת לא שעת כיבוי אורות..." אמרתי, אני תמיד משתמשת בתירוץ הזה נגדה, כי אני תמיד אוהבת לבלות עד הדקה האחרונה מחוץ לחדר, כדי לעשות את הרושם שיש לי מה לעשות למרות שאין לי
"את יודעת שבזמן הזה כולם צריכים להיות בחדרים שלהם. אני אתלונן עלייך למנהל, זה קרה לך יותר מידי פעמים.." אמרה ארינה
"נו.. את לא עומדת לגלות לאף אחד, נכון? אנחנו החברות הכי טובות, לא?" אמרתי, מנסה לנצל את העובדה שהיא בת 16 ובגיל שלי, ושהיא החברה שלי. היחידה שלי.
--------------------------
(ופה, אנג'ל, אני רוצה שתזרמי עם הדמות שלי.)
|
|
|
נטע
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
הלכתי לחדר לישון משעמום...
(אנג'ל את יכולה להיות טיפה יותר גמישה במשחקים?)
|
|
|
הצבעוני האדום
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
התכוונתי ללכת לחדר שלי ורק אז קלטתי, שאין לי מושג איפה הוא.
אין לי מושג מי המסכנה שאני הולכת לאמלל לה את החיים כי שמו אותנו שותפות לחדר.
הלכתי לי לחפש את הרשימה
|
|
|
אקו
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
(מי רוצה להיות שותפה שלי לחדר? (חוץ ממייטי))
|
|
|
נטע
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
(אני)
|
|
|
הצבעוני האדום
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
(מה אני עושה? אין בנות בגיל שלי.... מי תהיה השותפה שלי?)
|
|
|
אקו
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
(זה לפי גילאים?? אנג'ל אמרה משהו לגביי זה??)
|
|
|
אנג'ל
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
(אוקי, נמאס לי רשמית. אם אתה הולך להמשיך לנסות להרביץ לדמות שלי אני מתפטרת וזהו. זה ממש לא נעים, וזה באמת מתחיל לפגוע.)
|
|
|
אקו
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
(כן, אורומיס, זה באמת די מעצבן... פשוט תוותר על זה וזהו, זה לא ממש מקדם את הסיפור, ולא עושה עניין לסיפור או כל דבר כזה...)
(כמה בנות בחדר שינה אחד?.??)
|
|
|
מגדת העתידות
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
רבע שעה עברה, החלטתי שכדאי שגם אני אלך לחדר שלי... עד עכשיו לא פגשתי את השותפות שלי לחדר, ראיתי אותן קודם... ו... איך לומר? לא רציתי לדבר איתן.
קמתי בחוסר רצון, העפתי מבט אחרון לשמיים החשוכים והתחלתי ללכת לכיוון המגורים.
|
|
|
אורומיס
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
(אני מציק לאירנה וזהו טוב את מימלה לא המורה שלי)
|
|
|
מגדת העתידות
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
(אורומיס מאוהב!!!!)
|
|
|
הצבעוני האדום
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
נכנסתי לחדר 20456, זה אמור להיות החדר שלי. פתחתי את המזוודה וישר תליתי את הפוסטר של Nightwish, כי עד כמה שזו קלאשה, אני לא יכולה בלעדיו והתיישבתי על המיטה מצד ימין. היא נראית יותר נוחה.
|
|
|
אורומיס
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
(אני מחבב מישהי אחרת אני שומר נגיעה וירטואלית!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!)
|
|
|
אקו
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
ארינה ויתרה לי לא כבדרך כלל, והייתי בדרכי לחדר שלי.
אני עדיין לא יודעת מי יהיו איתי בחדר, קיוויתי שמישהו נחמד.
נכנסתי לחדר אליו הורתה לי ארינה, ומצאתי שם את הילדה שאני כל כך שונאת, למרות שעדיין לא דיברנו אפילו לא מילה אחת
"*את* איתי בחדר?" שאלתי את הנערה עם השיער הממש ארוך
(אני מקווה שזה בסדר שעשיתי שהיא איתי בחדר.)
|
|
|
עמיתוש!!! XD
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
אחרי שהתאוששתי ממה שקרה פה הרגע הובלתי את אימי לחדרה כאילו אני המבוגרת ואמרתי לה בביטחון ובערמומיות "אל תדאגי אני אסדר את הכול, יש לי תכנית" אחרי שאימי נרדמה כשאני יושבת לצידה,ניגשתי אל המטבח ושם ראיתי דפים מלאים בפרטים ולא האמנתי למראה עיניי, זה היה קוסם מאגיה, בן שש-עשר כפי שתיארתי לעצמי, קראו לו טום,אך אני עדיין לא הבנתי למה הוא ביקש ממני לעשות את זה,אני לא יודעת למה אך היה בו משהו מוכר לי,ואז הזיכרון הכה בי חזק...
|
|
|
הצבעוני האדום
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
(לא! יש רשימה של שותפים! את בכלל עם המלאכית, אני חושבת.... פשוט גלגלי מתחת לתיאור דמויות.)
|
|
|
מגדת העתידות
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
פתחתי את דלת חדרי בחוסר רצון מובהק.
אותו ילדה מטולטלת אמורה לישון איתי... אותה ילדה שניגשה אליי הבוקר.
אני שונאת אנשים כמוה, אני לא יודעת להסביר למה... היא פשוט... חברותית בצורה שונה.
למזלי, היא עוד לא הגיעה לחדר. יש לי עוד זמן לפני שהיא תגיע ותראה את אותה ילדה שניסתה להתחמק ממנה. אני מניחה שגם אני לא אמצא חן בעיניה...
המזוודה שלי נחה ליד הארון המשותף.
משותף?!
אני צריכה *לחלוק* איתה ארון?! אין סיכוי...
פתחתי את הארון בזהירות. הוא כבר היה מלא בבגדים.
הוצאתי את כל הבגדים וזרקתי אותם על אחת המיטות. שכפתי את הבגדים שלי לתוך הארון וסגרתי אותו, מרוצה מעצמי.
מה שנשאר במזוודה היה ספרי הלימוד, כמה תמונות, ותכשיטים.
התכשיטים היו חדשים לגמרי, קניתי אותם לפני שהגעתי לרכבת לבית הספר, מזכרת מהמקומות האהובים עליי ביותר. עגילי ספירלה, צמידים שחורים עם יהלומים, ועוד עגילי חישוק, ועוד צמידים... חצי מהמזווה הייתה מלאה באותם סוגי תכשיטים. יופי.
הנחתי אותם על שידה שעמדה ליד המיטה שבחרתי לעצמי.
את התמונות תליתי ליד השידה, על הקיר.
תמונות של הכוכבים, הכוכבים שבבית, אלא שלעולם לא יעזבו... גם אם אני אעזוב.
אהבתי לצלם אותם, לילה לפני שארזתי אחי ואני יצאנו החוצה וצילמנו אינספור תמונות. תמונות של כוכבים.
|
|
|
נטע
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
נגשתי לילדות אחת כבר הכרתי ושאלתי את השניה איך קוראים לה.
|
|
|
אנג'ל
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
(לא! די! בואו נתחיל את הפרק הראשון מחדש וזהו!)
|
|
|
מגדת העתידות
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
(אני בעד)
|
|
|
אורומיס
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
(לא כבר התחלנו אז פשוט תפרסמי את רשימת החדרים)
|
|
|
אנג'ל
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
(פירסמתי אותה אתמול! וכן! אני מתחילה אותו מחדש וזהו!)
|
|
|
נטע
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
(שהיה)
|
|
|
אורומיס
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
(לא מתחילים מחדש)
|
|
אֵרִיַה
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
(סליחה שלא הייתי בהתחלה! לא עבד האינטרנט! טוב, אני אתחיל מהפתיחה, ואגיע לאיפה שאני לא אמורה להיות (כי זה ממש מבלבל) תוך שניה. אני כל כך מצטערת!)
"מבצר האור?!" שאגתי שוב, בזעם.
"תירגעי" אמא שלי אמרה בקרירות "כבר רשמתי אותך, ואת לא יכולה להתחרט, קדימה, לכי"
כן, כל הקיץ שברתי כלים בזעם, וזה לא היה בכוונה, פשוט ככה אני מגיבה כשאני עצבנית.
בעודי פולטת קללות שהיו גורמות כמעט לכל אחד להמיק יצאתי החוצה בזעם.
"מבצר האור?!" מלמלתי לעצמי "חתיכת בית ספר מטופש"
נפלא, כמה שעות ואני כבר מבולבלת.
המורה ההיא שנראית קטנה ממני נלחמת בחבורה של תלמידים, אחד מהם בורח לה בלי הפסקה, וואי, למי יש כוח לזה?
אולי פשוט נשב כולנו בשקט, ונשתעמם כשהמורים ישויצו ביכולות שלהם.
גם כן, כשפי יסודות מטופשים.
כמה מורים מתחילים להילחם, גלגלתי עיניים בשעמום, מורים מעצבנים.
העליתי על פני את המבט הכי תמים שלי ונכנסתי למסדרון.
תהיתי איפה אני אמורה לישון, בחנתי את הרשימה ונכננסתי לחדר.
"אמממ... היי" מלמלתי לנערה שישבה על מיטתה, בהתעלמות מוחלטת ממני.
|
|
|
הצבעוני האדום
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
ילדה נכנסה לחדר, כנראה השותפה שלי. היא לא נראתה יותר מבת 16 ושערה היה קלוע בצמות.
פשוט נהדר! הם לא יכלו למצוא מישהי בגילי לפחות? גלגלתי עיניים "היי" עניתי לה.
היא הסתכלה עלי במבט קצת מוזר, מעבירה את עינייה על שערי הארוך, בגדי המוזרים ופני המאופרות בשחור וסגול כהה.
קמתי ואמרתי לה בקול טיפה מאיים "אני קירקה, איך קוראים לך?"
|
|
|
אֵרִיַה
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
היא מאיימת עלי? יופי, אנחנו הולכות להסתדר ביחד.
"אילונווי" עניתי בתגובה לשאלתה. "קירקה זו לא המכשפה ההיא שהפכה את הגברים לחזירי ים?"
"כן, זו היא" היא הנהנה
"שם מגניב" חייכתי
|
|
|
הצבעוני האדום
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
משכתי בכתפי וחזרתי לפריקת המזוודות שלי. איילווני התיישבה על המיטה שלה ו....
|
|
|
אֵרִיַה
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
הוצאתי את הקשת שלי מהכיס.
היא הייתה קטנה, קצת יותר גדולה מכף היד, אבל החיצים היו חדים, ובקצוותיהם היה מרוח רעל.
והמיתר היה מתוח חזק, לקח לי שנים ללמוד להשתמש בו.
בחנתי את הרעל, קצת ממנו נעלם.
שלפתי את אחד מקבוקוני הרעל שהקפדתי לקחת איתי והתחלתי למרות אותו מחדש על החיצים.
בלי ששמתי לב האגודל שלי שחרר את החץ.
"אופס" מלמלתי כשהחץ ננעץ כמה סנטימטרים בקיר מפניה של קירקה.
|
|
|
הצבעוני האדום
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
יש לה חוצפה. אני שולחת כדור מאגיה היישר לבטן שלה, קמה מתוך מזוודותיי ומתקרבת אליה
|
|
|
אֵרִיַה
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
התקפלתי ונהמתי "זה היה בטעות!"
"כן, בטח" כדור מאגיה נוסף נשלח אלי,חמקתי ממנו בזריזות.
החלקתי את ידי אל תוך המגף, קדימה, שתחשוב שאני תמימה כמו שאני נראית.
|
|
|
הצבעוני האדום
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
היא חושבת שאני טיפשה? שלחתי עוד כדור אל ידה שניסתה להגיע למה שהיא החביאה במגף.
שלחתי רשת מאגיה ענקית שהדביקה אותה לקיר.
"זה הולך להיות כיף" אמרתי בחצי חיוך.
|
|
|
אֵרִיַה
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
אני שונאת את רשתות המאגיה.
אולי כי אף פעם לא הצלחתי להפעיל אותם,אבל זה לא הקטע החשוב.
הקטע החשוב הוא שאני צמודה לקיר, והיא עומדת מולי, עם סכין ביד.
התפתלתי, כביכול בנסיון להשתחרר, אבל סוף סוף אחד החיצים המרדימים שלי נח בכף ידי.
|
|
|
הצבעוני האדום
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
באתי לתקוע בה את הסכין כשהד לת נפתחה והמורה המעצבנת נכנסה פנימה
"שיט"
|
|
|
אֵרִיַה
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
לעזאזל!
כשיש לי וויכוח לישב, אני מקפידה להשאיר אותו ברמה פרטית, כדי שלא יקשרו אותי לרצח שבדרך כלל קורה אחריו.
"זה כלום גמגמתי למראה פניה של המורה.
איך יוצאים מזה?
נעצתי בקירקה מבט שואל. היא הנידה בראשה.
|
|
|
אנג'ל
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
"קטטות על היום הראשון... זה מעניין." חייכתי חיוך מסתורי ונשענתי על הקיר לצד הדלת, מול שתייהן.
שתי הבנות הביוט בי במבט כועס.
"אתן מוזמנות להמשיך, מי אני שאפריע לדבר כזה? סוף סוף דבר מעניין." הרמתי את כתפי בתנועה כמעט בלתי מורגשת.
|
|
|
אֵרִיַה
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
השלכתי את החץ על קירקה, גם ככה בקושי יוכלו להאשים אותי, היא ניסתה להרוג אותי!
החץ פגע, יש דקה בקושי עד שהיא תרדם.
"כן המורה, סליחה" גלגלתי את עיני, כנראה שאם אנחנו רוצות לצת מזה בשקט נצטרך לשתף פעולה, גועל נפש.
הורדתי את האצבע כלפי מטה, כדור אפלה הקיף את המורה.
|
|
|
אנג'ל
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
"בבקשה קראי לי ארינה, יקירה." שברתי את הכדור במכה אחת, נקודת החולשה שלו הייתה גלויה לאלה שהתאמנו היטב. "למה השתמשת בכישוף?"
היא הביטה בי במבט תוהה, שוב בלבלתי אותה.
באותו הרגע קירקה התעלפה.
|
|
|
אֵרִיַה
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
"אופס" מלמלתי ושאבתי את קסם הרשת, כדי לצנוח על הרצפה בקלילות.
"אני מקווה שזה לא אחד מהחיצים שהורגים" אמרתי לעצמי בשקט.
ניגשתי לגופה הרפוי של קירקה ותלשתי את החץ, ניגבתי מעליו את הדם וטעמתי קצת מהרעל.
"לא, רק מרדים" שוב דיברתי ל עצמי. "כמה שעות והיא תתעורר עם כאב ראש נוראי"
|
|
|
הצבעוני האדום
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
בום,בום,בום.
כל פעימת לב הביאה איתה עוד כאב ראש.
היא כל כך הולכת להתחחרט על זה. חיפשתי אותה, היא שכבה במיטה שלה ישנה. מעולה.
קודם כל ניגשתי לארון וקרעתי את כל הבגדים שלה לחתיכות קטנות. אני יודעת שזה קטנוני אבל נקמה זה מנה שמוטב להגיש במנות קטנות. ולאורך זמן. זה יתן לי עוד שוטט קטן של הנאה בבוקר.
ואז ניגשתי אליה עם הסכין שלי ושרטתי לה בעדינות מסר על המצח. הסכין חותכת פי 3 יותר בכלום מאמץ.
זה יישאר לאורך זמן.
חייכתי חיוך מסופק וחזרתי לישון. כשאני אגמור איתה, היא תתחנן שאני אהרוג אותה.
|
|
|
אֵרִיַה
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
כאב צורב היה מה שהעיר אותי.
פקחתי את עיני, לא יכולתי לראות כמעט כלום.
נגעתי בצחי, כשהורדתי את ידי היא הייתה מכוסה דם.
"באמת" סיננתי.
העברתי את ידי על החתך בעדינות "תרפא" לחשתי, הרגשתי את החתך מתאחה תחת אצבעותי.
"אני אהרוג אותך" מלמלתי ושטפתי את פני, כדי להוריד את הדם.
|
|
|
אנג'ל
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
(זהו! הפרק נגמר!!!)
|
|
אריאל
לפני 13 שנים ו-7 חודשים
אין לי כוח לכתוב ברצינות אז זה לא הולך להיות שפוי במיוחד.
היום היום הראשון! אעאעאעאעאעאעאעאעאעאעא! סוף סוף!!! אחר חודשיים של חופש גדול סוף סוף!! ווהווו!
ואני הולכת ללמוד במקום שקוראים לו מבצר באור! אני מתרגשת! אני אהרוג שם את כולם כי אני מרושעת מוחהחהחהחה!
יש לי כוחות מגיה אפלה וארבת היסודות ביחד. מה שאומר שאני חזקה פי 2 מכוווווווולם!
אמא שלי אומרת לי לבוא אליה , אבל אין לי כוח אז אני מעבירה עליה גל אש. היא מתה! מוחהחהחהחה
הכוח שלי הוא אש. אני אוהבת את האש. אני אוהבת לשרוף אנשים ולצפות בהם מדממים ואת העצמות שלהם בחוץ. ואני גם אוהבת את הלילה, למרות שזה נשמע מוזר כי אש זה אור, אני אוהבת את החושך. כי הוא חשוך. במיוחד בגלל זה.
זאת השנה הראשונה שלי במבצר האור, והפעם גם נותנים לכוחות האפלה להשתלב. לי לא הרשו פעם שעברה כי יש את שניהם, וגם לא רציתי.
אבל הפעם אני אוכל לכשף את כולם. אני מתלבטת בין כיסוח ארוך וכואב של מכסחת דשא על הפנים שלהם בין שריפה של העצמות שלהם עד שהן ירקבו.
אני אלך על המכסחה.
הגעתי למקום, שכולו זוהר. שלווווווווווווווווווווום! אני צורחת לכולם. הם מביטים בי במבט משונה.
היום הראשון התחיל עכשיו.
|
|
