ביקורת על מוצאים את דורי (המשך של "מוצאים את נמו)

אז הסרט הזה הזכיר לי למה אני לא אוהב סרטים מהשנים האחרונות.
ולא, זה לא נוגע רק לאנימציה- אני גם לא אוהב סרטים מצולמים מהתקופה האחרונה.
עכשיו, תנו לי להסביר למה. בשנים האחרונות, יוצרי סרטים דואגים כל הזמן להשאיר את הצופים במתח. שלא תהיה שנייה אחת רגועה. כל הזמן קורה משהו, פתאום הוא קופץ הנה בזמן שההוא בורח תוך כדי שההוא נחנק ממרשמלו שרוף, רק, העיקר שנשאר מרותקים למסך.
עכשיו, בסרטים כאלה, כמו "מוצאים את דורי", העניין הזה בעייתי. אחד מהדברים שהכי אהבתי בסרט הראשון הוא שמידי פעם היו דקות שקטות, עם מוזיקה ברקע, שפשוט רואים את האוקיינוס האינסופי ואת כל הצבעים. אז מה אם חלק משתעממים. האטמוספרה זה מה שחשוב.
הדבר הזה לא קרה במוצאים את דורי. הסרט מנסה לגרום לנו להיות בריכוז מלא לאורך כל הסרט, ונגיד ויש שנייה שאין בה אף תרחיש, מישהו יספר בדיחה, העיקר שכל הזמן נהיה פעילים.
עוד דבר שמפריע לי בתעשיית הסרטים של היום הוא העניין של הקיצוניות.
הכול היה חייב להיות נורא קיצוני, בייחו

הצטרפתי לקבוצה במיוחד בשביל זה.

"מסע של מאה צעדים"

אני לא מהאנשים שכשהם כותבים ביקורות על הסרט הם כותבים על השחקנים, הליהוק, הצילום, התסריט, הטוויסטים או האפקטים (כמו סנואי כאן מתחתיי).
אני אדם של רגש. כשדברים נוגעים בי אני כותבת. כשדברים קורים לי אני כותבת.

אז רק כדי שתבינו על מה אני מדברת- חסן הוא הודי. בעבר הייתה למשפחתו מסעדה בבומבאי, בה בישל. בעקבות משהו-לא-מובן הוא עובר עם המשפחה שלו לצרפת. הם מנסים להקים שם מחדש את המסעדה ההודית. המקום שהם מוצאים הוא מול מסעדת היוקרה של העיר, "הערבה הבוכייה".
בתחילה קיימת ביניהם איבה, אך לאט לאט היא מתחלפת בידידות כשחסן מתחיל לעבוד במסעדה.

אז לא, לא היו פה ספוילרים, כי הסרט הזה לא שווה את זה. הוא לא באמת מרגש, יוצא דופן, מיוחד או מעניין. והוא צפוי כל כך צפוי.

מה שכן, היו המחשבות שהוא העלה בי.
עד כמה אנשים ילכו רחוק עבור אוכל?
האם צריך או כדאי לשלב בין תרבויות?
האם אנשים זרים יכולים להתקבל ללא דחיות, אפילו שהם באים מתרבות זרה?
למה האירופאים כל כך קרים? ולמה הם מסרבים לקבל את המזרחיים יותר?

אז לא. אל תראו. בזבוז של זמן צפייה. עזבו, בזבוז של זמן בכללי. אבל כן, הוא כן העלה לי את השאלות האלה ועוד כמה דברים שמשום מה אני פשוט לא מצליחה לנסח.

היה עדיף לראות הנסיכה הקסומה. ידעתי.

הרבה אמרו שהקבוצה מתה עוד לפני שהתחילה לפעול (מוזמנים להסתכל בתגובות). אבל אני לא חושבת שזה נכון; יש כאלו שרוצים לכתוב על סרטים, פשוט מחפשים את הסרט המתאים, זה שיכלו לנסח בו את מה שהם חושבים עליו. לא נתקלתי בהרבה כאלו לאחרונה שיכולתי לומר עלהם משהו חוץ מ"הוא בסדר", "נחמד", יפה, "מדהים!" "מהפנט", "אהבתי", "מומלץ", "גרוע, "לא שווה", "תתרקחקו כמו מזומבים חולי כלבת" וכו'.
אז עכשיו למעשה, מצאתי את הסרט שחיפשתי. זה שיש לי מה לומר עליו. אז אני גאה לכתוב את הביקורת הראשונה בקבוצה, למרות שזה לא סרט קלאסי, מעולה או כזה שיזכרו שנים, אבל הוא סרט שצריך ביקורת.
בואו נתחיל ללא הקדמות מיותרות ונוספות:

בחזרה למחר
★★★ 1/2 (אמור להיות שלושה וחצי כוכבים)


את הסרט ראיתי אתמול, אחרי שחיפשתי אותו כמה זמן. צפיתי בו יחד עם ניצוץ היקרה וההורים שלי. אבא שלי התלהב בגלל השחקנים והמלצות, לעומת התנגדותה של אמא שלי לסרטי פנטזיה באשר הם (כן אני יודעת. אבל אני שונה אנשים! אני אוהבת פנטזיה!מאוד!)
מה שמצחיק הוא, שבסוף הסרט התהפכו היוצאות: אמא שלי חיבבה אותו יותר מאבא שלי.
ואפשר להבין את שניהם.

העלילה מסובכת. מאוד. לא הבנתי אותה עד הסוף. אבל זה מה שאני יכולה לומר לכם: קייסי היא נערה מרדנית שמנסה לחבל במתקן של הממשלה שבו אבא שלה עבד ורוצים לפרק אותו. בגדול, היא מנסה להחזיר לאבא שלה את העבודה. סביבה, בכל מקום, מדברים איתה עד כמה שהעולם שלנו דפוק ורע ושהעתיד יהיה גרוע (הזכירו את 1984. אני מאושרת)
יום אחד, שהיא מחבלת באתר הממשלתי, המשטרה לוכדת אותה. אחרי מעצר שבו משחררים אותה בערבות, היא מוצאת בין החפצים שלה סיכה מיוחדת שכל פעם שהיא נוגעת בה היא מוצאת את עצמה בשדה חיטה רחב ידים. היא מנסה לשוטט בו אבל תמיד נתקלת במשהו מהעולם האמיתי. היא חושבת בהתחלה שהיא משוגעת, ואז נתקלת בילדה קטנה שמובילה אותה אל אדם מתבודד. הילדה והאיש מגלים לה מה זו הארץ העתידנית והשדה שהיא הגיעה אליו תוך כדי שהם מנסים להציל את העולם שלנו מהכחדה. כמו להציל אותו מדיסוטופיה.

אז התקציר שלי לא טוב, כרגיל. מה לעשות? אני מאלה שקוראים ויקיפדיה לא כותבים אותה. אני לא יכולה לכתוב תקצירים. מה שאני יכולה לומר זה מה ההתרשמות מהסרט.


כמו שאמרתי, בסרט מצילים את העולם מדיסוטופיה. אבל המסר של הסרט מנוגד בהחלט מזה. לאחר שעיקלתי את מה שאמרו שוב ושוב, הבנתי את המסר. ומה שחשבתי זה "הם צודקים לשם שינוי."
כן, דיסני הטיפו מוסר צודק. והסרט לא מצויר.
יש כאלו שיאמרו שלסרט אין מטרה. ואולי הם צודקים, הוא מאוד לא מובן. בעיקר הסוף. אבל לבסוף מה שיש לי לומר הוא שהרעיון טוב והאפקטים מצויינים.
והא כן, השחקנים מצוינים. בייחוד הילדה הקטנה. היא ממש טובה, היא צריכה עוד תפקידים. היא כזו חמודה ומקסימה אבל קשחוה ומשחקת טוב ו...קיצר, אהבתי אותה.
משפט לחיים:
'אתה יודע למה אתה לא מצחיק אותי?'
'למה?'
'כי אתה פשוט לא מצחיק.'

רינגר מהגל החמישי, בבקשה תגידי את זה לבן. אני אוקיר לך על זה.


אז מי שאין לו בעיה עם קצת מריחות אבל נהנה מאפקטים טובים ושחקנים מצוינים, מוזמן. אבל אל תאשימו אותי אם לא נהנתם.
להית' ומקווה שהמלצתי לכם על סרט ששוה את זה.
(לפרוטוקול: השלושה וחצי זה בגלל המריחות וחוסר ההבנה. והסוף).

למה.
למה הכל נמחק.
כל ביקורת, כל תגובה, הכל.
אפשר לקרוא לזה "הלמה של מטריקס" (והמבין יבין)

יש בשביל זה פורום