הקול בראש, חמישה כוכבים
לסרט "הקול בראש" פיתחתי ציפיות מאז שראיתי את הטריילר הראשון שיצא לו, בשלהי ינואר.
הטריילר הצבעוני המצחיק המשעשע והגאוני שווה אותי לחלוטין. (או שבה? אני לא בטוח. נראלי ששווה.)
בדרך כלל כשמפתחים ציפיות גדולות לגבי סרט נוטים להתאכזב מהתוצאה, אבל הקול בראש הוא מעל ומעבר לציפיות שלי.
הסרט מלווה את ריילי, שרוב חייה עברו בשמחה ואושר במבער לדירה חדשה, בה היא מתחילה לחוש רגשות פחות נעימים- עצב, פחד, גועל וכעס.
אבל הקטע המיוחד בסרט, הוא שלא עוקב רק אחרי הרגשות שחיצוניים של ריילי- הוא עוקב אחרי הרגשות הפניימיים שלה. זאת אומרת, ממש, כאילו, בתוך המוח שלה. ממש.

יש לנו את כעס, שמחה, עצב, גועל ופחד, כל אחד בצבעים המותאמים לו כמצופה מסרט מצויר.
והם, בעצם- הרגשות של ריילי. קשה להבין את זה מבלי לראות את הסרט, אבל לרגשות של ריילי יש מכשיר, בו הם יכולים לשוט ברגשותיה- כל רגש הופך זיכרון מסוים לעצוב, שמח, כועס, מגעיל או מפחיד.
התוצאה מלהיבה וכיפית, מצחיקה ובלתי נשכחת.
העניינים מתחילים להסתבך ששמחה ועצב נעלמות נאבדות בתוך זכרונותיה של ריילי- וריילי חובה רגשות לא נעימים וחשה ניתוק מהוריה.
המדהים בסרטים של פיקסאר הוא שבכל מבט פשוט של הדמויות המצוירות יש מלא רגש, ובסרט הזה זה פועל בצורה דמהימה.
הסרט עמוק, אנושי ואפילו קצת פילוסופי.
יש רגעם שהוא סוחט דמעות ויש רגעים שהוא קורע מצחוק, והוא ללא ספק אחת מחוויות הקולנוע הגדולות שהיו לי בזמן האחרון.
רוצו לקולנוע.

שישה גיבורים
3 כוכבים

ביקורת שנייה ברצף על סרט שמקבל שלושה כוכבים.
אז שישה גיבורים.
יצא לאחר ההצלחה המטורפת של פרוזן, והוא של אותם יוצרים.
באתי לסרט בציפיות גדולות. הטריילר היה מתוק, ובתור חובב מושבע של סרטים מצוירים, הייתי בטוח שאני הולך להשיג את האובססיה הבאה שלי.

אז לפני הכל, קצת על העלילה.
הדמות הראשית, ששכחתי את שמה, אוהבת לשחק בקרבי רובוטים בלילות- כל אחד מביא רובון מוזרף שמים בתוך זירה, והרובטים מתחילים להילחם. התחרות מקבל הרבה אהדה וגם הרבה הימורים לא חוקיים.
אחיו של הילד חובב הרובוטים הוא תלמיד באקדמיה לחנונים- שם קצת סטריאוטיפי לסרט מצויר- באקדמיה הזאת ההתמקדות העיקרית היא המצאת דברים חדשים.
אחיו של חובב הרובוטים מחליט שלחובב הרובוטים יש פוטנציאל לא ממומש- ולכן לוקח אותו לסיור באקדמיה לחנונים.
ומשם הכל מתחיל להתגלגל, והילד חובב הרובוטים מפסיק לחבבב רובוטים וומציא המצאה גאונית של חלקיקי מתכת קטנים שבונים כל דבר תחת פקודה קטנה.
מישהו מבקש לרכוש את ההמצאה ממנו, אך הילד שכבר לא חובב רובוטים מסרב.
לקראת סוף התערוכה בה מוצגות כל ההמצאות, הבניין עולה באש, ואחיו של הילד שאהב רובוטים בעבר נהרג.
הילד שחיבב רובוטים בעברו מוצא המצאה מתוקה של אחיו ז"ל- מן מרשמלו גדול מתוק שמזכיר את אולאף מפרוזן באופן מחשיד, שנועד לרפא אנשים.
ומשם העלילה מתגלגלת, והופכת להיות מטומטמת להפליא.
וזה היה כל כך מאכזב- ההתחלה הייתה מבטיחה, מקסימה, שובת לב.
ואז הכל התרסק.
זה קורה לי גם עם הספרים- אבל לא זכורה לי נפילה כזאת מכאיבה.

אז זהו.
שישה גיבורים, שלושה כוכבים.
הסרט מומלץ בסה"כ, כי לא מדובר בסרט אסון, אבל גם לא בסרט טוב במיוחד. הוא קליל, אבל לא מתקרב לפרוזן, וצפוי מאוד.

ביי :)
נא לכתוב לי סרטים שאלך לצפות ואחר כך אכתוב עליהם ביקורת.

עלייתה של ג'ופיטר
שלושה כוכבים


אז ראיתי את עלייתה של ג'ופיטר. ממש עכשיו.
משום מה, זכרתי שהיו על זה ביקורות אוהדות. ואחרי שסיימתי לצפות, פתאום שאלתי את עצמי- הגיוני של החרא הזה היו ביקורות כל כך אוהדות?
אז חזרתי לאינטרנט והקלדתי את שם הסרט, ומסתבר שאין ביקורת אוהדת אחת על הסרט הזה.
ומה אני אגיד? אני מבין אותם.
האפקטים מדהימים והליהוק לא רע בכלל, אבל יש בעיה אחת. העלילה.
היא מלאה בחורים. מלאה.
אז ככה.
יש את כדור הארץ.
וחוץ ממנו, יש עוד אלפי כוכבים- ולכל כוב יש אדם ששולט בו, ואז גם הורס אותו, לאחר שהוא הורג את כל בני האנוש, ומהם הוא רוקח תרופה שמשאירה אותו צעיר.
אתם יודעים, קשה לי לתאר במילים את העלילה. לא כי היא מורכבת נורא, אלא פשוט כי קצת מביך להגיד אותה. כי לסרט שהשקיעו בו 170 מיליון דולר, אפשר להשקיע קצת יותר מחשבה על תוכנו, בעיקר כשאתה היוצר של המטריקס האגדי.
אבל התסריט קלישאתי ומטופש, ותחכום לא קיים שם.

בתור ביקורת ראשונה, זה גרוע.
אבל אני מבטיח להשתפר.
בכל מקרה, מומלץ רק בשביל האפקטים.
ביי :)
אתם מוזמנים לכתוב לי בתגובות איזה סרטים לראות ואז אכתוב עליהם ביקורת.