קבוצה למנאווה/סדרת דרמה קוראנית הסגידה ביותר.
אילג'ימה/Il-Ji-Mae.

המנאווה מציגה את סיפור רובין הוד בגירסה הקוראנית והדרמתית יותר שלו.
במרכז הסיפור נמצא גיום,בנו של אציל אשר בגיל צעיר צפה באביו נרצח אל מול עיניו באשמת בגידה (לאחר שהופלל בידי אנשים מרושעים ותאבי בצע).
גיום מצליח לברוח כיוון שאביו החביא אותו בארון.
ואילו את אימו ואחותו מכרו כמשרתות וגם ביתם נלקח מהם.
הטראומה של צפייה במות אביו (ותליית גופתו בכיכר הכפר כדי להתריע בוגדים אחרים)גורמת לגיום הצעיר לאבד את הזכרון.
הוא מאומץ ע"י גנב לשעבר בשם סה דול ואשתו אשר משנים את שמו ליונג. גיום חיי בחברתם במשך השנים מאמין כי הם הוריו הבילוגים.
אך 13 שנים מאוחר יותר זכרונו של גיום (עכשיו יונג) שב אליו והוא מחליט שלא לנקום באלו שהרסו את חיי משפחתו אלה לחפש את אימו (שעדיין מקום המצאה לא ידוע לו) ואחותו (אותה הספיק יונג לראות זמן קצר לפני שנתלתה). מותה של אחותו הגדולה גורם לגיום לאבד את הטוב שעוד נשאר בו במשך השנים וייצר הנקמה עולה בו. עתה הוא נחוש לגלות מי רצח את אביו ואחותו.
הוא מקעקע על חזהו את הסמן שהיה על חזהו של אביו, לובש על עצמו מסכה ופורץ בלילות לבתי אצילים בחיפוש אחר החרב אשר רצחה את אביו(אשר תוביל אותו גם לרוצחי אחותו.)
גיום משאיר בזירת הפשע את חותמו הייחודי: ציור של ענף עץ השזיף. שמזכיר ליונג את עצי השזיף בביתו לשעבר שלצילם גדל ומולם גם נרצח אביו.
כששוטרי הממלכה מוצאים את הציורים, הם מחליטים לכנות את הפורץ המסתורי "אילג'ימה" (ענף עץ השזיף בקוריאנית).
במהלך פריצותיו רואה יונג את הפאר בבתי האצילים בעוד רבים מבני העם גוועים ברעב. הוא מחליט לגנוב מהאצילים ולחלק את שללו לעניים ושמועות על מעלליו של השודד האמיץ והנדיב נפוצות לכל עבר. הוא זוכה להערצתם של בני העם הפשוטים, בעוד המלך ובני האצולה מנסים לתפוס אותו ולגלות את זהותו האמיתית.
דבר שמתברר כקשה כיוון שבשעות היום יונג, מציג כלפי חוץ חזות טיפשית, אנוכית ולעיתים גם אכזרית.
במטרה להמשיך בתוכניתו וכדי שלא תתגלה זהותו.