אז כריס, אני יודעת שהסיכויים שתקרא את זה שואפים ל0 אבל אני מרגישה שאני חייבת לכתוב את זה.

אז הפעם הראשונה שנפגשנו אתה שלחת לי הודעה כזאת חמודה של היכרות ובאמת שלא ממש הבנתי אותך אבל לאט לאט למדתי להכיר אותך ולקבל את הדעות שלך גם אם הן שונות משלי.
אני מרגישה שאני חייבת לך התנצלות על איך שהגבתי למה שאמרת לפעמים, באמת באמת שאני מתנצלת!

אני זוכרת שהגיע היומולדת שלי ולא ממש התכוונתי לספר את זה למישהו פה אבל איכשהו זה נפלט לי ואתה ועוד כמה אחרים עשיתם מזה ממש ביג דיל וזה ממש ריגש אותי, אף אחד לא התייחס אלי ככה בשבוע הראשון שפגשתי אותו, אז באמת תודה עם זה.

בזמן האחרון הראש שלי קצת פחות פה למרות שאני פה כל יום ולצערי עד עכשיו לא שמתי לב שאתה לא פה וכמה שאתה חסר (אני מניחה שאני יכולה להאשים גם את הדלקת המטומטמת שיש לי ביד מה שממש מקשה עלי להקליד), באמת שרציתי להכיר אותך יותר טוב ובאמת שהיו לי מלא נושאים לדון איתך עליהם וממש חבל לי שלא יצא לנו.

אז כמובן באיחור- שיהיה לך יומולדת שמח ואני מאחלת לך שתמצא את הדרך שלך בחיים ושתהיה מאושר ממנה :)

-מקווה שתחזור, אני-
(נ.ב אם מישהו פה שומר על קשר עם כריס מחוץ לסימניה אני ממש אשמח אם תשלחו לו את זה ממני)

אנשים שמשקיעים בשיחות (המ... לא אני).
אם כי למען ההגינות, אני אוהבת יותר לדבר (ואתה העד לזה).
הייתי אומרת לך לא לעזוב, אבל... אני יכולה להבין. פשוט כשלא מתחברים כמה ימים הכל משתנה פה. וכשלא מתחברים הרבה כמה-ימים כאלה, זה נראה לכמה רגעים אתר כמעט אחר.
אולמו(כי לא זכור לי שנקראת כריס), אני יודעת שפספסתי את יום ההולדת השישה עשר שלך (שהוא גם ב16 לחודש במקרה) אבל זה מה שקורה כשהקשר שלי עם אדם הוא אינטרנטי. אני לא רואה הודעות כי אני אסון אינטרנטי (אני גם הסיבה שבאזור יורד רק "ברד רך", אבל זה סיפור אחר). אני מאוד שמחה שיצא לנו להיפגש גם מחוץ למסך, ואני תמיד שמחה להוציא אותך משיעורי פיסיקה. מי אמר שמועצת תלמידים לא עוזרת בחיים?
תמשיך להיות מצחיק,(כן אולמו, אתה מצחיק. ת'מודד) מעניין, כמעט-מצית-ילדים, רוכב אופניים, מפרק גרוגרות (או איך שלא כותבים את זה) ומישיר מבטים מלחיץ. אני מאחלת לך שתהיה מאושר, מעושר, בריא ושתתחלף לך מורה לפיסיקה.

שנה הבאה אני לא אשכח.
סטינג.

אז כתבתי את הברכה הזאת במשך חמישה ימים במקומות שונים. היא לא ארוכה או משהו כזה או מעניינת במיוחד, פשוט, היה לי ממש מעט זמן ואני רוצה לכתוב לך ברכה כמו שצריך אז אני עומדת לשחרר אותה עכשיו, כשאתה עוזב ואולי לא תראה אותה. (למרות שאני יודעת שהמון, המון אנשים שקפאו מציצים מדיי פעם, לא מחוברים, בקבוצות. בכל מקרה אני אשלח לך אותה גם דרך הטלפון של אבא שלי.)

בראשית היקום נוצר. דבר זה הרגיז הרבה מאוד אנשים ובכלל נחשב כצעד רע.
(קראת את המדריך, נכון?)

"בזמנים כאלה, כשאני תקוע בפתח אוויר ווגוני עם אדם מביתלג'וז, עומד למות מחנק בחלל העמוק, בזמנים כאלה אני מצטער שלא הקשבתי למה שאמרה לי אמי כשהייתי צעיר."
"למה? מה היא אמרה לך?"
"אני לא יודע. לא הקשבתי."



"אי שם, בגוף זמני של פרפר צהוב בוהק, קינן לו המוות"
(לפני כמה שבועות התחלתי לנגן יצירה חדשה והסתכלתי על חמשת הדפים הצפופים שלי והכל היה שחור ולבן ואני נשבעת, לא הצלחתי לקרוא אף תו. אז פשוט ניגנתי משמיעה והתווים בזיכרון שלי, ובגלל זה אני לפעמים טועה בקונצרטים שלי.)

https://www.youtube.com/watch?v=H2-1u8xvk54&list=RDEqfPr7jYxLE&index=3

(אני עכשיו בחדר מחשבים, בבית הספר שלי והמוזיקה ברמקולים כל כך רועשת והיא ממלאת לי את המוח במילים. יש לי דפקט כזה, שאני לא יכולה להתרכז בכתיבה אם יש מוזיקה עם מילים. במיוחד כשהן; "אני יודע שהכול יהיה בסדר", ואז; "אני יודע שהכול יהיה סבבה", והן פולשות לי למוח ואז נשארות שם, כך שהוא מזמר את השורות המעטות שחוזרות על עצמן של השיר הזה שוב ושוב.)


"Oh, this old world keeps spinning round, It's a wonder tall trees ain't layin' down, there comes a time”

(זה באמת פלא, למרות שהסיבה לזה היא בסך הכל הכוח הנורמלי בזווית תשעים מעלות שמפעילה הקרקע על העצים. בכל מקרה העולם הוא יצור יפהפה.)

https://www.youtube.com/watch?v=xsWrmJjD2eY

(חיריה הולכת להיות פארק. סנטרל פארק כפול שלוש, אמרו לנו. בעוד שמונה שנים השטחים העצומים האלה, הזרועים ירוק ושיירי פסולת שעדיין שרדה אחרי שניקו יהיו פארק. ולא עוד בניין. יחי הריאות הירוקות.

"אני הולכת לבוא לשם עם בעלי והילדים שלי - רגע, בעצם, עם בעלי - טוב, עם חבר שלי" ^^)

מזלט, כריס. עוד נשוב וניפגש. אולי אחרי מאי.







"אני רוצה להתחפש לקטרה מאווטאר, אבל מאוחר מדיי להזמין מהאי-ביי, ואין לי דרך להשיג את החלוק שלה, ואת כל השאר יש לי. זה כל כך עצוב לפעמים, לעמוד על קצה חבל מתנודד ולהחזיק חזק בשמיים, ואתה כמעט נופל אבל אתה לא רוצה לסגת כי אתה רוצה כל כך משהו, ותיארת לעצמך אותו כל כך הרבה זמן ואתה שקוע כל כך בעתיד שלך ובהווה שלך ואתה לא יודע במה לבחור. גם אם זאת רק תחפושת כחולה שלעולם לא תלבש."

אההמ קצת מצחיק לי
כי אף אחד אף פעם לא אמר לי שאני מצחיק P:
ופתאום ככ הרבהה :O
כל מקרה.
באתי לכאן.
(לסימניה יעני)
דיי בטעות.כמו בערך כולם
ואז הסתכלתי קצת בסביבה
ואני זוכר.נכנסתי לקבוצה הזאת של סוף סיפור כי היא הייתה הראשונה אז בקבוצות וריחפתי כזה עם העכבר
על המשתתפים.כי רציתי לשלוח למישהו הודעה כדי לברר מה עושים.
בסוף בחרתי במישי :P *גאדד זה ככ מוזר* והיא שלחה לי את ההודעה הזאת.הארוכה נורא.
ואפשר לומר שמאוד התרשמתי P:.שאנשים כאן אשכרה מקדישים זמן לאנשים שהם לא מכירים,במיוחד אחרי שחדת קרן
גם שלחה לי הודעה זה היה נחמד מאוד אחותי P:. (הו כן בפעם הראשונה ששלחתי הודעה יצא לי בטעות.אני לא יודע מה לחצתי.הודעה ללביא.הוא לא הבין מה אני רוצה ממנו P:)

ואז המשכתי ומצאתי את הצאט.ושם כתבתי את הפוסט הזה.על אנשים דתיים.וכולם לא הבינו את הפואנטה.*עדיין* סהכ אמרתי שאנשים שמפרעים לי לישון צריכים למות. אני לא מבין מה רע בזה *גלגול עיניים*

וככה חלפו מלא ימים ודיברתי עם עוד אנשים מדהימים וחלק מאותם אנשם מדהמים החליטו לסנן אותי *אהם אריאל* וחלק אחר לשלוח לי הודעות של מילה כל פעם *אהם טוטי* אבל זה לא משנה.הרבה ימים הייתי כאן במקום לעשות דברים אחרים.ודיברתי אתכם.והיה לי נחמד.פגשתי גם כמה מכם.את סטינגריי.שהצילה אותי משיעור פיזיקה עם מורה מחליפה מכשפה.ואת ליץ.שאני חבר שלה P:.

אז המשכתי היות כאן.כי היה נחמד.
אבל משהו,לא ידע,משהו אבד.
אני לוקח הפסקה.אני לא יודע למה.או לכמה זמן.אבל פשוט.נמאס לי,אני לא הצלחתי להגדיר את זה ככ טוב לעצמי.מישי כן,אבל שכחתי מה בדיוק זה היה.

בכל מקרה.
מה שבאתי להגיד.זה.שאני עוזב.ואולי לא אחזור.אני לא יודע.אולי אחזור בעוד שנים... אולי לא."נצח זאת מילה מסוכנת" *את זה רע אמר.אני אאמין לו XD*
ורציתי לבקש מכם,לשמור על סימניה ולשפר אותה,אם יש לכם זמן.כי באמת אחלה פה.תקשבו.זה לא אומר שאני נמחה מעל פני האדמה.להרבה מכם יש את הטלפון שלי.אתם יכולים עדיין לדבר.אבל בסימניה אני לא היה יותר
אז כן.. היו שלום.











ותודה על הדגים.

(סלחיה הייתי חייב)
(אבל ברצינות ביי.אני אוהב אתכם אנשים.)
(אם כי חלק מכם באמת קרציות לפעמים )
(דיי מספיק אתה סתם חופר עכשיו)
(טוב טוב..)
(ביי...)

מת"י קדוש שלייייייי
שלעולם לא ימותתתתתתתת
אעאאעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעאאאאאע
מזל"טים! עוגיות! ספרדים!
מי ייתן ונישאר קדושים XD

באיחורר


גרוע בכתיבת ברכות
אבל
מלא מלא מזל טוב
אושר עושר בריאות יושר וכושר

תמשיך להיות משעשע ובאותו זמן מעצבן בטירוף
מזל טוב
ושתישאר לנצח תפוז כתום ולא סגול

ביי

אולמוווווווו!
אח גדול ומגניב ~
מלא מזל טוב!
תמשיך להיות בן אדם טוב ומצחיק^^
אני שמחה שיצא לי לדבר איתך כי אתה אחד מהאנשים שאני הכי אוהבת בסימניה D:
בהצלחה בבגרויות ושיקנו לך מחולל זמן ואז יהיה לך יותר זמן להיות בסימניה!
שיהיו לך חיים טובים.
הפי בי דיי! D:

כולם כאן כתבו ברכות ארוכות O:
אופס.

היי כריס, סמסי לי (;

קולולולולולולו
מזל טוף!!!! עד 120!!!!
שיהיה לך רק טוב בחיים!
בריאות,
נחת,
אושר,
שמחה,
הצלחה,
קיצר כל משאלותיך יתגשמו לטובה!!!

יווווו כריס
אתה בגיל שלי :0 סה מעצבן למה לא אמרת לי? (עוד חודש אצטרף לאחוות הזקנים בני שש עשרה *גלימה מתנופפת מאחוריי*) אבל הייייי
מזל טוב:)
(כן טוב כולם פה כותבים את הנשמה עם ברכות מרגשות. הייתי רוצה לעשות זאת אבל-
א. עדיין לא הכרנו לעומק (לא, לא לבהל מהמילה 'עומק'.) (היי היי סוגריים בתוך סוגריים יוהו). זאת אומרת שלא הכרת עדיין את הנפש הקרימינלית והמוזרל'ה שלי עם הנטייה להפחיד אנשים, אז אמרתי לעצמי, למה לעשות טראומה למסכן ולכתוב לו מכתב טראומתי כשהוא בקושי מכיר אותי טוב? בחיי, הילד יקבל טראומה וישר יברח לפסיכולוג שנמצא מעבר לפינה.
(שאגב, מתברר, שגם הפסיכולוג ברח מפני אימתי 3:)
ב. אני כל כך בטטה, שעצם המאמץ לכתוב שורות נוספות היה גורם לי להאנח בעצב תהומי. אבל אני בטטה. אז אין לי כח גם לזה.
ג. לא יודעת, אין עוד גימל. אבל התחשק לי להוסיף גימל. אז הנה לך גימל!

טווב אז
כשנרמתי לכאן אתה היית הראשון שהצחיק אותי ממשXD וממה שראיתי כולם מודים בכך שאתה טיפוס מצחיק למדיי (מי, אני? חיטטתי בברכות של אנשים? מה פתאום!), ואני בהחלט מסכימה איתם :>
ואתה גם ממש מקורי בבחירת שמות. והגעתי לסמקנה הכללית שאתה אוסום.
אז זהו, אני אלך לי עכשיו להתכונן למבחן אימתני באנגלית. מזל טווובבב33>
(אז מתברר שכן יצא לי כמה שורות ארוכות. אז כנראה שיש לי עוד כח כדי להאנח אנחה קורעת לב. אז- *אנחה קורעת לב*)
יוהו ביי:)

היי תאום, מסתבר אתה אוהב ברכות יום הולדת סו..

דולפ, אלון, כריס, יוסריאן ותאום יקר. אז.. אשתעשע בברכה הזו ואכתוב לך זאת כפואמה.

כריס, תאום, דולפ יקר,
היום הוא היום שבו הגחת לעולם,
בלי כאבים ובלי אפידורל,
זינקת ונשמת את נשימתך הראשונה(שוש לך)
כולם היו כל כל נדהמים!
מכך שצמחו לך כנפיים ואמרו "אלוהים!
מה עשית לתינוק הנל?
עכשיו נצטרך לגזור את כנפייך חלל."
ואז, ללא כנפיים נשאר.
חי התינוק בעולם בני התמותה.
אך תמיד היה לו ברור,
שהוא המיוחד באדם!
כך, לאט לאט,
למד את דרכם ומנהגם של בני האדם,
ואז, כשספר תועה נכנס לכנפיו,
את כוחם של המילים מצא!

אז.. עוף לך לדרכך ויום הולדת שמח!!!!
כן.. הסיפור לא מבוסס, הופץ, נקרא או הגיוני בכל צורה ודרך. נא לא לצעוק, לצרוח או להקניט את הילד המדובר בכל דרך. נא לכבד את העובדה שאין לי עוד מה לכתוב מלבד מזל טוב וצלם לי את העוגה! אז.. מזלט"ים לחניון התת קרקעי שלך^^

מזל"טים, מזל"טים לכל עבר!
אוקי, תדמיין לך שאתה שוחה בים, המים ירקרקים ונעימים, הים רגוע, ואתה שוחה ממש במרכזו, אין יבשה באופק. אבל כמובן שזה לא מפריע לך, ואתה לא מותש, כי זה היופי שבהרפתקאה. כמה דגים זהובים מקפצים לידך, מלווים אותך לכיוון הלא ברור שאליו אתה שוחה. ואז מופיע פגאסוס שחור. הוא עף מעליך, ואז נוחת בהדרגה עד שהוא עוצר מולך, כמעט עומד על המים. אתה מרים את ראשך כדי לראות את פניו של הפגאסוס ומגלה שהוא צונף, מאיץ בך להביט דווקא למטה. אז אתה מביט למטה, צולל אל תוך הים שמכחיל יותר ויותר ככל שאתה יורד לעומק. אבל כמובן שלא אוזל לך האוויר, כיוון שזהו כוחה של ההרפתקאה.
אחרי צלילה ארוכה, לא ניתן לדעת כמה זמן היא ארכה, את מגיע לקרקעית. אתה נעמד עליה, בוטש ברגליך בקרקע ותוהה מה עליך לעשות עכשיו. בעודך מהרהר באפשרויות, מופיע מולך סוסוף ים עצום בגודלו, בצבע אדום כתמתם. הוא עושה כמה סלטות למולך, כדי להראות לך שאתה צריך לשים לב אליו, ואז מוביל אותך קדימה. אתם שוחים ככה, עוד כמה זמן, ובהדרגה הנוף סביבכם נהיה עמוס באלמוגים ובאצות (אצה מוזמן לנשנש מהן) ולאט לאט, גם בפנינים. אבל מדוע הפנינים מחוץ לצדפות שלהן? ובכן, זה די פשוט, אתה מתקרב בהדרגה אל ארץ ימי ההולדת התת מימית.
בסופו של דבר מופיע מולך ארמון ענק, מנצנץ כולו, והדלתות שלו נפתחות בפניך. אתה נכנס, וצועד במבואה שלו, מביט ומשתאה על יופיו של החלל הפנימי הזה. מולך מופיע שולחן ענק, מלא בכל טוב, כל מאכל שאתה רק יכול לחלום עליו. אתה ניגש אליו, ובדיוק כשאתה מתכוונן לתת ביס באיזה מאכל מגרה, יורד מסך גדול לבן ועליו כתוב "מזל טוב אולמו" (כי אצלי תהיה אולמו לנצח) מאחוריך מופיעה כורסא ענקית ומרופדת, ואתה מתיישב עליה עם צלחת המטעמים בידך. המילים שעל המסך מתחלפות ובמקומן מופיעה הברכה הבאה:
"אולמו. אני גרועה בלכתוב ברכות לאנשים כשאני לא יודעת על זה כמה זמן מראש ואין לי את הזמן לגלגל כל מני ניסוחים בראש שלי. אז הבאתי אותך למקום המקסים הזה במסע הנחמד הזה כדי לפצות על השלומיאליות המילולית שלי.
טוב, אז מזל טוב.
אושר, כושר, יושר, ועוד כמה מילים שמתחרזות עם זה.
כל מני דברים טובים שאתה בטח רוצה, שלא יחסר לך דבר לעולם, אבל שאף פעם לא תהיה כמו כולם. להיות נורמאלי זה משעמם. אל תדרדר לזה.
אני שמחה שיצא לי לדבר איתך, כי זה היה מאוד כיף.
שיר לך שיר בגשם, תרקוד, תהנה מהחיים, יש לך עוד כמה זמן להיות פה אז חבל סתם לזרוק אותו לפח.
תעשה בחיים, רק מה שכיף לך! כל החבר'ה שם בהיי טק ובפיתוח אפליקציות, הם עושים איזה כי כיף להם. העולם שייך למכייפים ידידי, אז כדאי שהוא יהיה שייך גם לך.
אני לא יודעת, אני במחסום כתיבתי, נראה לי הגיע הזמן שתחזור אל החוף"
ברגע שאתה קורא את הסוף, אתה מבין שכבר הרבה זמן שאתה כאן מתחת למים, ורחוק מהבית ומכל הציוויליזציה.
ההחלטה בידך איך להמשיך, אני מקווה שלא משנה מה תעשה לאחר מכן, תזכור את הברכה הזאת שכתבה לך נייטוויש.
ברכותי, אתה בן 16.

כריס~
 
אתה יודע במה נזכרתי עכשיו?
בפעם ההיא, כשעוד ממש היית חדש, ואיכשהו, אני לא ממש זוכרת איך, הגעת מסקנה שמגיע לכל הדתיים למות. זה היית אתה, נכון?
חח.. כמה עבר מאז.
 
אתה יודע, אני לא חושבת שקרה, מאז שהצטרפתי לסימניה, שדיברתי כל כך הרבה עם מישהו שהוא גם כל כך מעצבן, וגם כל כך נחמד, ושאני אשכרה נהנית מזה.
אני יכולה לספור על יד אחת (ואולי רק על חצי, אם כבר מדברים על זה) את הפעמים שהסכמנו על משהו. מתי זה היה? כשסגרנו על איזה רצפה תהיה בסלון?
אבל האמת, זה לא ממש משנה. גיליתי שלא צריך להסכים עם מישהו כדי להתחבר אליו.
אני מנסה למצוא את המילים הנכונות, עד כמה שזה נשמע קלישאתי (כן, כן. קלישאתי. היה לנו דיון על זה פעם אם אני לא טועה), כי אתה בן 16, וזה כאילו, חוץ מהעובדה שזה ממש מעצבן, כי אני לא יכולה להעמיד פנים שאני גדולה ממך בשנה, זה ממש אדיר, ודורש.. מילים שכאלה, בניסוח מסוים, אבל בחיי שאני מאבדת את הראש כרגע.
תצטרכו לסלוח לי, אנשים יקרים שקוראים את המכתב הזה עכשיו. ודאי אטעה גם בכמה פרטים חשובים יותר. אבל על כך תהיו חייבים לסלוח לי. ידידי לא הסביר לי שום דבר. אולי חשב שאני כמוהו. אבל אני, למרבה הצער, איני יכולה לראות כבשים מבעד לתיבות סגורות. אולי אני דומה קצת למבוגרים. זקנתי בלי ספק. אבל אני עדיין אוהבת שקיעות.
 
''אתה יודע.. כשעצובים כל כך, אוהבים את השקיעות..''
''אם כך, ביום של ארבעים-ושלש הפעמים היית עצוב כל כך?''
 
שמתי לב שאתה אחד מאותם מיוחדים שמצליחים לגרום לי לחייך כשחיוך זה הדבר האחרון שאני רוצה לעשות. אז תודה לך על זה. אני חושבת שציינתי כבר שאתה אדיר.
 
''אני רוצה לגור ליד הים. באיזה מושב כזה, קטן ונחמד.. בבית של קומה אחת. או קומה וחצי. עם ארבעה ילדים וכלב שעיר וגדול. או כלבה. ואז אני אקרא לה דינקה.''
''3 ילדים זה מספיק בדיוק. כל השאר מסכים. והבית יהיה קומתיים. כדי שיראו את הים''
''אה-הא. והמון ספרים''
''מרתף מלא בספרים''
 
(השיחה הזאת ארוכה, אם תהיתם. מעל 300 הודעות בוואצאפ, שמתארות איך הבית יראה. והמשפחה.)
 
אז לך, כריס. כי הבטחתי~
 
ישבנו באוטו, כל החמישה, וחיכינו שאבא יתניע וייסע כבר.
''אנחנו עוד נאחר!'' קראה שליו בלחץ. אבא צחקק.
''תירגעי, מתוקה. לא יתחילו בלעדינו''
''בטח שכן.'' היא ענתה ברוגז.
ישבתי במושב הקדמי כשחיוך רגוע על פניי. ''יהיה בסדר, שליוי מותק. אני יודעת שתנגני פשוט מושלם.''
''את לא באמת יודעת את זה, אמא'' אמרה שחר בקול. אראל ואבא התחילו לצחוק, ושליו נראתה מבועתת.
''בטח שכן.'' התנגדתי. ''אני יודעת הכל''
שחר גלגלה עיניים. היא עשתה את זה בכזאת תיאטרליות, שכולנו התחלנו לצחוק. אפילו שליו.
''אפשר לנסוע כבר?'' שאלה שליו בחרדה.
אבא נאנח, וסובב את המפתח.
 
''סליחה, סליחה.. תפנו לנו מקום.. המשפחה של הנגנית המפורסמת רוצ-''
''אבא, תסתום.''
''מצטער''
התיישבנו בשורה האחרונה, כשפנינו לבמה המוארת. התלמידים המתחילים עלו וירדו מהבמה, זייפו פה ושם, ובכללי גרמו לשחר לסתום את אוזניה.
''מתי כבר שליו?'' היא לחשה בקול.
''ממש עכשיו'' עניתי.
הסתובבתי לאחור כדי לראות אם אבא התחיל לצלם, והתמונה שנגלתה בפני חיממה את הלב.
אראל, לצדו של אבא, אחז במצלמה הגדולה כשמשקפיו הגדולים מונחים, כמו תמיד, על הצד, במין שלומפריות שכזאת. שחר הקטנה ישבה בנינוחות על כתפיו של אבא, והניעה את רגליה בהתרגשות.
על פניו של אבא היה מרוח חיוך גדול שאמר ''זאת הבת שלי!''
הצטרפתי לצעקות שלהם כששליו עלתה על הבמה.
 
''זה היה נורא.'' אמרה שליו באומללות.
''מה פתאום!'' קרא אבא. ''היית אדירה!''
''אני חושבת שהיא צודקת, אבא.'' אמרה שחר. ''כל הקטע האחרון היה מזויף.'' היא הנהנה כיודעת דבר.
צחקקתי ופרעתי את שערה הבהיר. ''מה את בכלל מבינה?'' שאלתי אותה.
שליו תלתה בי את מבטה, וראיתי על פניה שהיא מחכה לפסק דיני.
''נו, זה היה יפהפה מותק. אין לך מה לדאוג.''
''אבל זייפתי!..'' היא קראה בייאוש.
צחקתי. ''שמעתי פעם משפט ממש חכם על זה. רוצה לשמוע?''
היא הנהנה.
''הוא הולך בערך ככה: 'עם התווים השגויים שאני מנגנת בהופעות שלי אפשר היה לכתוב סונטה נוספת!' '' כולם צחקו.
''הוא די נכון, כשחושבים על זה. את יודעת כמה שטויות עשיתי בקונצרטים שלי?'' שאלתי.
אבא גיחך. ''תהיי בטוחה שאני יודע. אני הייתי צריך לעודד אותך בכל פעם שאחד כזה נגמר!''
 
אז שיהיה לך יומולדת שמח כריס~
תמשיך להיות כזה אדיר ומיוחד, להיות מסוגל להצחיק אותי גם כשממש לא באלי לצחוק, ולתכנן איתי כבר את חדר השינה המחורבן! ברצינות. בסוף ההורים יצטרכו לישון במלונה.
 
נהניתי כמעט מכל שיחה שניהלנו (נו, אין צורך לשקר. היו כמה ממש מרגיזות XD) ואני מקווה שהן לא יפסיקו להיות.. הזויות שכאלה :)
 
תודה לך. שוב.
 
מישי

מזל טובבבבבבב! ☆☆☆
אוקי, אז בעיקרון אני כבר לא יודעת מה לכתוב לך אחרי הברכה הארוכה שכתבתי לך, כי אז זה יהיה העתקה.. אבל!
אני מאחלת לך שתמשיך להיות משוגע ומצחיק כמו שאתה,
וכמו שקילר אמר, תחייה חיים ארוכים עד שימאס לך D:
אתה בנאדם ממש מיוחד וחבר ממש ממש נפלא ♡
ולמרות העובדה שאתה אוכל דברים הזויים, אתה עדיין נשאר שפוי איכשהו P: אני מקווה שזאת מחמאה P:
הכי כיף ומגניב איתך בעולם! וכל האנשים שלא טרחו לשלוח לך הודעה- לא יודעים מה הם מפספסים!
אז את שאר הברכות כבר תראה בקרוב, בינתיים אני יכולה לאחל לך שיהיה לך את יום ההולדת הכי מדהים בעולם!
אוהבת, ליץ' ♡

כריס אלומו יוסריאן מזל טוב ושתחייה חיים ארוכים.

(השני כוכבים הגדולים למעלה אם זה מה שאתה שווה לא אתפלא חחחחחחחח)