איזה כאפה הייתי אוי

די להתלונן על מה שהיה ואינו עוד.
זה הורס לי ולחדשים פה את החוויה.
אני שנכנסתי לאתר:ואו זה ככ מגניב, כולם פה אוהבים ספרים ומביני עניין ואחלה אחים, ואחיות :p
עכשיו לאחר שנכנסתי לקבוצה:פעם היה יותר טוב? אוף *מבע כלבלבי עצוב* למה לא הכרתי את סימניה מוקדם יותר

חאלס זה הורס את נקודת היחוס שלי ומוריד את הערך של האתר, כי אני מייחס אותו למשהו יותר טוב כביכול ממה שיש עכשיו

שלום אנשים.

אז ככה.
אם אני אגיד לכם שאף פעם לא חשבתי על פרישה; זה יהיה שקר אחד גדול. רציתי לעזוב את סימניה כמה פעמים וקפאתי פעם אחת. אבל אז הבנתי דבר אחד קטן.
דברים משתנים. ואין הרבה דברים שאפשר לעשות כנגדם. כי אם הייתי רוצה להחזיר את פעם הייתי שולפת כל כך הרבה אנשים נפלאים מהעבר ומדביקה אותם לפה. האנשים הם אלה שמרכיבים את האתר, וכשאתם מתלוננים על המורליות של האתר אתם מדברים אל אנשים שמשתנים כל הזמן. אנשים באים והולכים, ואני אישית לא יודעת אם אני אבוא ואלך איתם.
אבל בתור מישהי שנמצאת באתר הזה כמעט שלוש שנים, אני יודעת שהרבה מהאנשים שפה כרגע יתפוגגו עוד רגע. כמו שהאנשים שהיו לפניי באתר והאנשים שהיו אחריי באתר התפוגגו. כי הם ימצאו תחליפים או כי סימניה פתאום לא כל כך נפלאה כמו שהיא הייתה פעם.
אתם ממשיכים לומר "סימניה לא טובה כמו שהיא הייתה פעם", ואתם יודעים מה, זה נכון. אבל אין לכם פתרון. גם לי אין אחד.

והנקודה היא כזו; אין ממש דבר שאנחנו יכולים לעשות כדי להחזיר את הימים המדהימים שהיו פעם. אני יכולה לומר שלא היה אדם אחד שלא חיבבתי בסימניה אז, והיום יש. ואתם יודעים מה? אז מה.
תסתכלו *קדימה* מה אנחנו יכולים לעשות *עם ההווה והעתיד*. תעלו על רעיונות חדשים, אל תנסו לתקן רעיונות ישנים. אני לא יכולה לעלות עליהם לבד, אני חושבת שסחטתי את המוח שלי בזמנו (אני הבאתי את משחק התפקידים הראשון לסימניה~~~), אז בואו נחשוב ביחד.
אנשים לא יישארו זמן רב אם הכל ימשיך להיות בדיוק אותו דבר. כי ככה אנשים. הם לא יכולים להישאר במקום. ואתם יודעים מה קרה? אחרי משחק התפקידים הראשון היו עוד ועוד משחקי תפקידים והרבה מהם היו מיותרים וגרועים ומה לא. למעלה משישים קבוצות (!) נוסדו למשחקי תפקידים. הכל היה דומה והדברים הפכו למשעממים, אנשים התחילו להתקוטט בעקבות משחקי תפקידים. זאת הייתה תקופה נוראה והייתי שמחה אם היא הייתה נמחקת לי מהזיכרון.

אז שוב פעם, כי חרגתי מהפואנטה. אנשים; אם אתם רוצים לזעוק משהו, תזעקו רעיון. לא בקשה לעזרה. כי לאף אחד מאיתנו אין מושג מה לעשות. אל תנסו להפיץ מודעות, מודעות לא תעזור, כי הרוב שלנו הם חדשים, לא וותיקים. מי כמוני יודעת, וותיקה שהרוב חלפו על פניה.

וזהו.

נ.ב-

מותק, אם את יחצנית השיווק של הפאנגירל אני הכוהנת שלה.

אה. רגע. אני כן.

הנסיך הקטן?!? מי זה?! היו גדולים ממנו איפה לוחם? איפה דורה? איפה איש זאב? איפה נוגה ששונאת אותי כול כך? יש עוד הרבה אנשים שפשוט נעלמו-.- די מבאס.

אתם מרגישים תרדמת?

אני דווקא די לא.
כי, אממ, כשאני מתחברת יש פה מלא אוסומים. וכלכם אוסומים.
וול, אני סטינקס, ואתם עוזרים לי, ואני לא מרגישה כמעט תרדמת.
וחוץ מזה, אם אתם קוראים לזה 'תרדמת', הרי יתעוררו בסוף!

אנשים, קבוצה כמו זו גורמת לאנשים להיות יותר מדוכדכים ולהאמין בזה שסימניה 'הייתה טובה יותר'. לעזאזל, היא לא מספיק טובה עכשיו?!

יאיי אל תגזימו, אני פה כבר כמה שנים ואמנם היה פעם קצת יותר תוסס אבל זה לא אומר שעכשיו כל כך נורא. כי לא כל כך נורא, באמת שלא. וזה יסתדר, חכו, וגם עוד מעט חגים וחופש ואני בטוחה שמלא אנשים יתחברו בחופש (טוב, אממ דווקא בראש השנה אני לא כי זה יו"ט, שוב יו"ט ואז שבת. אופס. אין מחשב שלושה ימים, מה לעשות). יש למשל סוכות וחנוכה וכאלו. בחופש הגדול היו פה מלא אנשים ואני הרגשתי תוסס מאוד, לא יודעת מה אתכם. ברור שאף אחד לא מוותר על סימניה, ובמובן מסויים אני חושבת שזה פשוט בלתי אפשרי. למה? כי *אין* עוד מקום אחר כמו סימניה. פשוט אין. וזה כמו שאמרתם, זה מקום מפלט, זה מקום להוציא בו תסכול ולהתכתב עם אנשים מגנובים שלא היית פוגש ביומיום עם אינטרסים משותפים ונושאים מעניינים לדבר עליהם, אנשים באמת בוגרים בעלי רמה. אין עוד מקום כזה. ולכן מי שצריך את המקום הזה, את סימניה, פשוט חייב לבוא לכאן.
אז אני לא כאן כמו שהייתי פעם אבל אני חייבת להיכנס קצת, לנשום אוויר צח מלא בריח של דמיון וספרים חדשים ומשהו מלהיב וקיצי, גם בחורף. כי ככה זה, בסימניה כיף ובאמת כיף לי פה, וכמה שניסיתי לעזוב את המקום הזה כי חשבתי שאני נורא תלותית- פשוט לא יכלתי. עכשיו אני כבר לא מנסה, השלמתי עם זה שיש משהו נחמד שגורם לי להרגיש טוב :) אז בחיאת, באמת, לא להיות ממורמרים כאלו. להיות ממורמרים לא יעזור. אנחנו צריכים להיות שמחים והיפראקטיביים, ואם למישהו יש אדרנלין לתולעי ספרים אז אני מציעה שישתמש בו!

היי.
בבקשה, בבקשה; תפסיקו להצטער. מה שהיה היה. תמיד יהיו עליות, ותמיד יהיו ירידות. ואנשים יבואו וילכו.

גם אני עשיתי את הטעות הזאת. חשבתי שלפני שנתיים הכל היה מדהים. חשבתי שכולם היו נחמדים, והכל היה שוקק חיים- ובכן, תמיד נחמד להשלות את עצמך. לשקוע בנוסטלגיה. ההווה כבר כאן, מתוקים. לא יעזור לנו לחשוב על העבר ולהזיל דמעה. תמיד יהיו בעיות. תמיד יהיו אנשים מוכשרים, ותמיד יהיו אנשים שימשיכו לחלום, ולא לוותר. תמיד יהיו אנשים שאתה לא מסכים איתם. אנשים שאתה לא סובל. זה לא משנה. אנחנו סימניה, ואנחנו ביחד.

כבר פתחו יותר מקבוצה אחת כזו. לעולם לא נצליח. הייאוש.