הצג נצבע אדום ופעמון התריע על חריגה. הבקרית שישבה מול הצג ההיתה מיומנת. בלי לאבד זמן הזניקה יחידת טיפול במצבי חירום ורחפן. למיקרופון היא אמרה "מצב חירום! זקן יצא מהבית! נמצא במשבצת ג' 10, מתקדם במהירות של 5 מטר בדקה, לכיוון צומת יסמין-כרכום. הודיעו על ביצוע".
הזקן בו מדובר הלך בצעדים איטיים כשמטרתו – הספסל הציבורי – נמצאת בטווח ראייתו. הוא לא שם לב לרחפן שחג מעליו. השמיעה כבר לא מה שהיתה, הראייה לא משהו – גם עם המשקפיים – והתנועה בצוואר מוגבלת. הוא כמעט הגיע לספסל כשנעצרה לידו הניידת. השוטרת שנהגה בה לא דיברה. שותפה יצא באיטיות ממושב הנוסע ואמר בתקיפות אדיבה (הם עברו השתלמות ייעודית לנושא)
"אדוני – מה אתה עושה בחוץ?" הזקן התבונן לכל הכיוונים. הוא היה היחיד ברחוב, הפנייה היתה אליו. הוא התבונן בשוטר – מדים, אלה, מסיכת אף ופה (הכח המיוחד היה ערוך במלוא תלבושתו) ואמר "מה???"
"אדוני" אמר השוטר (במלוא הכבוד, כמובן) "מסוכן בשבילך להיות בחוץ. אלווה אותך הביתה".
"מה קרה?" אמר הזקן "מה עשיתי?"
"אנחנו אוהבים את הזקנים" אמר השוטר "אנחנו רוצים לשמור עליהם. מסוכן בשבילם בחוץ. אלווה אותך הביתה"
"אבל אני רוצה להיות בחוץ!" אמר הזקן. "אני רוצה קצת אוויר צח. קצת שמש. אני רוצה לראות אנשים ומכוניות. אני שומר חוק. יש לי מסכה וכפפות. אני רוצה להיות בחוץ".
"זה נגד התקנות החדשות" אמר השוטר "אתה זקן, אולי לא עקבת אחרי החדשות. אנחנו מוכרחים לשמור על הזקנים כי אנחנו כל כך אוהבים אותם. לכן אסור להם לצאת מהבית כי מסוכן להיות בחוץ. יש נגיף בחוץ. יש אנשים בחוץ. אלווה אותם הביתה. אני יודע איפה אתה גר. ושתדע שאם תצא עוד פעם תקבל דו"ח".
"אבל אני רוצה להיות בחוץ! אני בן 80, לא בן 8. אף אחד לא צריך לשמור עלי אם אני לא רוצה. אני לא רוצה להיות בבית. אני רוצה להיות כאן"
"אדוני" אמר השוטר בסבלנות (רק השוטרים הסבלנים נכללו בכוח המיוחד הזה) "אי אפשר. יש חוק. כל מי שמעל לגיל 70 הוא זקן, שיקול הדעת שלו לא משהו. אנחנו אוהבים את הזקנים ורוצים לשמור עליהם. אם אתה רוצה להיות בחוץ – אני מציע לך להיכנס לאחד מבתי האבות. יש להם עמדת ש.ג. בחוץ, לא מרשים לאף אחד להיכנס לשם, מפגשים עם בן משפחה – אחד כל פעם - נערכים בחדר מיוחד, מחוטא, עם ביגוד מיגון מלא, לחצי שעה. שם תהיה בטוח. יש להם גם גינה קטנה שיוצאים אליה בתורות – לא יותר מ-3 זקנים כל סיבוב לעשר דקות. כדאי לך – שם יטפלו בך, ישמרו עליך וידאגו שתישאר בחיים. שם לא תצטרך להסתובב ברחובות בלי הגנה. רוצה?"
הזקן הלך לביתו מלווה על ידי השוטר. בסך הכל הוא לא התכוון לגזול כל כך הרבה זמן של צוות שעושה עבודת קודש בשמירה על זקנים ובאהבה אותם. הוא לא רצה ללכת לבית אבות אבל חשב שאולי בפעם הבאה שיתקינו תקנות כבר לא תהיה לו ברירה, כי אם הוא נמצא בבית שלו מישהו צריך להביא לו אוכל ותרופות וזה לא הוגן כלפי הצוות שעושה עבודת קודש, נכון? והוא זקן, מה פתאום שיגזול זמן מאלה שאוהבים אותו?
והשוטר? הוא המשיך למשימה הבאה, בידיעה שהוא שומר על הזקנים ואוהב אותם. וכך רחובות העיר יהיו יפים יותר, בלי זקנים שמקרטעים על המדרכות ונדבקים בנגיפים מסוכנים. ילדים צריכים להיות בגן וזקנים צריכים להיות בבתי אבות כי אנחנו כל כך אוהבים אותם.
קדימה לעולם חדש ואמיץ!
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
