פורומים » סיפור שכתבתי

כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.

• לפני 5 שנים ו-11 חודשים החיים בלעדייך רחלי (live)

  

  רחלי (live)

  תמיד אהבתי לתכנן תכניות, להכין רשימות, לתעד, להקליד, שחלילה לא אשכח, היומן שלי היה מלא בשטויות לחמש שנים הקרובות..
  
  קניות, הזמנות, טיולים, פגישות, עבודות הגשה לילדים, תפריט לשישי, תפריט לאמצע שבוע, שיחות טלפון, למי לצלצל, למי להחזיר צלצול...טבלאות באקסל, חישובים, הכל מתועד, סוג של הפרעה.
  
  ביום רביעי, 28/10/15 בשעה 11:00 היה אמור להיות לי תור לרופא שיניים .
  
  תמיד הייתי בשליטה, ידעתי בכל רגע נתון של היום מה אני עושה ומה עליי לעשות, מכוילת כמו מחשב LG חדש, אף פעם לא מופתעת...
  
  תמיד הייתי מתעצבנת שאת אחותי, ההיפך הגמור שלי, וכמו בכל יום שישי כשהטלפון שלי היה מצלצל בשעה 06:30 ...
  ואני עוזבת את הבצק שהיה מייחל למעט מנוחה מהחבטות שלי, מנגבת את הידיים ועונה לך "מה שכחת?"
  ואת היית צוחקת ואומרת "בוקר טוב אחותי, איזה כיף לדבר איתך בבוקר" , "נו אחותי, מה...אני באמצע הלחם" הייתי עונה לך בחוסר סבלנות, כהרגלי, "יש לך כוסברה", היית שואלת אותי
  ואני מגלגלת עיניים לשמיים ,נאנחת בקול ותוהה בפעם המיליון אייך אפשר לשכוח לקנות כוסברה ועוד ליום שישי?
  
  לפני ארבע שנים ארורות המחשב שלי עשה ‏ Restart‏ לעצמו, הוא לא שאל אותי אפילו "האם אני בטוחה?" הוא פשוט כייל את עצמו מחדש בלי רשות מאף אחד, אין תיעוד, אין תכנון, הכל נגמר!
  
  ארבע שנים בלעדייך אחותי.
  
  ארבע שנים של דממה, שתיקה, ומונולוגים ארוכים שחוזרים על עצמם.
  
  "היי אחותי, מה קורה? מה שלומך?" אני שואלת
  
  "את שומעת אותי?" אני חוזרת על עצמי
  
  "ביום ראשון אני רוצה שניסע יחד לב"ש מה את אומרת"? אני ספק שואלת ספק קובעת עובדה
  
  "מה את אומרת שנפגש השבוע ונתחיל את הפרויקט שדיברנו עליו?" אני שוב מנסה
  
  "אני חייבת לספר לך משהו" אני אומרת לה ומציתה לעצמי עוד סיגריה, העיניים שלי מתמלאות בדמעות, הגרון ניחר, המלים מסרבות לצאת, אני בולעת את הדמעות ומנסה שוב...
  
  "אני מתגעגעת אחותי, " אני אומרת "אני צריכה אותך, את חסרה לי כל כך" אני ממשיכה, ואין קול ואין עונה, רק הרוח ששורקת סביבי , כמו רוצה להשוויץ שאותה כולם שומעים.
  
  אני מניחה את ראשי על המצבה, נזכרת ביום הארור שחשתי בחזה שלי משהו שבחיי לא חשתי, פחד.
  
  לוחץ, חד, מאיים , כזה שלופת אותך ולוחש "משהו רע קורה".
  
  ארבע שנים ארורות, ארבע שנים שאני מדברת אל המצבה, מנסה בכל יום שישי מחדש, סוחבת בקבוקים מלאים במים בכדי לנקות את האותיות שנושאות את שמך, מדליקה נר נשמה לעילוי נשמתך, ושוב חוזרת על הפעולה בכל פעם מחדש.
  
  הזמן חולף אך הגעגוע מתחזק, בכל דקה של היום.
  
  אני ממשיכה אחותי.
  
  החלטתי לבחור בחיים כשאת איתי, לדבר אלייך, לדבר עלייך, לחוות חוויות ולשתף אותך, לחוות אכזבות ולהתנחם במילים שלך, לשבת בשולחן שבת ולהעלות זיכרונות, לא לתת לאיש לשכוח, את חיה אחותי, בשבילי!
  
  למדתי לצחוק ולספר לך מה מצחיק כדי שגם את תצחקי, תתגלגלי מצחוק...
  
  חזרתי לכעוס על דברים קטנים ולשתף אותך כדי ששוב תגידי לי "אחותי, דיי תתקדמי"
  
  התחלתי שוב להתעמל רק בכדי להיזכר בפעם האחרונה שהתעמלנו ואת באת לחדר כושר עם נעלי עקב
  
  נזכרתי באותו יום שישי שבאת כדי שאכין לך את הבצק ללחם, רצית לקרוץ בעצמך את הצורות, רק ששכחת שהבצק ברכב שלך והלכת לעשות ציפורניים. הזיכרון הזה גרם לי לשוב ולאפות ולבשל את כל המאכלים והעוגות שאהבת רק בכדי לטעום מהם ולשמוע בתוך ראשי את המחמאות שלך וההתענגות שלך עליהם.
  
  נסעתי לאותם מקומות שהיינו יחד, עם הילדים שלך ושלי, רק כדי לשמוע אותם צוחקים עד דמעות מהזיכרונות.
  
  התחלתי להקשיב לשירים שאהבת ולמדתי שזה לא נורא אם הילדים רואים אותי בוכה, הם מבינים שזה השיר שלנו, הם יודעים שאפילו אם השיר שמח ומקפיץ, את אמא שלהם זה מעציב.
  
  את מבינה אחותי, אני בחרתי לחיות כשאת כאן איתי, הווייתך נוכחת בכל רגע מהיום שלי, פיזית את לא כאן, אבל נשמתך חיה, בועטת, מוכיחה לי בכל יום מחדש שלא עזבת אותי.
  
  השארת לי תפקיד חשוב, אני נלחמת בכל יום למלא אותו, אני לא אצליח לבצע אותו כמוך לעולם, אבל אני מתעודדת בכל פעם מחדש כשילדייך מחבקים אותי ואומרים לי שאני מצליחה.
  
  הייתי מוותרת עליו, לא רציתי אותו מעולם, אבל אני יודעת בתוך תוכי שאת גאה בי, שהיכן שאת לא נמצאת עכשיו, את מחייכת ואומרת:
  "זו אחותי הקטנה".
  
  אחותי, אני תמיד אשאר אחותך הקטנה, ואת תהיי בשבילי האחות, החברה, האדם שאני אוהבת יותר מהכל בחיי.
  
  ת.נ.צ.ב.ה
  

  ---

  הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה

  כותרת התגובה:
  תוכן התגובה:

  * אנא שים לב: מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך. הקפד שלא לפגוע באחרים בהודעתך.
  

  • לפני 5 שנים ו-11 חודשים לפני שבוע בערך חני

    

    חני

    שמעתי בהרצאה שאושר זה משהו שהוא רגעי, משהו שיש לו התחלה וסוף. לעומת סבל, סבל הוא אינסופי ולכן המון אנשים מבחירה ממשיכים עם סבל לעומת האושר. אי אפשר לתאר אהבה כזו בינך לבינה. אחיות בדם, ברוח, ומעבר לזה.
    
    אני לא יכולה לתאר, וגם קטונתי, את הסבל שאת עוברת.
    רק מקווה שלאורך השנים תרפי מעט, תחיי מעט, אל תתני למוות שלה להיות תירוץ לכלום.
    אם כבר שיהיה קטליזטור לשימחה, להבין שהחיים זמניים ושאת צריכה לחיות אותם הכי טוב שאפשר ולהוקיר עליהם.
    להוקיר לא בגלל שהיא לא, אלא בגלל שאת כן.
    
    חיבוק גדול
    

    ---

    הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה

    כותרת התגובה:
    תוכן התגובה:

    * אנא שים לב: מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך. הקפד שלא לפגוע באחרים בהודעתך.
    

    • לפני 5 שנים ו-11 חודשים מסכימה איתך חני, את רגעי האושר זוכרים פחות, להבדיל אלף הבדלות, אישה יולדת שמספרת על חווית הלידה? תמיד תתחיל את הסיפור רחלי (live)

      

      רחלי (live)

      על הכאב, בכלל בכל דבר, כנראה זה הטבע האנושי.
      
      תודה לך על המילים החמות
      

      ---

      הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה

      כותרת התגובה:
      תוכן התגובה:

      * אנא שים לב: מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך. הקפד שלא לפגוע באחרים בהודעתך.
      

  • לפני 5 שנים ו-11 חודשים כואב ומרגש. אישי. וקיים לכל אחד ואחת. שלמה י. כהן

    

    שלמה י. כהן

    ואין מילים מנחמות באמת.
    וכל מי שחסר לו ,מי שהיה ,
    יודע ומרגיש את מה שכתבת בגילוי עוצמתי כל כך.
    

    ---

    הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה

    כותרת התגובה:
    תוכן התגובה:

    * אנא שים לב: מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך. הקפד שלא לפגוע באחרים בהודעתך.
    

    • לפני 5 שנים ו-11 חודשים תודה לך שלמה רחלי (live) (ל"ת)

      

      רחלי (live)

      
      

      ---

      הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה

      כותרת התגובה:
      תוכן התגובה:

      * אנא שים לב: מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך. הקפד שלא לפגוע באחרים בהודעתך.
      

  • לפני 5 שנים ו-11 חודשים יש לי מכרה מסמר עקרב

    

    מסמר עקרב

    שאיבדה לא מכבר את אמה באופן פתאומי. לאחר מכן היו לה ייסורי מצפון קשים על מערכת היחסים העכורה ששררה ביניהן ועל הזיכרונות המרים שנותרו לה.
    זיכרונותייך הטובים כל כך מאחותך לא יכולים אמנם להקל על הכאב ועל הגעגועים, אבל בכל זאת אני חושב שהם יכולים להוות איזו נחמה פורתא. פצפונת, קטנטונת, אבל בכל זאת נחמונת.
    ויש נווה מדבר נוסף, ולא קטן בכלל: האחיינים היקרים שלך, שאת להם כאימא.
    
    

    ---

    הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה

    כותרת התגובה:
    תוכן התגובה:

    * אנא שים לב: מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך. הקפד שלא לפגוע באחרים בהודעתך.
    

    • לפני 5 שנים ו-11 חודשים וזה הכאב הכי גדול, הנתק, המלחמות, כשאתה בטוח שכלום לא יקרה ואז בבום אחד החיים מתהפכים..ואז נקיפות המצפון שלא מרפות רחלי (live)

      

      רחלי (live)

      אני אכן מתנחמת בעובדה שאחותי הגדולה תמיד הייתה ותמיד תישאר האדם שהערצתי האדם שהיה עבורי מודל לחיקוי החברה הכי טובה שלי..ואני עוד יותר מתנחמת בעובדה שתמיד כל חיי דאגתי גם לומר לה את זה...שהיא מושלמת ומיוחדת
      והאחיינים שלי? הילדים שלה...לראות אותם זה לראות אותה ויש בזה נחמה
      

      ---

      הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה

      כותרת התגובה:
      תוכן התגובה:

      * אנא שים לב: מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך. הקפד שלא לפגוע באחרים בהודעתך.
      

  • לפני 5 שנים ו-11 חודשים אני שולחת את הדמעות שלי עכשיו עם חיבוק גדול, שלא מרפא כלום, רק יגיד לך שמרגישים אותך. חזק. אפרתי (ל"ת)

    

    אפרתי

    
    

    ---

    הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה

    כותרת התגובה:
    תוכן התגובה:

    * אנא שים לב: מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך. הקפד שלא לפגוע באחרים בהודעתך.
    

    • לפני 5 שנים ו-11 חודשים אפרתי, אישה יקרה ומדהימה, המילים שלך מחבקות ואני מרגישה את החיבוק...אוהבת אותך רחלי (live) (ל"ת)

      

      רחלי (live)

      
      

      ---

      הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה

      כותרת התגובה:
      תוכן התגובה:

      * אנא שים לב: מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך. הקפד שלא לפגוע באחרים בהודעתך.
      

      • לפני 5 שנים ו-11 חודשים גם אני אותך. כמו שכתב מסמר ואני רוצה לחזק את זה: ככל שהקשר היה חזק יותר האבל גדול יותר, ולכאורה, קשה הרבה יותר. אפרתי

        

        אפרתי

        אבל זה מנחם. כי כמה עלוב זה לשבת שבעה על אדם שלא היה אהוב או שהיחסים היו גרועים.
        אז יש גם נחמה בעוצמת הכאב.
        

        ---

        הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה

        כותרת התגובה:
        תוכן התגובה:

        * אנא שים לב: מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך. הקפד שלא לפגוע באחרים בהודעתך.
        

        • לפני 5 שנים ו-11 חודשים כשאת רושמת את זה ככה, זה אכן מצמרר, בעיר שלי לא רק אנחנו מנציחים אותה, אלא גם העיר עצמה וישנם כמה מקומות שנקראים על שמה. רחלי (live)

          

          רחלי (live)

          בשבעה, העיר כולה הייתה אבלה.
          

          ---

          הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה

          כותרת התגובה:
          תוכן התגובה:

          * אנא שים לב: מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך. הקפד שלא לפגוע באחרים בהודעתך.
          

  • לפני 5 שנים ו-11 חודשים עצוב מאוד. סקאוט

    

    סקאוט

    ומרגש מאוד.
    תמיד הפוסטים שאת מעלה על אחותך כואבים ונוגעים בנקודה רגישה.
    שלא תדעי עוד צער [ המשפט הזה בכלל לא מנחם ולא ישיב את האבדה הגדולה אבל לצערי, אין ממש מה לומר בעניין כזה]
    ותשארי חזקה. אני בטוחה שזה מה שאחותך הייתה רוצה עבורך ועבור בני משפחתך.
    

    ---

    הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה

    כותרת התגובה:
    תוכן התגובה:

    * אנא שים לב: מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך. הקפד שלא לפגוע באחרים בהודעתך.
    

    • לפני 5 שנים ו-11 חודשים תודה רבה סקאוט, לגמרי צודקת רחלי (live) (ל"ת)

      

      רחלי (live)

      
      

      ---

      הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה

      כותרת התגובה:
      תוכן התגובה:

      * אנא שים לב: מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך. הקפד שלא לפגוע באחרים בהודעתך.
      

  • לפני 5 שנים ו-11 חודשים כתוב מדם לבך, בלי ספק. לא יכול לדמיין מהו אבדן אח או אחות ראובן (ל"ת)

    

    ראובן

    
    

    ---

    הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה

    כותרת התגובה:
    תוכן התגובה:

    * אנא שים לב: מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך. הקפד שלא לפגוע באחרים בהודעתך.
    

    • לפני 5 שנים ו-11 חודשים תודה ראובן, שלא תדמיין לעולם, עד 120 רחלי (live) (ל"ת)

      

      רחלי (live)

      
      

      ---

      הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה

      כותרת התגובה:
      תוכן התגובה:

      * אנא שים לב: מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך. הקפד שלא לפגוע באחרים בהודעתך.
      

  • לפני 5 שנים ו-11 חודשים מה שיעל הר גלית (ל"ת)

    

    גלית

    
    

    ---

    הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה

    כותרת התגובה:
    תוכן התגובה:

    * אנא שים לב: מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך. הקפד שלא לפגוע באחרים בהודעתך.
    

    • לפני 5 שנים ו-11 חודשים גלית יקירה, תודה רחלי (live) (ל"ת)

      

      רחלי (live)

      
      

      ---

      הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה

      כותרת התגובה:
      תוכן התגובה:

      * אנא שים לב: מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך. הקפד שלא לפגוע באחרים בהודעתך.
      

      • לפני 5 שנים ו-11 חודשים עשית לי להתקשר לאחיות הקטנות שלי גלית

        

        גלית

        וגם לאחי הקטן על הדרך.
        

        ---

        הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה

        כותרת התגובה:
        תוכן התגובה:

        * אנא שים לב: מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך. הקפד שלא לפגוע באחרים בהודעתך.
        

        • לפני 5 שנים ו-11 חודשים אני קוראת ומחייכת גלית רחלי (live) (ל"ת)

          

          רחלי (live)

          
          

          ---

          הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה

          כותרת התגובה:
          תוכן התגובה:

          * אנא שים לב: מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך. הקפד שלא לפגוע באחרים בהודעתך.
          

  • לפני 5 שנים ו-11 חודשים שובר לב כתמיד. yaelhar

    

    yaelhar

    כשאומרים "הזמן ירפא" טועים, אני חושבת. אנשים חיים חיים שלמים עם פצע מדמם. מאחלת לך השלמה.
    

    ---

    הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה

    כותרת התגובה:
    תוכן התגובה:

    * אנא שים לב: מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך. הקפד שלא לפגוע באחרים בהודעתך.
    

    • לפני 5 שנים ו-11 חודשים לגמרי יעל, בדיוק מילה במילה כמו שרשמת, אנחנו חיים עם זה, תודה לך רחלי (live) (ל"ת)

      

      רחלי (live)

      
      

      ---

      הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה

      כותרת התגובה:
      תוכן התגובה:

      * אנא שים לב: מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך. הקפד שלא לפגוע באחרים בהודעתך.
      

    • לפני 5 שנים ו-11 חודשים יעל-זה תלוי. ראובן

      

      ראובן

      אני השלמתי עם מות הורי מה שהיה קשה במיוחד כשאמי עזבה אותנו בפתאומיות לפני שנה.זה דרש זמן.
      אולי כי זו דרכו של עולם ומגיע היום בו עלינו להיפרד מהורינו.
      פחות חושב במונחי 'מתים' אלא פשוט במקום אחר.עולם ללא סבל.
      

      ---

      הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה

      כותרת התגובה:
      תוכן התגובה:

      * אנא שים לב: מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך. הקפד שלא לפגוע באחרים בהודעתך.
      

      • לפני 5 שנים ו-11 חודשים אין שני אנשים דומים, גם לא מגיבים דומה לאבל ושכול. yaelhar

        

        yaelhar

        עם זאת יש מקרי שכול שהם צפויים. הורים, למשל. כי מיום שאדם עומד על דעתו הוא יודע שיאבד את הוריו, כי זו דרך העולם. מצד שני לאבד ילד מזעזע אותנו הרבה יותר. כי זו לא דרך העולם.
        אדם מתאבל על הוריו (ולהיות יתום בכל גיל הוא מצב קשה) ואחרי זמן משלים. אמנם לא שוכח בדרך כלל, אך משלים. זו דרך העולם. אבל על אבדות שאינן "דרך העולם" מתקשים מאד להשלים. ולעתים לא משלימים עד מות המתאבל. ככה זה.
        

        ---

        הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה

        כותרת התגובה:
        תוכן התגובה:

        * אנא שים לב: מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך. הקפד שלא לפגוע באחרים בהודעתך.
        

        • לפני 5 שנים ו-11 חודשים אני מסכים לגמרי,יעל ראובן

          

          ראובן

          זה גם עניין של גיל.
          לאבד אח בן 90 זה משהו שאפשר לקבל.
          אח בן 20 זה שונה לגמרי.
          ואין קשה מאבדן בן אן בת.
          זה גם עניין תרבותי.במזרח התפיסה היא שונה, המוות זה חלק נורמלי מהחיים.
          גם אמונה בגלגול נשמות מקלה.
          

          ---

          הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה

          כותרת התגובה:
          תוכן התגובה:

          * אנא שים לב: מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך. הקפד שלא לפגוע באחרים בהודעתך.
          

  • לפני 5 שנים ו-11 חודשים ארבע שנים.. אברהם

    

    אברהם

    ארבע שנים..
    יש שיאמרו שזה זמן ארוך מאוד כדי לשכוח. או לפחות, לעמעם זיכרון.
    יש ויאמרו שארבע שנים הן בדוחק ארבעה חודשים, או אף פחות מזה.
    ולא זו בלבד שאין נטיית שכחה - ההפך הוא הנכון: הכאב מתעצם והולך
    ויוצר ניגוד הגיוני לתהליך השכחה וההדחקה.
    יש הטוענים שהשינוי בין בני האדם, אינו תלות של השינוי באופיים,
    אלא בהימצאות במעגלי הקרבה והידידות, הן המשפחתית והן החברית/ידידותית.
    וממילא יש כאלה, שלאחר זמן קצר, אשר יפנימו את המציאות = את שאבד אין להמציא מחדש,
    ולכן ישלימו עם המצב הבלתי הפיך.
    
    לעומתם יש כאלה שכל יום נוסף מההכרה שאהוב/אהובה, הלכו לעולם שכולו טוב,
    מתחילים בתהליך הפוך מהמצופה, ואינם נוטים להשלים עם המצב.
    לא משום שאינם רוצים, אלא משום שאינם יכולים.
    
    בהקצנה גסה אומר, שזו *התמכרות* לשכול ולאבדן, -
    שנובעת - בעיקר - ממעגל הקִרבה המשפחתית והאוהבת מאוד,
    דרך החיכוך המתמיד עם קרוב המשפחה שהוא גם חבר יקר מאוד -
    אם כי התמכרות מסוג זה אינה מפריעה את שיגרת החיים ואין בה השפעה מהותית על הסביבה.
    ואדרבה, היא גורמת למתאבל להפיק מעצמו איכויות,
    בשל העצב המתמיד ובמטרה לא להשרות מרה שחורה על הסביבה.
    
    רחלי היקרה.
    כבר ברור לאיזו "מחלקה" את שייכת.
    ואני אומר זאת באהדה רבה והבנה,
    ליבי ליבי אלייך
    
    כמה מילים אישיות.
    יודעת את כמה אהבתי, ועודני אוהב, את ענת ז"ל,
    לכן אין זה פשוט כלל, לקרוא את כל מה שכתבת, למרות שאני מכיר את הלך רוחך מאז אותו יום מר ונמהר ודיברנו אין סוף בעניין זה.
    ובכל זאת, חלפו ארבע שנים, ואני שמח שאת מעלה על הכתב את הרגשות, הזכרונות, החלומות וכל מה שקשור לענת.
    אני יודע שבמקרה שלך הביטוי: "הזמן מרפא" זו קלישאה ברורה.
    ואין זה בסמכותי או מן הנימוס לומר לך להרפות מעט, לפחות 2% ,
    לכל היותר תכעסי מעט, אך יודעת את, שאני אומר זאת מאהבה ואך ורק מאהבה ודאגה לך.
    ובעיקר תנסי לממש באופן מעשי דברים שבעצמך אמרת.
    
    "הזמן חולף אך הגעגוע מתחזק, בכל דקה של היום. אני *ממשיכה* אחותי."
    
    מִגְדָּלוֹר כְּמָשָׁל
    
    חָלַף זְמָן רַב מֵאָז שֶׁהָלַכְתְּ.
    אַךְ דְּמוּתֵךְ
    הָחֲרוּטָה בְּזִכְרוֹנִי, מַמְשִׁיכָה
    לְהָאִיר לִי אֵת הַדֶּרֶךְ .
    
    כְּאוֹתוֹ מִגְדָּלוֹר נָטוּשׁ
    לְלֹא שִׁמּוּשׁ
    כְּאֶבֶן שֶׁאֵין לָהּ הוֹפְכִין.
    
    רַק זְקִיפוּת קוֹמָתוֹ
    וְאוֹרוֹ הַמְּרַצֵּד - מִדֵּי פַּעַם -
    נוֹתֵן מְעַט תִּקְוָה
    לַסְּפִינוֹת שֶׁתָּעוּ בְּלֵב יָם
    
    ת.נ.צ.ב.ה
    
    

    ---

    הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה

    כותרת התגובה:
    תוכן התגובה:

    * אנא שים לב: מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך. הקפד שלא לפגוע באחרים בהודעתך.
    

    • לפני 5 שנים ו-11 חודשים אברהם, כמו תמיד, כל מילה ישירות ללב רחלי (live)

      

      רחלי (live)

      כמו תמיד, לוקחת אוויר לנשימה, לקרוא את המילים שלך לא פשוט, צריך זמן לעכל אותם.
      
      ארבע שנים, מהיום שהיא נהרגה אתה איתי, ואני מודה לך כל פעם מחדש.
      
      אתה אדם נדיר, יחיד ומיוחד, ואף אתה עברת לא מזמן חוויה מטלטלת, של איבוד אח.
      
      מאחלת לך רק בריאות, ונחת, ושכל שתבקש לוי יהי.
      
      מעריכה המון, כמו תמיד
      

      ---

      הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה

      כותרת התגובה:
      תוכן התגובה:

      * אנא שים לב: מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך. הקפד שלא לפגוע באחרים בהודעתך.