היום נמצאו גופותיהם של שלושת הנערים שנחטפו (כבר אינם חטופים), אייל יפרח, גיל-עד שער ונפתלי פרנקל זכרונם לברכה. שלושה נערים שבקושי הספיקו לחיות. 30 ביוני היום, ב' בתמוז. מאז המלחמה לפני כ-47 שנים הציונים החלו לחזור לארץ בארונות מתים במקום עם המזוודות. במקום להתחיל חיים חדשים החיים נקטעו. כל שמונה עשרה הימים שחיפשנו אחריהם היו כבר מתים, הייתה וודאות בגלימה של אי וודאות, לא ידענו, ולפיכך היינו בעונש, עכשיו התחלף הוא לעונש של וודאות וידיעה מוחלטת של המצב.
ערבים הענישו אותנו כי אנחנו הענשנו אותם כי הם הענישו אותנו, אין למשפט הזה התחלה ולפי שעה אין לו סוף, יכול היה להתחיל בערבים להסתיים בישראל ולהיפך. אבל בינתיים הייתה לנו מדיניות, שאנחנו מסתכנים בחומרתה של מציאות כזאת רק כי אנחנו דורשים הכל לעצמינו, כי אנחנו העם היהודי, כפי שהערבים הסתכנו כשדרשו הכל לעצמם. הם היו צריכים ללמוד את הלקח מזה, הם לא למדו, וגם אנחנו לא למדנו את הלקח שלנו.
אנו יוצרים זעם יום-יומי, פשוט, זעם מהרחוב, טרגדיות אי אפשר שלא יקרו, מי שלא נלחם בכל כוחו נגד הלחימה והמשך שפיכות הדמים שלנו ושלהם, וכיוצא בזה בכיבוש, משלים עם האפשרות שאסון כזה יכול לקרות וקורה בפועל כל כמה שנים. בשם מה אתה לוקח את הסיכון הזה, יהודי יקר, בן עמי? אתה אחראי בפועל לדיכוי שתחתיו הייתה האינתיפאדה השנייה, הפועלה הנגדית תבוא אליך בחזרה, זה יותר מובטח לך מההישדרות שלך.
הנערים המתים והאומללים הללו הם לא קדושים. זה מוות לא הירואי בעליל, מוות קר, מוות שאין לו שום תכלית, הוא לא נחוץ לך כדי לשרוד, אין זה מוות בקרב למען המולדת. אם אתה לוקח בחשבון את הסיכון כדי להפעיל את כוחך אתה מאשר בעצמך את הפעולות הנוראיות נגדך, אינך מסכים לזה, אבל אתה נותן תירוץ לאויב, תירוץ משמעו אישור, אתה בעל נכס שמאבד תמורתו נכסים אחרים. אמור לי בפה מלא שהנכס הזה שווה יותר מסך הנכסים האחרים, הנכס היחיד הגלמוד והבודד הזה שלא מותנה בשום תנאי עם קיומם של נכסים אחרים יקרים מפז, כמו חיים, חיים נורמלים על פני האדמה. האם הנורמליות אינה יקרה יותר מאדמה? אם האדמה חשובה לך יותר מהנורמליות סימן שאתה לא נורמלי, אתה בוחר להיות לא נורמלי, ואז אתה נכנס למצבים לא נורמלים, שמציבים אותך ברגשות לא נורמלים בגלל אסונות לא נורמלים, וכל-כך אכזריים.
אתה צריך לשאול- מה יכול למנוע את האסון הבא? תגובה לא תמנע אסון נוסף זה ברור, היא תביא שקט יחסי, ככה זה היה מראשית הסכסוך הזה. גם אם תגיב עכשיו, תחשוב על היום שאחרי הפעולה שלך, מה היעד שלך. אתה רוצה למנוע את האסון הבא? תעשה הכל למען שפיות אנושית, אל תעשה הכל למען מציאות שמביאה אותנו לאי שפיות, לרצח בדם קר. אתה לא רצחת, אתה הקרבן, אבל כל אחד אחראי למציאותו, במקרה שלנו גם כן, גם כאשר אנחנו הקורבן. רק כאשר מדובר ברצח עם שכפוי ברשעות ככל הנראה, הקרבן לא אחראי למציאותו, שכה בלתי אפשרי לו למנוע זאת לא משנה כמה ינסה. אבל כאן אין רצח עם, יש כאן מלחמה. הם מייאשים אותנו ככל שהזמן חולף, ואכן אנו נהיים יותר ויותר חלשים, ובכל זאת המנהיג שלנו אומר לנו ראש ממשלה חזק ישראל חזקה, כשהוא תומך בפועל בייאוש האינסופי הזה שמחליש אותו כמנהיג. אמור לי במה אתה תומך, בארונות הקבורה של הנערים שלנו, שאינם שווים כל מאות אלפי הנפשות החיות ביהודה ושומרון, או בכל פעולה למען ניצול הסיכוי היחיד והקטן, להפסיק לספור מתים שמתו לפני זמנם? אמור לי אתה יהודי, במה אתה בוחר, במה אתה יהודי, ובמה אדם ראוי לחיות.
ערבים הענישו אותנו כי אנחנו הענשנו אותם כי הם הענישו אותנו, אין למשפט הזה התחלה ולפי שעה אין לו סוף, יכול היה להתחיל בערבים להסתיים בישראל ולהיפך. אבל בינתיים הייתה לנו מדיניות, שאנחנו מסתכנים בחומרתה של מציאות כזאת רק כי אנחנו דורשים הכל לעצמינו, כי אנחנו העם היהודי, כפי שהערבים הסתכנו כשדרשו הכל לעצמם. הם היו צריכים ללמוד את הלקח מזה, הם לא למדו, וגם אנחנו לא למדנו את הלקח שלנו.
אנו יוצרים זעם יום-יומי, פשוט, זעם מהרחוב, טרגדיות אי אפשר שלא יקרו, מי שלא נלחם בכל כוחו נגד הלחימה והמשך שפיכות הדמים שלנו ושלהם, וכיוצא בזה בכיבוש, משלים עם האפשרות שאסון כזה יכול לקרות וקורה בפועל כל כמה שנים. בשם מה אתה לוקח את הסיכון הזה, יהודי יקר, בן עמי? אתה אחראי בפועל לדיכוי שתחתיו הייתה האינתיפאדה השנייה, הפועלה הנגדית תבוא אליך בחזרה, זה יותר מובטח לך מההישדרות שלך.
הנערים המתים והאומללים הללו הם לא קדושים. זה מוות לא הירואי בעליל, מוות קר, מוות שאין לו שום תכלית, הוא לא נחוץ לך כדי לשרוד, אין זה מוות בקרב למען המולדת. אם אתה לוקח בחשבון את הסיכון כדי להפעיל את כוחך אתה מאשר בעצמך את הפעולות הנוראיות נגדך, אינך מסכים לזה, אבל אתה נותן תירוץ לאויב, תירוץ משמעו אישור, אתה בעל נכס שמאבד תמורתו נכסים אחרים. אמור לי בפה מלא שהנכס הזה שווה יותר מסך הנכסים האחרים, הנכס היחיד הגלמוד והבודד הזה שלא מותנה בשום תנאי עם קיומם של נכסים אחרים יקרים מפז, כמו חיים, חיים נורמלים על פני האדמה. האם הנורמליות אינה יקרה יותר מאדמה? אם האדמה חשובה לך יותר מהנורמליות סימן שאתה לא נורמלי, אתה בוחר להיות לא נורמלי, ואז אתה נכנס למצבים לא נורמלים, שמציבים אותך ברגשות לא נורמלים בגלל אסונות לא נורמלים, וכל-כך אכזריים.
אתה צריך לשאול- מה יכול למנוע את האסון הבא? תגובה לא תמנע אסון נוסף זה ברור, היא תביא שקט יחסי, ככה זה היה מראשית הסכסוך הזה. גם אם תגיב עכשיו, תחשוב על היום שאחרי הפעולה שלך, מה היעד שלך. אתה רוצה למנוע את האסון הבא? תעשה הכל למען שפיות אנושית, אל תעשה הכל למען מציאות שמביאה אותנו לאי שפיות, לרצח בדם קר. אתה לא רצחת, אתה הקרבן, אבל כל אחד אחראי למציאותו, במקרה שלנו גם כן, גם כאשר אנחנו הקורבן. רק כאשר מדובר ברצח עם שכפוי ברשעות ככל הנראה, הקרבן לא אחראי למציאותו, שכה בלתי אפשרי לו למנוע זאת לא משנה כמה ינסה. אבל כאן אין רצח עם, יש כאן מלחמה. הם מייאשים אותנו ככל שהזמן חולף, ואכן אנו נהיים יותר ויותר חלשים, ובכל זאת המנהיג שלנו אומר לנו ראש ממשלה חזק ישראל חזקה, כשהוא תומך בפועל בייאוש האינסופי הזה שמחליש אותו כמנהיג. אמור לי במה אתה תומך, בארונות הקבורה של הנערים שלנו, שאינם שווים כל מאות אלפי הנפשות החיות ביהודה ושומרון, או בכל פעולה למען ניצול הסיכוי היחיד והקטן, להפסיק לספור מתים שמתו לפני זמנם? אמור לי אתה יהודי, במה אתה בוחר, במה אתה יהודי, ובמה אדם ראוי לחיות.