הם שונאים אותי בלי סיבה.
הם משפילים ומבזים עד מוות.
והם הורסים ומשמידים.
הם מפיצים עליי שמועות.
הם משרטטים לי דמות בלהות
ומדביקים לי תכונות נוראיות
ותוויות וסימנים
הם הופכים אותי למפלצת
בדרכים מפלצתיות.
הם מרחיקים ממני את ילדיהם
ואוסרים עליי ללמוד איתם.
הם מקצים לי ספסל מיוחד,
מושב מיוחד,
בית מרוחק,
העיקר שלא אהיה לידם.
הם לא נותנים להיכנס
וגם לא לצאת.
הם מודדים את אפי
כמו לבהמה
הם בודקים את צבע עיני ושערי
הם מאשמים אותי בכל דבר רע
ובטוחים שהצדק איתם.
הם פורצים לי לבית
ומנפצים זגוגיות
ולוקחים ושוברים
ומשאירים רק ריקנות ובכי
ונסחפים, כמעט בלי דעת,
עם ההרס והרוע.
הם סוגרים סביבי את המרחב
ושולחים אותי ממקום למקום.
הם מגלחים את שיערי
ולוקחים את בגדיי
וחפציי
ואת אנושיותי
ומקעקעים על זרועי
בלי כל רגש-
מספר.
עכשיו זהו שמי.
הם מעוללים לי זוועות
שלא ניתן לתאר
באכזריות לא אנושית
הם הופכים את חיי לסיוט
ומכריחים אותי לשאוף
את עשן
המשרפות.
הם נחושים להוכיח שאני מפלצת
וכך הופכים את עצמם לשטנים.
הם משאירים בי זיכרונות זוועה
וצלקות
ולקחו ממני תמימות
ואמון
אבל הם לא הצליחו לקחת ממני
את התקווה.
הם רודפים אותי שוב ושוב
אבל אני לא אתן להם
לתפוס אותי
אני אברח
וכל פעם, כמו עוף החול
אקום מן האפר
אשתקם מן ההריסות
ואחבר, פיסה לפיסה,
את חיי
מחדש.
הם משפילים ומבזים עד מוות.
והם הורסים ומשמידים.
הם מפיצים עליי שמועות.
הם משרטטים לי דמות בלהות
ומדביקים לי תכונות נוראיות
ותוויות וסימנים
הם הופכים אותי למפלצת
בדרכים מפלצתיות.
הם מרחיקים ממני את ילדיהם
ואוסרים עליי ללמוד איתם.
הם מקצים לי ספסל מיוחד,
מושב מיוחד,
בית מרוחק,
העיקר שלא אהיה לידם.
הם לא נותנים להיכנס
וגם לא לצאת.
הם מודדים את אפי
כמו לבהמה
הם בודקים את צבע עיני ושערי
הם מאשמים אותי בכל דבר רע
ובטוחים שהצדק איתם.
הם פורצים לי לבית
ומנפצים זגוגיות
ולוקחים ושוברים
ומשאירים רק ריקנות ובכי
ונסחפים, כמעט בלי דעת,
עם ההרס והרוע.
הם סוגרים סביבי את המרחב
ושולחים אותי ממקום למקום.
הם מגלחים את שיערי
ולוקחים את בגדיי
וחפציי
ואת אנושיותי
ומקעקעים על זרועי
בלי כל רגש-
מספר.
עכשיו זהו שמי.
הם מעוללים לי זוועות
שלא ניתן לתאר
באכזריות לא אנושית
הם הופכים את חיי לסיוט
ומכריחים אותי לשאוף
את עשן
המשרפות.
הם נחושים להוכיח שאני מפלצת
וכך הופכים את עצמם לשטנים.
הם משאירים בי זיכרונות זוועה
וצלקות
ולקחו ממני תמימות
ואמון
אבל הם לא הצליחו לקחת ממני
את התקווה.
הם רודפים אותי שוב ושוב
אבל אני לא אתן להם
לתפוס אותי
אני אברח
וכל פעם, כמו עוף החול
אקום מן האפר
אשתקם מן ההריסות
ואחבר, פיסה לפיסה,
את חיי
מחדש.