״וכך, בעוד הערב יורד ומעטפת שחורה מכסה את העולם, ישב לו אותו ילד במיטה וחיכה. הוא לא זז, כי הוא חיכה. למרות שלא ידע למה הוא מחכה, הוא חיכה. ולמרות שהדבר לא הגיע, הוא חיכה. הוא חיכה, וחיכה, וחיכה. וכשהשניות הפכו לדקות, והדקות הזדחלו להן והפכו לשעות, סבלנותו של אותו ילד פקעה. והוא כבר לא יכל לחכות, ואותה ציפיה הפכה לה למשהוא אחר, משהו שמח, משהו קופצני,
רוח שטות.״
אז כן, הייתה לי רוח שטות והישתעממתי ושהכל ביחד יוצא את זה:
^*אזהרה*^-לא לאנשים שחושבים ששירים צריכים להיות תמיד רציניים, קצת צחוק בחיים לא יזיק לאף אחד...
~הבלדה לקקי~
פעם היה ילד מסכן ועצוב.
שבועיים שלמים אכל הוא רק כרוב
אותו ילד היה עצוב ומסכן
שנתים עברו, והוא לא מחרבן.
ההורים במהירות דיברו עם רופאים
שעשו בדיקות וניתחו ניתוחים
אך ממה שניסו שום דבר לא עזר
והילד נשאר מנופח ומוזר
חשבו ההורים ׳מה לעשות?!
לילדנו יש יותר מדי עצירויות!׳
ישבו וחשבו והחליטו פה אחד
׳הילד צריך טיפול מיוחד׳
החליטו שניהם שלא יעזרו הרופאים
אז התחילו לחפש הם אלילים וקוסמים
הלכו וחזרו, לא הפסיקו להיתרוצץ
הרי הם פחדו שילדם יתפוצץ
לבסוף הם מצאו אדם דיי מבטיח
לעצמו הוא קרא ״המרפא באבטיח״
הוא לא היסתכל בלימון ולא קרא בקפה
הכל הוא עשה עם אבטיח קטן ויפה
׳כמה יעלה לנו?׳ שאלו ההורים
ענה המרפא ׳מיליארד ועשרים׳
׳זה לא קצת הרבה?׳ שאלו בתימהון
׳זהו מחיר ילדכם׳ ענה בביטחון
ההורים שילמו והמרפא חיש התחיל
כל היום והלילה היה הוא פעיל
חשב ותיכנן מה כדאי שיבנה
איזה דבר את כל הקקי יפנה
דיבר עם עצמו, עם פרה, עם תנין
ולא ידע עדיין מה הוא יכין
רק על זה ישב וחשב הוא שעות
ולבסוף החליט לבנות לילד אסלות
קנה שלוש-מאות אבטיחים
ומכולם רוקן את הפנים
וכך בנה הוא אסלות לתיפארת
ועיצב כל אחת שתיראה קצת אחרת
המרפא חיש מהר קרא להורים
והם הביאו את ילדם במחולות וריקודים
הושיבו את הילד על האסלות
ואמרו לו ׳נו! תתחיל להנות׳
והילד אכן נהנה לחרבן
את כל ביטנו לבסוף הוא רוקן
מספר האסלות שמילא הוא מאתים שלושים ושלוש
והכל בזכות ה׳מרפא׳ הקדוש
וכך הילד יכל שוב לרוץ וליקפוץ
בלי לפחד שיברח איזה פלוץ
גם ההורים עברו לעבודה מרנינה
הם החליטו לדשן את כל השדות במדינה
וכך כולם נשארו מאושרים ושמחים
והילד לא נגע יותר בכרוב בחיים
אז למרות שהיה זה שיר דיי דרמתי
לצערינו כאן נגמרת הבלדה לקקי
סוף
רוח שטות.״
אז כן, הייתה לי רוח שטות והישתעממתי ושהכל ביחד יוצא את זה:
^*אזהרה*^-לא לאנשים שחושבים ששירים צריכים להיות תמיד רציניים, קצת צחוק בחיים לא יזיק לאף אחד...
~הבלדה לקקי~
פעם היה ילד מסכן ועצוב.
שבועיים שלמים אכל הוא רק כרוב
אותו ילד היה עצוב ומסכן
שנתים עברו, והוא לא מחרבן.
ההורים במהירות דיברו עם רופאים
שעשו בדיקות וניתחו ניתוחים
אך ממה שניסו שום דבר לא עזר
והילד נשאר מנופח ומוזר
חשבו ההורים ׳מה לעשות?!
לילדנו יש יותר מדי עצירויות!׳
ישבו וחשבו והחליטו פה אחד
׳הילד צריך טיפול מיוחד׳
החליטו שניהם שלא יעזרו הרופאים
אז התחילו לחפש הם אלילים וקוסמים
הלכו וחזרו, לא הפסיקו להיתרוצץ
הרי הם פחדו שילדם יתפוצץ
לבסוף הם מצאו אדם דיי מבטיח
לעצמו הוא קרא ״המרפא באבטיח״
הוא לא היסתכל בלימון ולא קרא בקפה
הכל הוא עשה עם אבטיח קטן ויפה
׳כמה יעלה לנו?׳ שאלו ההורים
ענה המרפא ׳מיליארד ועשרים׳
׳זה לא קצת הרבה?׳ שאלו בתימהון
׳זהו מחיר ילדכם׳ ענה בביטחון
ההורים שילמו והמרפא חיש התחיל
כל היום והלילה היה הוא פעיל
חשב ותיכנן מה כדאי שיבנה
איזה דבר את כל הקקי יפנה
דיבר עם עצמו, עם פרה, עם תנין
ולא ידע עדיין מה הוא יכין
רק על זה ישב וחשב הוא שעות
ולבסוף החליט לבנות לילד אסלות
קנה שלוש-מאות אבטיחים
ומכולם רוקן את הפנים
וכך בנה הוא אסלות לתיפארת
ועיצב כל אחת שתיראה קצת אחרת
המרפא חיש מהר קרא להורים
והם הביאו את ילדם במחולות וריקודים
הושיבו את הילד על האסלות
ואמרו לו ׳נו! תתחיל להנות׳
והילד אכן נהנה לחרבן
את כל ביטנו לבסוף הוא רוקן
מספר האסלות שמילא הוא מאתים שלושים ושלוש
והכל בזכות ה׳מרפא׳ הקדוש
וכך הילד יכל שוב לרוץ וליקפוץ
בלי לפחד שיברח איזה פלוץ
גם ההורים עברו לעבודה מרנינה
הם החליטו לדשן את כל השדות במדינה
וכך כולם נשארו מאושרים ושמחים
והילד לא נגע יותר בכרוב בחיים
אז למרות שהיה זה שיר דיי דרמתי
לצערינו כאן נגמרת הבלדה לקקי
סוף