אדם שנכווה פעם אחת - לא יתקרב לאש לעולם.
ואדם שנפגע פעם אחת - מטיל ספק בכל אדם.
זו זווית ראיה אחרת, שבה הכל נראה שונה.
אתה נמצא כה מרוחק, לא כל תכסיס אתה קונה.
אמונך באנשים כבר נופץ לחתיכות,
שכה קשה אותן למצוא ובלתי אפשרי לאחות.
וגם אם אותן איחית - עשית את הבלתי אפשרי,
אחרי כל המאמץ שבו השקעת, תשוב לתת אותו לאנשים?
אני לא יודעת מה איתך, אבל לי זה כבר נמאס
להרכיב את האמון המנופץ, כל פעם מחדש...
<B>אבל אם זה כבר נמאס לך, אז מדוע אינך לומדת?
תמיד עושים זאת אנשים, את לא המיוחדת.
הם לא יפסיקו לעשות זאת - זה בחיים לא ימאס
למצוא דרכים חדשות לנפץ לך את הלב!
זה טבעו של האדם - אין את מי להאשים.
כי לא תוכלי לסמוך בחיים על אנשים.
גם אם תתני לו את ליבך - הוא אותך בסוף ינטוש.
וחברתך הכי טובה - מאחורי גבך תחרוש.
בהם אל תאמיני - התרחקי במהירות!
אם כאב את לא רודפת, אז תיסוגי! זהירות!</B>
אולי אני טיפשה, ואולי מחפשת אני כאב,
כי מאמינה אני שאולי יבוא מישהו שידע להרכיב לי את הלב.
למצוא את כל הרסיסים - ולו הזעירים ביותר.
ואז בסבלנות אין קץ - להרכיב ולחבר.
שאת אמוני בו אתן בלי לחשוש בכלל.
שלנפץ את ליבי - הוא לא יהיה מסוגל.
<B>טיפשה מטופשת! בכאב את חפצה!
וכשישבר שוב ליבך אלי תשובי בריצה.
תודי שאז צדקתי ותבקשי את ניחומי,
ואז את שברי ליבך אלקט בידי.
אעזור לך להרכיב - את ליבך לאחות,
כדי ששוב תתני אותו אותו למישהו. את לא תפסיקי לנסות.</B>
אבל זה כל היופי, וכי אינך מבין?
זה סיכון שכל אחד לוקח - סיכון של אוהבים.
ואמשיך לנסוך, גם אם ליבי ישבר אפילו מאה פעמים!
כי עוד נותרה בי מעט תקווה מכל האנשים.
ולא אפסיק לחפש עד יום מותי,
ותמיד תהיה שם, ואת רסיסי ליבי תאסוף יחד איתי.
כי אין לך ברירה. כי אתה זה אני.
כי אני בעצם מדברת עם המראה שעל הקיר...
ואדם שנפגע פעם אחת - מטיל ספק בכל אדם.
זו זווית ראיה אחרת, שבה הכל נראה שונה.
אתה נמצא כה מרוחק, לא כל תכסיס אתה קונה.
אמונך באנשים כבר נופץ לחתיכות,
שכה קשה אותן למצוא ובלתי אפשרי לאחות.
וגם אם אותן איחית - עשית את הבלתי אפשרי,
אחרי כל המאמץ שבו השקעת, תשוב לתת אותו לאנשים?
אני לא יודעת מה איתך, אבל לי זה כבר נמאס
להרכיב את האמון המנופץ, כל פעם מחדש...
<B>אבל אם זה כבר נמאס לך, אז מדוע אינך לומדת?
תמיד עושים זאת אנשים, את לא המיוחדת.
הם לא יפסיקו לעשות זאת - זה בחיים לא ימאס
למצוא דרכים חדשות לנפץ לך את הלב!
זה טבעו של האדם - אין את מי להאשים.
כי לא תוכלי לסמוך בחיים על אנשים.
גם אם תתני לו את ליבך - הוא אותך בסוף ינטוש.
וחברתך הכי טובה - מאחורי גבך תחרוש.
בהם אל תאמיני - התרחקי במהירות!
אם כאב את לא רודפת, אז תיסוגי! זהירות!</B>
אולי אני טיפשה, ואולי מחפשת אני כאב,
כי מאמינה אני שאולי יבוא מישהו שידע להרכיב לי את הלב.
למצוא את כל הרסיסים - ולו הזעירים ביותר.
ואז בסבלנות אין קץ - להרכיב ולחבר.
שאת אמוני בו אתן בלי לחשוש בכלל.
שלנפץ את ליבי - הוא לא יהיה מסוגל.
<B>טיפשה מטופשת! בכאב את חפצה!
וכשישבר שוב ליבך אלי תשובי בריצה.
תודי שאז צדקתי ותבקשי את ניחומי,
ואז את שברי ליבך אלקט בידי.
אעזור לך להרכיב - את ליבך לאחות,
כדי ששוב תתני אותו אותו למישהו. את לא תפסיקי לנסות.</B>
אבל זה כל היופי, וכי אינך מבין?
זה סיכון שכל אחד לוקח - סיכון של אוהבים.
ואמשיך לנסוך, גם אם ליבי ישבר אפילו מאה פעמים!
כי עוד נותרה בי מעט תקווה מכל האנשים.
ולא אפסיק לחפש עד יום מותי,
ותמיד תהיה שם, ואת רסיסי ליבי תאסוף יחד איתי.
כי אין לך ברירה. כי אתה זה אני.
כי אני בעצם מדברת עם המראה שעל הקיר...