אמילי, ה - 1 לאפריל 2012,
שקט, כל מה שאני יכולה לשמוע זה את רגליך היחפות שמטופפות על גבי העץ שממנו עשוייה הרצפה.
אתה גורב גרביים, נועל נעליים, ומוכן לצאת.
אני ניגשת, מחבקת אותך, אתה מחבק אותי, ואז אוסף את המזוודות ויוצא מהדלת, אני מתבוננת בך בעוד אתה מעמיס את המזוודות על המכונית, מעיף בי מבט אחרון, ואז נכנס למכונית ונוסע.
מבטי מלווה את המכונית עד שהיא נעלמת באופק.
~~~
ג'ייק, ה - 1 לאפריל 2012,
יש ריח של פרידה באוויר.
ההשתקפות שלך נעלמה מהמראה הקטנה של המכונית ממזמן.
אני כמעט ולא מצליח לשלוט בעצמי ולסובב את המכונית.
אני רוצה לבנות מחדש כל כך הרבה דברים שנהרסו, אני רוצה לבנות שלמות משום דבר.
אני הולך, ואני אחזור.
רק לא יודע מתי.
~~~
אמילי, ה - 3 לאפריל 2012,
אני לא יודעת לאן אתה הולך, אני אפילו לא יודעת מתי תחזור. המפתח, כהרגלו, נמצא מתחת לשטיח מחוץ לדלת.
אני לא מצפה שתחזור בקרוב, אני אפילו תוהה אם תחזור איי פעם.
אתה אדם מתוסבך, חיים קשים, הרבה דברים שבקושי היית מוכן נפשית כדי לספר לי.
אתה הולך כדי למצוא את עצמך, כדי לעמוד מחדש על הרגליים. אני יודעת, אני מבינה. אתה ממש אבוד לאחרונה, בעיקר אחרי שאבא שלך מת.
שאני מוצאת את עצמי תוהה אם תחזור איכשהו אני הופכת שלווה. אני יודעת שתתגעגע אלי שתלך.
~~~
ג'ייק, ה - 10 לאפריל 2012,
היום התקשרת, בפעם הראשונה, אני כל כך מצטער, היד שלי רעדה והבטתי בפלאפון במבט מזוגג. אני לא יודע למה לא עניתי, לא הייתי מסוגל.
הייתה לי הרגשה שלשמוע את הקול שלך יישבור אותי.
כבר התמקמתי במקום לזמן מה, כל יום אני יוצא אל הים ומביט בזריחה, ולחלופין, בשקיעה.
אני חושב כל הזמן ומנסה לארגן את המחשבות שלי, כל מחשבה מובילה אלייך, על זה שאת היחידה שאני מפחד לדבר איתה.
עם האחרים דיברתי, חברים, ידידים, אני פשוט נותן להם לדבר והם מספרים לי כמה כואב לך, כמה את עצובה, שהחיוך נמחק מעל הפנים שלך ואת נראית כאילו הזדקנת בשנים.
כל כך כואב לשמוע את זה.
אני נותן להם לדבר כאילו אני לא שומע מה הם אומרים, ומבליג, מעביר נושא.
אני מתגעגע אלייך. אל תשנאי אותי.
~~~
אמילי, ה - 4 למאי, 2012,
אני משתגעת פה, פשוט משתגעת, היד שלי רועדת כשאני כותבת את זה.
אני פשוט יודעת שהכל היה אחרת אם היית פה, שהם לא היו נוגעים בשערה מראשי.
ברחוב, שני בחורים תפסו אותי. שניהם שתויים.
הם היכו אותי כל כך חזק, הייתי בבית חולים כמה שבועות טובים, אתמול שיחררו אותי וכמעט צנחתי על המיטה צניחה חופשית. תנאי בית החולים הם נוקשים וכואבים.
אני מתגעגעת אליך כל כך, אני תוהה אם אתה שונא אותי, אתה לא עונה לטלפון אף פעם.
אבל אני יודעת שלא. אני רק מענה את עצמי במחשבה הזאת.
רק תחזור הביתה.
~~~
25 ליולי, 2012,
המכונית הישנה חנתה לצד הבית, ג'ייק יצא ממנה וטרק את הדלת מאחוריו.
הוא אפילו לא טרח לפרוק את המזוודות, הוא צעד באיטיות לעבר הדלת וליבו כבד עליו.
הוא הרים את ידו באיטיות כדי לנקוש בדלת, אבל הדלת נפתחה ולפני שהספיק להבין מה קורה זרועותיו מצאו את עצמן חובקות את אמילי בחיבוק חזק והיא בוכה בחיקו.
הוא חזר. סוף סוף חזר.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
