פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 2097 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 13 שנים ו-3 חודשים לרוץ
לרוץ,אני נותנת פקודה לרגלי העייפות
אסור לי לוותר לו,אסור לי להיכנע
אבל הוא רודף אחרי,חשבתי שהוא חברי הטוב אבל התברר שלא
נכנסתי לסמטה,מבוי סתום,אין דרך לברוח ואין יותר דרך חזרה
מצד אחד קיר והוא מתקרב מהצד השני
הוא הגיע ותפס את צווארי בידיו הקרות כקרח
הוא התחיל לחנוק אותי אבל זאת לא הפעם הראשונה שהוא עושה זאת,הוא ניסה לחנוק אותי פעמים רבות אבל בכול פעם שניראה שאני עומדת למות הוא עזב אותי והתרחק אבל לא הרבה הוא היה תמיד לידי מחכה להזדמנות הנוספת לתקוף.
הוא חייך חיוך מרושע ושבע רצון ואז שחרר את צווארי ושם את ידיו הקרות על עיניי והתחלנו ללכת,הוא הוביל אותי ואני הלכתי כעיוורת.
אבל זה לא תמיד יהיה כך,פעם חשבתי שהוא חברי הטוב ביותר,היו לי עוד חברות טובות אבל הוא שנא אותם והוא הרחיק אותן ממני אחת,אחת.
הוא היה חבר ילדות אבל לא היינו קרובים ממש כשהייתי קטנה,כשהיה עצוב לי הוא תמיד בה לנחם אותי אבל כול זה היה שקר.
הוא התחיל להופיע שוב בחיי בכיתה ו', שם באמת הכרנו לראשונה,בטקס הסיום של כיתה ו' הורי לא יכלו לבוא ואחרי הטקס בכיתי והרבה אבל הוא שם את ידו על כתפי ואמר לי לא לדאוג ושהכול לטובה.
עלינו ביחד לחטיבת הביניים ,אני והוא לצידי,הוא היה שם כול הזמן בשבילי.
הכרתי אנשים חדשים והם לא כול כך אהבו אותו וגם אני התרחקתי ממנו אבל הוא היה תמיד שם לצידי.
באותה שנה הורי תכננו לנסוע לאיטליה ואותי השאירו עם סבתא וסבא,אלה היו שבועיים נוראים אבל לא הייתי לבד הוא היה איתי וגם כשנודע לי שהורי יפספסו את טקס הסיום שלי בגלל הטיול,לא הייתי לבד הוא היה לצידי,לא רציתי ללכת לטקס והוא רצה להישאר איתי ישבתי לי איתו בבית,הוא נגע בראשי וליטף אותו בעדינות ואני הייתי חסרת תחושה וחסרת רגשות,אהבתי את זה באותו רגע לא היו לי דאגות חוץ מאחת כשידיו הקרות הפסיקו ללטף את ראשי והתחילו לחנוק אותי,ניסיתי להתנגד אבל כלום לא עזר הייתי חסרת תחושה וכמעט חסרת חיים אבל רגע ליפני ששקעתי אל החשכה הוא עזב את צווארי והתיישב לידי רחוק מספיק כדי שאני לא אדע על קיומו אבל קרוב מספיק כדי שיוכל לשלוט בי.
החופש הגדול התחיל והוא ביקש סליחה והבטיח שכך לא יקרה שוב ואני האמנתי לו,הייתי טיפשה.
עדיין היו לי חברות טובות לפחות כך חשבתי אבל הן בגדו בי כמעט כולן,כול אחת בדרך המיוחדת שלה אבל הוא לא עזב הוא היה לצידי תמיד,הוא היה גם חבר טוב של כמה מהחברות שנותרו לי הן חיבבו אותו כמוני אבל ההורים שלהם שנאו אותו,הורי לא ממש הבחינו בו בשבילם הוא היה עוד סתם אחד אבל חברותי התחילו להתרחק ממנו וגם ממני והוא האשים אותי בזה ושוב ניסה לחנוק.
אבל הוא לא הורג הוא רק שובר אותי מביפנים.
וכך הזמן חלף והתחלתי להרגיש בודדה והבנתי שזה בגללו ואמרתי לו את זה אבל הוא לא התרחק ממני והיה לו רעיון גאוני,כול ערב ישבנו וסיפרנו אחד לשני סיפורי אגדות,על פיות ומכשפים ועל קוסמים וטרולים מרושעים,שקעתי בסיפורים והרגשתי טוב ובזמן שהייתי בתוך הסיפור שבניתי לעצמי לא הרגשתי בקיומו אבל כשהקצתי מחלומי גיליתי תמיד שכול הסיפורים הם שקר וזה בחיים לא יקרה לי אז הוא חיבק אותי ואמר לי שהכול יהיה טוב ובזמן החיבוק הרגשתי את נוכחותו יותר מתמיד.
הזמן עבר וכבר לא היה אכפת לי שזה רק אני והוא בעולם הזה,לא היה אכפת לי מאף אחד חוץ מלבדו ופחדתי מהאפשרות שהוא ילך,לא רציתי שהוא יעזוב לעולם וככול שאנשים מסביב פגעו ואכזבו אותי הוא ניצמד אלי יותר.
הוא התחיל להכאיב לי יותר ויותר ויותר אבל כבר אי אפשר היה לעשות כלום הוא היה שקוע בתוך חיי והוא היה איתי כול רגע נתון.
היו כאלה שהרחיקו אותו ממני לזמן מה אבל הוא תמיד חזר,הוא היה תמיד שם.
אבל ערב אחד כשהוא ליטף את שיערי ותכנן לחנוק אותי שוב אמרתי לו די,אמרתי שילך ושלא יחזור יותר לעולם אבל הוא לא עשה את זה הוא רק הביט בי וצחק.
הוא לא עזב אותי והיינו ביחד יותר ויותר אני והוא ולא אף אחד אחר בעולם הזה.
הייתי הצל של עצמי והכול בגללו וכבר לא ניסיתי לברוח ממנו ולהתנגד לו,ויתרתי לו.
ובוקר אחד הוא ניגש אלי חיבק אותי ולא רצה לעזוב ואני שקעתי בקרירות שלו.
והזמן חלף ומחשבות יותר ויותר הרסניות נכנסו לתודעה שלי,במקום סיפורי פיות הוא התחיל לספר לי סיפורים רעים אבל עם סוף טוב,הסיפורים כללו אותי ואת החיים הנוראים שלי ובעזרת משהו קטן כול זה ניגמר ויש עתיד טוב יותר,והמשהו הזה השתנה כול פעם, זה התחיל מסכין ועבר לחבל ולאקדח ולתרופות ולמכונית שדורסת ובקבוק אצטון קטן,שקעתי בתוך המחשבות האלו יותר ויותר.
אבל הגיע היום שזה התחיל להכביד עלי יותר מידי אז ניסיתי לברוח ממנו, לרוץ,אני נותנת פקודה לרגלי העייפות אסור לי לוותר לו,אסור לי להיכנע אבל הוא רודף אחרי,חשבתי שהוא חברי הטוב אבל התברר שלא .
נכנסתי לסמטה,מבוי סתום,אין דרך לברוח ואין יותר דרך חזרה מצד אחד קיר והוא מתקרב מהצד השני
הוא הגיע ותפס את צווארי בידיו הקרות כקרח הוא התחיל לחנוק אותי הוא חייך חיוך מרושע ושבע רצון ואז שחרר את צווארי ושם את ידיו הקרות על עיניי והתחלנו ללכת,הוא הוביל אותי ואני הלכתי כעיוורת.
הוא הוביל אותי לגג של בניין ואני לא ראיתי שום דבר יותר מולי,הוא הוביל אותי לקצה ומעבר למעקה,הוא הביט לתוך עיני ואני לתוך שלו.
הוא דחף אותי,הוא דחף אותי לזה והכול באשמתו.
והדבר האחרון שאני זוכרת זה את גופי נחבט באדמה הקשה ואותו רוכן לידי ולוחש לי באוזן כמו תמיד
'ילדונת,מהדיכאון לא בורחים'.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 12 שנים ו-11 חודשים סיפור מעולה ! Miaka
-
לפני 13 שנים ו-1 חודשים אני חושבת ש... לאקי
הוא מלחיץ, הוא כתוב מצוין.
אני מרגישה את ההרגשה, לא כי אני מכירה אותה, אבל כי אני מבינה אותה וזה נראה לי נורא.
הוא באמת כתוב טוב, הוא מובן והוא רודף אחרי, אני מסכימה עם דניאל.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה -
לפני 13 שנים ו-2 חודשים אין מילים ליידי קורליין
-
לפני 13 שנים ו-3 חודשים חזק! just me!-Doritoss(;
-
לפני 13 שנים ו-3 חודשים אני חייב לומר- דניאל
מאז אתמול הסיפור שלך רודף אותי. הוא פשוט לא יוצא לי מהראש! הוא מעולה.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה -
לפני 13 שנים ו-3 חודשים אני מסכימה עם לינוש, בפעם השנייה היום^^ אנג'ל
באמת חסרים סימני פיסוק, ויש טעויות כתיב שקצת צורמות פה ושם, אבל הסיפור עדיין מדהים.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה -
לפני 13 שנים ו-3 חודשים יפה מאוד. דניאל (ל"ת)
-
לפני 13 שנים ו-3 חודשים יפה אקו
-
לפני 13 שנים ו-3 חודשים וואו! מדהים!!! לינוש :)
קצת קשה לקרוא כי חסרים סימני פיסוק רבים, אולם הסיפור שלך מאוד מעניין וסוחף.
אהבתי את הרעיון, ונהנתי לקרוא. תודה לך על חוויית הקריאה :)
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
-
