מאום לא התיישן בסיפורה של ז'נבייב לה תיי, בחורה צנועה ו"מרובעת", שפגישתה הכה-אקראית עם ז'אן רנו סארטי, ניהיליסט חסר-תקנה, מסיטה אותה באחת ממה שנראה בעיניה עד-כה כדרך-הישר בחייה השגרתיים.
פגישה שדירדרה אותה אל עולם של השתעבדות ליצריה, של מין ושל ניוון בצל האלכוהוליזם המושרש של ז'אן רנו סארטי.

אך ל"נפילה" זו יש עבר-מטבע: ההתלמדות, הכרת עצמה ומיסתורי גופה וחושיה, הכרת הפן החבוי שלה כאשה שאולי לעולם לא היה נחשף לולא אותה פגישה.

כאשר ראה אור בצרפת, ב- 1958, נחשב ספרה של כריסטיאן רושפור, מנוחת הלוחם - וסרטו של רוז'ה ואדים, בכיכובה של בריז'יט בארדו - נועז ושערורייתי. היום, שלושים שנה אחר-כך, שוב אין הריאליזם ה"קליני-פיוטי" של רושפור שערורייתי - הוא פשוט אקטואלי, מתאים לרוח הזמן ולבעיות התקופה, ועדיין מזעזע.

מנוחת הלוחם הוא ספרה הראשון והמפורסם ביותר של הסופרת הצרפתיה, שבסגנונה המושחז, השנון ורווי ההומור הדק מציבה, בין השיטין של סיפוריה, את השאלות הקיומיות של האשה, וגם של הגבר, כפי שהן משתקפות בראי המאה העשרים.

כריסטיאן רושפור

כריסטיאן רושפור (Christiane Rochefort;‏ 1917–1998) הייתה סופרת צרפתייה פמיניסטית. היא פרסמה 5 ספרים תחת הפסבדונים Dominique Féjos, בטרם החלה את הקריירה הספרותית שלה עם פרסומו של הספר "מנוחת הלוחם" והיא בת 41. רושפור נולדה למשפחה ממעמד הפועלים בפריז. אביה הצטרף אל הבריגדות הבינלאומיות במהלך מלחמ... המשך לקרוא