“אפשר לטעות ולחשוב שמדובר בספר של עצות לעזרה עצמית בשקל. האמת רחוקה מכך. ד"ר טל בן שחר הוא אדם חכם במיוחד, והוא אורז עבורנו כאן חבילת רעיונות מצוינים לשינוי דרך החשיבה שלנו על העולם. העקרונות המוצגים בספר הם מיסודות הפסיכולוגיה החיובית: אקטיביות, מציאת משמעות, בחירה להתמקד ב"כאן ועכשיו", ניסיון לחיות חיים פשוטים יותר והכרה ביופיים של הפרטים הקטנים והיום-יומיים. מה שמקסים במיוחד בספר הזה הוא התבנית שנבחרה להצגת העצות: כל אחת מהדרכים ל"בחירה באושר" נפתחת בציטוט, אחר כך מופיע פירוט קצר של כמה שורות ובו הסבר מדוע כדאי לבחור בדרך זו ולא במקבילתה, הנפוצה אך הבלתי מועילה לקידום האושר, ואחרי כל אלה מופיעים סיפור אישי, דוגמה, מחקר או ציטוט, המחזקים את הדברים. הקטעים האלה הם נקודת החוזק העיקרית של הספר, מפני שהם ממחישים את הדברים בצורה מלבבת, נגישה מאוד, ולרוב הם מעוררי השראה בפני עצמם.
הנה לדוגמה, ציטוט חלקי מתוך מאמרה של הלן קלר "שלושה ימים לראות". קטע זה מופיע בעקבות העצה "להיות קשובים למופלא":
"אני העיוורת יכולה לתת רמז אחד לרואים: עשו שימוש בעיניכם כאילו מחר יכה בכם עיוורון. שמעו את מוזיקת הקולות, את שירתה של ציפור, את צליליה הכבירים של תזמורת כאילו מחר תכה בכם החרשות. געו בכל עצם כאילו מחר יבגוד בכם חוש המישוש. הריחו את ניחוח הפרחים, טעמו והתענגו על כל נגיסה כאילו מחר לא תוכלו עוד לטעום ולהריח. הפיקו את המירב מכל אחד מהחושים. העלו על נס את כל ההיבטים והתענוגות והיופי שהעולם חושף בפניכם."
בעייני זה ספר שכדאי לשוב ולהציץ בו מדי פעם. תיהנו.”

“ביום חורף שמשי בתחילת הצהריים -
בחור נשוי באמצע שנות הארבעים לחייו,
מתיישב ליד שולחן בבית קפה.
הוא מבחין בבחורה צעירה יחסית היושבת לבד בשולחן לידו.
הוא מספר בדיחה לשלושת ילדיו הקטנים
והיא צוחקת.

הוא שואל מאיפה, בת כמה
היא אומרת אתה לא נראה.

"רווקה בלי?"

"כן זה המצב."

"נו ואיך? ולא היית רוצה?"

"כבר ניסיתי הכל. איזה ייאוש. כל הטובים תפוסים ואין ממה לבחור!
הייתי מתחלפת אתך בשנייה, תאמין לי המצב בשוק בכי רע.
מזלך שמצאת."

"מבין אותך... מאתגר להיות לבד. לראות את כל החברות מתחתנות, לשמוע דודות מצקצקות,
להרגיש שאת מפסידה משהו...
אבל תראי, את חופשיה. אף אחד לא אומר לך מה לעשות, אין לך "בוס" על הראש...
ומי שרוצה ת'חופש ואוהב את זה -
אוהב את זה."

לא, תאמין לי, זה קשה ולא רק בגלל מה שאמרת.
אבל אין מה לעשות, לא?"

או...

ביום חורף שמשי בתחילת הצהריים -
בחור נשוי באמצע שנות הארבעים לחייו,
מתיישב ליד שולחן בבית קפה.
הוא מבחין בבחורה צעירה יחסית היושבת לבד בשולחן לידו.
הוא מספר בדיחה לשלושת ילדיו הקטנים
והיא צוחקת.

הוא שואל מאיפה, בת כמה
היא אומרת אתה לא נראה.

"רווקה בלי?"

"כן זה המצב."

"נו ואיך? ולא היית רוצה?"

"אני חופשיה, עושה מה שבא לי. מה רע?" היא מגניבה מבט לעבר הילדים המשחקים.

"הייתי מתחלף אתך בשנייה"

"טוב נו, שלושה ילדים זה מאתגר
אבל מי שאוהב את זה
אוהב את זה."

"זה לא שאני מתלונן והכל, אבל זה לא רק זה.
זה חתיכת קושי... ומה נעשה, חייבים, לא?"

***
חייבים?
לא!

עצם העובדה שאתה רואה מסביבך אנשים שבחרו בסגנון חיים שונה משלך מוכיחה שגם סגנון חייך נבע מבחירה, ולא מ"מה לעשות, חייבים...".
כל אחד מאתנו יכול להסתכל על הטוב בבחירה שבחר או לחפש את הדבר שאין לו.

על זה מדבר הספר "לבחור באושר"

ו...
יכולתי לכתוב לכם מה דעתי על התוכן והסגנון,
אבל אני אתן לספר לדבר בעד עצמו:

"אל תסתכלו עלי ותשפטו (או "תשפיטו")
המשיכו לקרוא ורק אז תחליטו
נכון, כבר קראתם ספרים כמותי.
"הוא רצה להיות רב מכר" תגידו, תרמזו שרק זה מעניין אותי
ובכלל - ספר לא פחות טוב יכולתם לכתוב בעצמכם
אפילו בלי שיש קידומת "דוקטור" לשמכם
כי גם אתם יודעים מה צריך לעשות כדי להיות מאושרים
והעצות האלה עובדות - בעיקר לאחרים.
אז אם תרצו לראות בי אוסף של קלישאות תצליחו
אך אם תרצו לראות בי עזרה ועצה תרוויחו
מצטער - לא אוכל במקומכם לבחור
אך אתם תחליטו אם אהיה לזהב בכיסכם, או לחור.

*ז"א - זה מה שהספר היה אומר אם ספרים יכלו לדבר והם היו מדברים בחרוזים...

נכון שממבט שטחי אפשר להסתכל עליו כספר עצות שיש עוד מיליונים כמוהו בשוק. כפטריות אחרי הגשם צצים כל מיני ספרים שמנסים ללמד אותנו דבר חדש ובעצם חוזרים על מה שידוע לכולם:
מי שמשקיע מצליח
עזרה לזולת עוזרת לעוזר
הלחץ לא בריא
הומור זה בריא
וכו'
אך למען האמת - את הספר הזה (כמו כל ספר בעצם)
הקורא מחליט למה להפוך. אפשר לקרוא אותו כך וגם כך
ולא אוכל להגיד לכם אם לקנות או לא
אך אם כבר נמצא בביתכם ספר זה או ספר אחר המאגד סיפורים ומחקרים
והסברים שונים משיטת הפסיכולוגיה חיובית
תנו לו צ'אנס ונסו להפיק ממנו מה שאפשר.
כי לפעמים - הספר פחות משנה, מה שמשנה זה הקורא!

נ.ב - האם קריאת הביקורת הזו הייתה עבורכם בזבוז זמן במקום לעשות דברים חשובים -
או שהיה לכם חשוב לקרוא אותה?

אתם תחליטו”

“אין ספק שבחרתי להיות מאושרת בזמן קריאת הספר.
אני יודעת שיהיו אנשים שיגידו שזה בולשיט ושזה מלא בקלישאות. מה שיפה בקלישאות שכשאתה באמת מאמין בהן מספיק חזק - הן מתקיימות.

הסופר כתב בדרך מס' 19 :
"אדם המחפש חסרונות תר בקביעות אחר בעיות ומגרעות באנשים ובמצבים. ומי שמחפש חסרונות מוצא אותם כמובן – אפילו בגן עדן. הגישה החלופית לחיים היא זו שמאמץ האדם המחפש יתרונות. הוא מוצא תמיד קרן אור באפלה, מכין לימונדה מלימונים, רואה את האור בקצה המנהרה, ואינו רואה כל רע בסופרים המפריזים בקלישאות!"

אשתף אתכם במשהו קטן- בערך לפני שנתיים או שלוש אובחנתי כדיכאונית. מסתבר שגדלתי בסביבה דיכאונית וזה מאוד השפיע עליי, בעיקר בגיל הבגרות. גדלתי בסביבה מאוד פסימית, ומשום מה תמיד הייתה בי האופטימיות והתקווה. רוב האנשים בעולם סובלים בתקופה מסויימת מדיכאון. חשוב לזכור שזאת צריכה להיות רק תקופה ולא משהו קבוע.

הייתה לי תקופה בחיים שחוויתי אושר מקרוב מאוד. ואני יכולה להגיד שדווקא אז כל משפט קלישאתי היה נראה לי מאוד נכון ומאוד אמיתי. אני זוכרת שאת הדרך לאושר הזה שחוויתי, עשיתי בדרך קשה ומאוד כיפית בסופו של דבר. גיליתי כמה כוח היה לי כשהגעתי לאושר הזה. אבל כמובן שיש תקופות לכל אחד כאשר מאבדים את האושר ונכנסים למצבים לא נעימים בחיים. הגורם לא באמת משנה, כי הוא יכול להיות כל דבר. אך גם כל דבר יכול להוציא אותנו מהדיכאון ולהכניס אותנו שוב למצב של אושר בחיים.

הכי הדהים אותי לגלות שאני היא שחוסמת את עצמי מלהיות מאושרת. התבוננתי עמוק פנימה. הבנתי שאני צריכה להיות רגועה, שלווה, סבלנית, סובלנית ויותר מכל גאה. גאה בעצמי ובמי שאני באמת. תמיד אמרו לי להיות אני עצמי. "אל תפחדי להיות עצמך". אבל רק כשהפנמתי והבנתי את זה לחלוטין, רק אז קיבלתי את עצמי. קיבלתי את עצמי, את הסביבה שלי ואת האושר שלי.

הסופר מרכיב כאן עובדות מעשיות עם עובדות פסיכולוגיות. קודם לעשות ואחר כך לדבר. זה הדבר שהכי נכנס אליי. עשייה לא משתווה לדיבור אף פעם. אין צורך להלל את עצמך ולצעוק "עשיתי את זה!" גאווה אמיתית נשארת בפנים. רק אתה יודע כמה אתה מוצלח ומאושר. וכשאתה יודע כולם יודעים. אין צורך לבטא זאת בקול רם, הגוף שלך מבטא את זה מספיק יפה.

אסכם את זה כך – אני עוד לא סיימתי את הדרך שלי לאושר. כל עוד אני חיה יהיו עוד מכשולים בדרך.
ומה שאני הכי רוצה בעולם, זה פשוט למות כשאני באמת מאושרת. כשאני יודעת שעשיתי דרך ארוכה בחיים ולמרות כל התלאות והקשיים הצלחתי לחייך המון ולראות את האור שבחיים.

רק אנחנו בוחרים אם להיות מאושרים או לא.”

“לצערי, לא התחברתי.. (בלשון המעטה)
לא חידש לי שום דבר, לא קראתי תובנות מהפכניות ומרשימות במיוחד-ובקיצור? לעניות דעתי, מדובר בביזבוז זמן וביזבוז כסף.
את הספר קיבלתי כמתנה ממישהו, לא זוכרת ממי כבר- אך כנראה שאינו מכיר אותי היטב
לא נורא, העיקר הכוונה:)

החיים קצרים- אל תשקיעו מזמנכם בספרים שמספרים על בחירה באושר,
עדיף להשקיעו בעשייה של דברים שעושים טוב לכם, וליקרים לכם.”